הממרחים סבירים אבל הבצק היה הפתעת העונה

שמענו על "פריקסה" שהתחיל את דרכו בהוד־השרון והיום כבר מונה כמה סניפים בערים שונות, אז החלטנו לגשת ישר למקור, וביום שישי חם נסענו לראות במה מדובר. חיימיקו עצמו קידם את פנינו בלבביות שהתגעגענו לראות, כזו שמרחיבה את הלב ופותחת את התיאבון. ריח של טיגון מרחף באוויר, אנחנו נעמדים ליד הדלפק ומתבוננים, מבחינים בכתבות מנוילנות על הקיר ותוהים - האם לנו הקטנים יהיה מה להוסיף?

תמונות עם מגוון סלבס מודפסות על המזנון, ובהם מוש בן־ארי, אביב גפן ואפילו הכתב האגדי של תוכנית חיסכון - מנחם הורוביץ, אז מה נאמר אנו, אזובי הקיר?

נראה שכל הג'מעה של תרבות האוכל בארץ כבר עברה אצל חיימיקו. אנחנו מבינים שהמקום דובר וסוקר היטב, ואף על פי כן מחליטים לקחת את האתגר ולהוסיף את השנקל שלנו. חיימיקו במבט חטוף ישר מבין עם מי יש לו עסק ומודיע: "פעם ראשונה שלכם? תנו לי, אעשה לכם מנה שלא תשכחו בחיים. אתה מתכוון לחלוק איתה מנה? אם כן תחזיק חזק, לפני רגע הגיע זוג כמוכם והוא היה צריך להזמין מנה נוספת".

אנחנו מספרים לו על מקור ראשון, שרבים מהקוראים דתיים, והוא שמח לשמוע ויודע גם לשווק נכון: "תגידו להם שזה גם מזונות, גם בד״צ, גם פרווה וגם טעים". השטיק של חיימיקו זה שהוא הראשון, ואולי גם היחיד עד היום שדוחף בוריק ככה בשלמותו לתוך הפריקסה. במקום ביצה קשה ויבשושית אתה מקבל קראנץ' אדיר של פיצוח שכבה דקיקה של בצק מטוגן היטב, וגם ביצה רכה עם חלמון נוזלי שמרטיבה את כל המנה. פשוט גאוני. בספיישל שלו הוא מורח ממרח פלפלים, לימון כבוש, צ'ירשי ומטבוחה אדמדמה - הכול מוכן במקום, ומיד אחריהם הוא זורק פנימה בנדיבות טונה, סלט קצוץ, תפוח אדמה, חמוצים וזיתים. הפריקסה עצמו מטוגן עד גוון מושלם, לו היה ערך במילון לצבע של טיגון זה היה הצבע הזה בדיוק. ולמרות זאת הוא נותר לא שמנוני ונעים לאכילה. כמו פיתה שעברה השתלמות קצרה בשמן עמוק וקיבלה קידום להיות קראנצ'ית מבחוץ. מבפנים היא נותרת רכה ומהבילה, "תראה איך הפריקסה מעלה אדים, אם לא - אל תאכל". פשוט וממכר בטעמים כמו שרק בצק יודע, שונה בתכלית מהלחמנייה המנופחת והשמנונית של הפריקסה שכולנו מכירים.

שאלנו אותו מה הסוד, מאיפה למד להכין את הבצק הזה והוא ענה בהצטנעות: "פשוט טעיתי במתכון והטעות תפסה". כנראה הברקה כזו לא יכולה להגיע בשום צורה אחרת. קיבלנו את הסנדוויץ' הפתוח והמזמין ופשוט זללנו. להפתעתנו האמיתית, אף שבתכולת הפריקסה לא היה שום דבר מיוחד הבנו והסכמנו על שום מה המהומה. הממרחים הביתיים לא הפילו אותנו. היה טעים אבל לא היה קיק. לא מלוח מספיק, לא חמוץ מספיק ולא חריף דיו. החמוצים והזיתים עשו רושם שראו פחית שימורים מקרוב והטונה תעשייתית כמו בכל מקום. אבל הבצק היה הפתעת העונה. רך ופריך, מטוגן אך לא ספוג טיפה אחת של שמן. גלוטני וחזק שיכול להחזיק גם עוד שמונה רטבים בלי להתפרק. הבוריק בפנים פשוט הרים את הסיפור למקום אחר. זו באמת הברקה גאונית; מהלך אחד שמוסיף שני מרקמים, וכל אחד יותר חדשני מקודמו. רק על זה אנחנו מסירים בפני חיימיקו את הכובע.

חיימיקו פתח את הסניף הראשון לפני 13 שנה, במקור כדי לספק תעסוקה להוריו בגיל הזהב, ולפני שמונה שנים התרחב לרשת. הוא עצמו היה לוגיסטיקן אבל איכשהו, בלי שתכנן, מצא את עצמו עומד בדלפק, מגיש בידיים מלאות – ולא נח לרגע.

לסיכום. המחירים סבירים ביחס לכך שהמנות גדולות, והמיקום בכל זאת בהוד־השרון. המנה הכי יקרה במקום תעלה 42 שקלים לשקשוקה במחבת/ סלט תוניסאי. הבוריקסה עולה 38 שקלים ופריקסה רגיל יעלה לכם 33 שקלים. אם נמצא את עצמנו שוב בהוד־השרון - בהחלט נחזור לעוד סיבוב.