אחרי התלבטות רצינית שארכה כמאית השנייה בין עגלת קפה קופיקנה ועגלת בשר ג'ון מיט פנינו לשמאלית והתיישבנו. מזג האוויר נעים ונוף יפה שמשקיף על כל נחל קנה, מקום מטופח, עד כדי חריג בנוף השומרוני, כזה שעושה חשק לעצור רגע, לנשום עמוק ולצלול עם כל הלב אל תוך ג'בטה דחוסה בבשר אדום ועסיסי. מיד ניגשנו להגשים את הדודא והזמנו מהתיכוניסט שעל הגריל שלוש מנות, על הכול הוספנו ממרח שיפקה, שזו ההמצאה הכי טובה מאז המצאת הגלגל. בכיף היינו מוסיפים גם אסאדו (השמועה אומרת שהוא המומלץ במקום) ואחד בריסקט מעושן, לו רק היו בזמינות בביקור שלנו.
על הסמאש ג'ון ויתרנו מראש כי אחרי כמה שאלות של אכילת ראש מצידנו הבנו שהתיכוניסט מבדיל בין המבורגר לסמאשבורגר בערך כמו שהוא מבדיל בין יד ימין לשמאל. ואין בכך חלילה כוונת זלזול בבחור החביב והאדיב. פשוט ככה זה נראה כשבן אדם עוזב הכול ופותח את עגלת החלומות שלו שבה יגיש בשר מעושן ואיכותי לכל האזור, אך בפועל כמעט כל המצרכים מגיעים מוכנים מראש ונער בן 16 הוא הממונה הבלעדי על הביצוע.
עוד ג'ו ונאווה
החמצה קלה. ראשית נתעכב מעט על הג'בטה. המרכיב הראשון שמגיע לפה בכל סנדוויץ' בשר הוא הלחם. הלחמנייה במקרה שלנו לא הייתה רעה אבל בטוח לא הייתה ג'בטה, וגם לא נחוותה כמחמצת. ג’בטה היא לחם איטלקי כפרי, שמגיע מהאזור הצפוני של איטליה. התרגום המילולי הוא "נעל בית", בשל הצורה השטוחה והרחבה של הלחם, שמזכירה סוליה של נעל. ומאופיינת בשתי תכונות עיקריות: קליפה פריכה וזהובה מעט אלסטית וקשה, ופנים רך, אוורירי ומלא בחורים גדולים, מה שמעיד על התפחה טובה. המרקם בפנים רך אך מעט לעיס, ובעיקר יודע לספוג היטב שמן זית, רטבים או מיצים מהכריך. בג'ון מיט הלחמניות היו אווריריות, רכות וטריות, ובסך הכול באמת בסדר. אך לשם תיאום הציפיות של הסועדים הבאים, הן לא היו בניחוח איטלקי במיוחד, אלא יותר ריח של לחמנייה פשוטה ממאפייה באריאל.
החלום ושברו. צ'יקן ג'ון (₪45): פרגית נטורל. מלח פלפל ופלאנצ'ה. אחרי צריבה של שתי דקות על כל צד נחתכת דק־דק ונזרקת ללחמנייה עם חסה, בצל, עגבנייה, מלפפון חמוץ, איולי קארי וצ'ימיצ'ורי. איולי הקארי מצוין, גדוש תבלינים, מלוח וחרפרף. אולי הפריט הכי מוצלח בתפריט. בהחלט הרוטב שהיה צריך ללוות את הפרגית בדרכה האחרונה. מה שהיה הכי חסר זה היחס לחם־בשר. אחי הגדול אלוף ה־Brine בבשר ומלך העוף המעושן תמיד אומר: "יחס נכון זה 60%-40%, לטובת הבשר כמובן", יחס שמקומות מועטים מאוד בארץ שומרים עליו. פה היחס היה יותר כמו 70%-30% לכיוון הלחם. בסך הכול טעים אבל לא סנדוויץ' שאתה חולם עליו בלילה.
אחלה חמודה. קריספי ג'ון (₪42): שניצלונים בטיגון עמוק, מיונז שום, פסטו, רוטב שזיפים, חסה, עגבנייה, בצל, מלפפון חמוץ. הלחם אותו לחם, והשניצלונים הגיעו קפואים ונזרקו לשמן רותח. בדיוק כמו מנת שניצלונים בקבלת פנים בחתונה ממוצעת במגזר. נחמד, קריספי וכיף בשיניים. לא יותר.
כמעט טוב. ג'ון אנטריקוט (₪45): קצוץ דק, צ'ימיצ'ורי, גוואקמולי, חסה, בצל, עגבנייה, מלפפון חמוץ. מגיל מסוים אנחנו רוצים בשר איכותי, רך, שומני. כמות יפה ממנו אם הוא מוגש בלחמנייה וכמובן שיהיה אדום. כמו האווירה של המקום כך גם היה הסנדוויץ'; הכול היה בסדר. הלחמנייה, הרטבים, ומידת העשייה - היו בסדר. בכמויות לעומת זאת, נכשלו במבחן.
המנוחה והנחלה. טבעות בצל (₪17) וצ'יפס בטטה (₪20): למרבה ההפתעה, היו יוצאים מן הכלל. טוגנו יפה יפה. הבטטה מתוקה ומקורמלת במעטפת שבאה במגע עם השמן הרותח. טבעות הבצל היו בציפוי שכבה דקה של טמפורה, קריספיות ועסיסיות בו זמנית, תענוג לשיניים ולחך כאחד.
לסיכום. המקום טעים והאזור יפהפה, מקום אחלה לנוער של האזור להיפגש. בהחלט מספק את הצורך לעצור במקום יפה ולאכול משהו נחמד בשומרון מערב.
ג'ון מיט, פארק נחל קנה | כשר למהדרין בהשגחת רבנות יקיר