לפני יותר מ־40 שנה אדון משיח, אבא של עאדל משיח וסבא של אדיר משיח, היה מקבב את הקבבים שלו באולם האירועים המשפחתי באור־יהודה. כבר תקופה שהעסק המשפחתי הפך לקצבייה שמוכרת מגוון נתחי בשר טרי ואיכותי, וכמובן עיסת קבבים מתובלת לפי משקל, ללקוחות שכבר יודעים דבר או שניים. לפני ארבע שנים, בתחרות מלך הקבבים של אור־יהודה בשיפוטו של השף הישראלי יוסי שטרית, הקבבים של עאדל זכו במקום ראשון ולא נותרה להם ברירה אלא לפתוח בצמוד לקצבייה את הקבב של עאדל. במקום מגוון שיפודים: קבבים, כבד, פרגית ואנטרקוט, בפיתה, בלאפה אשתנור ומגוון תבשילים עיראקיים ביתיים בצלחת.
מכביש 412 הגענו לחניה מפוצצת אך בתפקוד נהדר של אחד יוצא - השני נכנס, בתחושה שאפילו האספלט עצמו יודע שיום שישי היום. מתחם ובו אולם אירועים ישן, מחסני סופרמרקטים, דוכני ברד, פיצוציות של פרלמנטים מעשנים ומשחקים שש בש. חם ולח, אבל מתחת לצילייה של עאדל הבריזה מושלמת. בפנים איש מבוגר בעל קול חזק, חולש על רצועת מנגל־גחלים ארוכה. אנחנו מתלבטים: אולי אחד פיתה אחד לאפה? אולי שיפוד כזה? אולי אחר? האיש אומר "אין הרבה מה לחשוב יש כבד יש פרגית ויש קבב". וממליץ בחום ללכת על הלאפה. אנחנו כמו תמיד שומעים בעצת מי שמבין ומזמינים אחד לאפה עם פרגית וכבד ואחד לאפה קבב. לקחנו לנו קערית חמוצים צהובים יותר מהשמש והתיישבנו בציפייה.
| צילום: ללא
בלאפה קבב שם לנו האיש טחינה, חריף, בצל סומק, בצלים־פלפלים־חצילים־ופלפלים חריפים צלויים, שני שיפודים של קבב שומני נוטף ועסיסי, ומעל הכול פטרוזיליה, עוד טחינה ועמבהטחינה - "החרדל של העיראקים" לדבריו. בלאפה פרגית וכבד - טחינה, חריף, עגבניות, כרוב, את מגוון הירקות מהאש וכמובן גם טחינה, עמבהטחינה ופטרוזיליה ממעל.
הביס הראשון הוא רק לאפה. ואיזה לאפה! לאפה אשתנור שמנמנה ורכה, מזכירה פיתה רק חסרת כיס. שמנמנה כזו שבביס כל הפה לועס בצק טרי וחמים וכל הגוף כבר נדרך ונרגש לקראת ההמשך. עוד לפני שהשיניים נסגרות על הביס השני כבר מרגישים את שלל הטעמים בפה. איזה פסטיבל של מרקמים. הקבב ממלא את חלל הפה בעסיס שומני מפוצץ טעם. הירקות השרופים חרוכים טוב־טוב, אך עוד לא איבדו את הטריות שלהם, עוד נותר במה לנגוס, שרוף ואל דנטה גם יחד. טעם של בצל במדורה שיצא קצת לפני הזמן, אבל הנוזלים שבו כבר הספיקו להתקרמל. התוספת המושלמת שמחמיאה בצורה יוצאת דופן לכל קציצת בשר שהיא.
הפרגית מיצית ועסיסית, מקבלת תמיכה מכבד צלוי בדיוק מפואר, רך ונימוח, ושניהם נעזרים בעגבניות שנמעכות יחד עם הפלפלים החריפים למין רוטב אריסה רטוב וחרפרף. סלט הירקות עושה תחושת של מנגל יום העצמאות, ובכלל כל האירוע הזה הוא כמו מנגל של חבר מקצוען בהשתתפות עצמית של 50 שקלים ובלי טררם, זבובים, רוח ועשן של גחלים.
החוויה של הלאפה מתפתחת תוך כדי האכילה, מהבצק הטרי דרך בליל הטעמים המרקמים והעסיסיות המתעצמת, ועד לסופה הנוטף שמחביא הפתעות בשריות בין הקפלים הספוגים בתחתית המנה. כל הסיפור הזה משאיר אותנו שבעים ומאושרים, רוכנים מעל ערמת מפיות ״בתאבון״ משומשות ועם עקצוצי נשיקות חמות של חריף על השפתיים. ואיך שאנחנו אוהבים.
לפני שנלך אדיר שמעיד על עצמו שהוא "עיראקי מכל הכיוונים" שם לנו אורז לבן, תבשיל שעועית, בשר ותפוח אדמה ומפרום. הכול היה פשוט, ופשוט טעים. המפרום שפע ראס אל חנות והתנהלה תחרות סמויה בין תפוח האדמה וקציצת הבשר, מי רך יותר. למען האמת עד היום אנחנו לא יודעים מי ניצח אבל אנחנו מסירים את הכובע בפני מי שזה לא היה שבישל את התבשילים.
הכול עלה לנו 110 שקלים כולל בקבוק סודה גדול, בלי מילה אחת רעה על המקום. פשוט כנסו לרכב וצאו לדרך.