שטויות בפיתה

לכבוד יום הולדתה ה־77 של מדינת ישראל יצאנו לעשות את מה שהישראלים עושים הכי טוב: לאכול את המאכל הלאומי. ומה יותר ישראלי מלעשות טוויסט למנת פלאפל? לקחת על זה עוד כסף כמובן. לאור ההמלצות וההייפ בטיקטוק שמנו פעמינו אל פלאפל חביב בבית הכרם, ירושלים. השכבנו 40 שקל על הדלפק וביקשנו "פלאפל קינדר בלאפה, בבקשה".

בעולם אחר, יפה יותר, היינו מקבלים שלוש מנות פלאפל במחיר הזה, אבל אנחנו הרי לא יצאנו לקטר, יצאנו לחגוג. פלאפל קינדר זה כדור פלאפל שצריך להמתין לו 12 דקות, כדור עם פאסון. מדובר בביצה קשה עטופה בבלילת פלאפל מגולגלת בשומשום ומטוגנת בשמן, עמוק. שני כדורים כאלה, והלאפה מפוצצת עד אפס מקום, ואז מוסיפים עגבנייה, הרבה בצל, חריף, טחינה, חציל, כרוב לבן ועוד טחינה. זאת לאפה שאתה לא מצליח לסגור עליה את הידיים, לא כל שכן את המלתעות, אבל איזה פינוק!

הלאפה מהסוג הדק עושה את עבודתה נאמנה, אוספת לתוכה את כל המרכיבים כמו אמא ברווזה. היא כל כך גדושה שהבחור המגלגל לא מצליח לגלגל אותה, הוא נותן לה מין מעיכה וקיפול, דוחף אותה לשקית ומגיש לנו את הקובבה הזאת עם חיוך וזורק "וואו איזה לאפה יצאה לך אחי, בתיאבון", כאילו מתפלא ממה שיצא לו מבין הידיים.

הקרום שנוצר סביב הקינדר לא דומה לשום פלאפל שטעמנו עד היום - קריספי ושומשומי כמו משחק תיקתקים לשיניים הטוחנות. משאיר טעם בפה שמזכיר טעם לוואי של עוגיות עבאדי, וכל זה כשהוא ללא גלוטן. הפלאפל בפנים מהביל ומזמין, אך מעט יבש, שום דבר ששלוק טחינה לא יכול לסדר.

אחרי או תוך כדי כל התענוג הזה יש גם ביצה שנותנת כיף לחציל ועושה הומאז' למנת דגל ישראלית אחרת.

לסיכום. אין מה לומר, ביצת הקינדר הזאת היא חוויה ממש, ממליצים לכם. אבל רק פעם אחת. כל כך הרבה פלאפל ובעיקר חגיגה של מרקמים; קרום פציח, פלאפל רך וביצה רכה עוד יותר, והשומשום שנותן את המרקם השלישי הוא השוס של המנה. אבל מבחינת מכלול הפלאפליזם, אם נאמר את האמת, לאפה קלאסית עם כדורים בגודל רגיל שבמידת הצורך אפשר לזרוק אחד לפה בשלמותו, יותר מתאים לנו. הפלאפלים הרגילים שם מעולים, הרוטב חריף־שום־לימון טעים מאוד, רק הטחינה נוזלית מדי וחסרת לימון.

המלצה שלנו. פלאפל חביב קיים כבר שש וחצי שנים, מנהלים אותו ביד רמה ועם המון אהבה שמעון החביב והמצחיק ואשתו הלבבית והמסורה. כיום יש כבר סניף שני, ברחוב בר־אילן, ולא נראה שיש מחסור בלקוחות. אם לא התנסיתם כבר בחוויה הזו, ממליצים לעבור שם בדרך לטיול המסורתי של עצמאות בצהריים, אבל אם נמצא את עצמנו רעבים בירושלים, ככל הנראה נחפש מקום קצת יותר ידידותי לכיס. כי בסוף אנחנו מחפשים פלאפל. לא מתחכם ולא מתאמץ, משהו מהיר על הדרך, זול ופשוט. כמו הפלאפל שאבא היה מסכים שנעצור בו בדרך הביתה מביקור אצל סבא וסבתא בירושלים, כשעוד היינו יושבים על בוסטרים במושב האחורי.