בצק של בורקס הוא הצלחה גדולה או כישלון מוחלט. פה הוא היה הצלחה

במערב ראשון־לציון מצאנו בורקס טורקי, ולו שם קליט במיוחד: בורקס אבא תודה. הגענו לשם ביום שישי, וכך לא נותרה ברירה רבה בנוגע לפלייליסט המתנגן ברקע שהשמיע כמובן את המחרוזת של רביבו. המקום חדש ונקי, האווירה כיפית ומזמינה - מפגש בין ברסלב לראשון־לציון, והתוצאה חמה ומשמחת. סמיילי ברסלב מחייכים מכל כיוון, חכם חנוכה תקוע באמצע ביס נצחי בציור קיר ענק, ובקבוקי ערק ניצבים בשורה ארוכה מעל כל החגיגה. תפריט מאיר עיניים מציע לנו באזור האוכל דבר אחד בלבד - ארוחה ב־25 שקלים: שני בורקס לבחירה (במילוי גבינה או גבינה ותרד או תרד או תפו"א) ובנוסף ביצה, חריף, רסק, טחינה וזיתים. אנחנו הוספנו שמונה שקלים לבורקס נוסף.

באווירת ארוחת הפועלים כמה מהשולחנות הם ארגזי פלסטיק אדומים שמעליהם קרש עץ, וסביבם הדרורים חוגגים על הפירורים שהותירו אחריהם הסועדים (הפראיירים) הקודמים. כל בורקס, מספר לנו יוסי המארח שלנו להיום, הוא לפי מתכון של הסבתא המרוקאית של בעל הבית. הסיפור מתאים לסיפור מסע הבורקס הטורקי לארץ, הוא הגיע על כתפיהם של יהודי ספרד ומרוקו שהיגרו לטורקיה וארצות הבלקן והביאו אותו איתם עד ראשון־לציון מערב.

הנה אנחנו כאן. באנו בשישי, באנו רעבים ובאנו בדודא לבורקס. מצד אחד, נראה שהרעב והדודא יכולים לעשות רק טוב למקום, מצד שני, הציפיות עולות בהתאם. אנחנו מזמינים את הארוחה ועוד בורקס לחיזוק ומתיישבים (אם לא הייתי עוצרת את ג'ו הנרגש, זה ממש לא היה נעצר שם). אנחנו מתחילים בבורקס גבינה. שאלתי בזמנו את גיסי עודד, בתור מומחה הבית לבורקס (בעיקר כי הוא חייל רעב בטירונות) מה חשוב לדעת לגבי המאפה הבלקני, והוא ענה "הכי חשוב בבורקס: הפריכות מבחוץ, הנימוחות מבפנים והמליחות של הגבינה", והוא לגמרי צודק, ובזה הסדר.

רושם ראשוני. כבר בביס הראשון, כשהשיניים פיצחו את הקרום החיצוני, צנח לנו הלב ישר לקיבה וישב שם עד מוצאי שבת. אלה הרגעים המכריעים - הצלחה גדולה או כישלון מוחלט, ובורקס אבא תודה הצליחו ובענק. השיניים והלסת חגגו שני מרקמים שונים של פריך. הקרום החיצוני אפוי לתפארת ומתפורר לקונפטי כבר במגע הראשון, צבוע בשלל גוונים של חום: מבהיר על גבול הבז' ועד חום כהה כמעט שחור. כזה שהעיניים רואות והשיניים כבר יודעות מה האתגר העומד לפניהן. ושכבת הבסיס, המועדפת עלינו, כמעט פלטה המאגדת את הנקודות שהבצק בא בהן במגע עם התבנית החמה שבתנור. השכבה שמחזיקה את כל הסיפור ביחד ונשברת בקריספ שיותר כיף מלפתוח חולצת תקתקים שלמה במשיכה אחת. וואוו, איזה תענוג.

מלח הארץ. המלח הוא שהפך את המקום למקצועי פלוס פלוס - הגבינה רכה ועדינה, נימוחה ונעימה ומלוחה בול. מילוי תפוח האדמה - מלוח בול. מילוי התרד - מלוח בול. מלח שמעצים טעמים, שולח אות למוח לשלוח יד לכוס בירה קרה וכל זה בלי להשתלט על הסיפור. עבודת יד לעילא ולעילא.

מטען צד. כל זה מגיע לצד עגבנייה מגורדת, טרייה רעננה ומתוקה, טחינה נוזלית מצוינת, זיתים סוריים איכותיים ואריסה חמוצה וחריפה, אף היא מתכון של סבתא. והכול מפנק ובא בטוב בשישי בבוצר, ותכלס, בכל יום ובכל שעה.

לסיכום. לשמחת קהל הסועדים, המקום אכן פתוח 24/6. המוזיקה חזקה ומשתלטת, אבל אחרי ארבעה ביסים לתוך החגיגה מצאנו את עצמנו מזמזמים ומוחאים כפיים בעת הבליסה. בורקס אבא תודה נפתח לפני שמונה חודשים וכבר עושה באזז רציני ברשת. אחרי שהיינו שם, אנחנו מבינים למה. מקום חם, כיף וזול, מגיש גם מלבי נחמד ובוואריה נחמדה קצת יותר, ושליש בירה בעשרה שקלים. עד כדי כך ששני אנשים יכולים למלא כרסם בורקס, ולשתות סאן מיגל קר מלוא לוגמיהם, ב־61 שקלים בלבד, שזהו חידוש בפני עצמו בימינו אנו. אותנו הם קנו.