תגובה לכתבה בשדה של הגדולים, מלפני שבועיים.
קשה להיות מתבגרת דתייה בימינו. האופנה מסביב הולכת ונעשית יותר ויותר חושפנית, והמסר מכל פרסומת וכל שלט חוצות הוא שחשוף הוא יפה ואופנתי. כשאני הייתי נערה, לא חשוב לפני כמה עשורים בדיוק, הפער בלבוש בין הדתיות והחילוניות היה קטן בהרבה. אף בחורה חילונית לא הסתובבה ברחוב עם מכנסונים ו"טופ". החילוניות לבשו מכנסיים, הדתיות חצאית, היה שרוול מעל המרפק או מתחתיו, והכי נועזות לבשו חולצות ללא שרוול.
היום בין האופנה הכללית החשופה מאוד ובין כללי הצניעות הדתיים קיים פער גדול, שמייצר מצבי ביניים של אופנה שהיא "קצת צנועה": לא חשופה לגמרי כמו ברשתות הכלליות, אבל גם לא עומדת ולא מנסה לעמוד בקריטריונים ההלכתיים המקובלים. לפעמים נדמה שבחנויות האופנה לדתיות חל חוק פינוי־פיצוי: אם השרוול ארוך מספיק, המחשוף פתוח מדי. אם המחשוף סגור, האורך של השמלה לא מספיק. ואם הכול מכוסה - הבד שקוף, כאילו הקיום של ארבעת הקריטריונים יחד לא יעלה על דעתה של מעצבת. הרבה יותר קל לקונה לקצר שמלה או שרוול שארוכים מדי, מלהאריך שרוול קצר מדי. ובכל זאת, רוב השמלות בחנויות קצרות מדי, וקהל צרכניות גדול נפגע מכך.
הכי מעניין
יורה דעה | צילום:
קשה בימינו גם להיות אימא למתבגרת. כזו שממש רוצה להיות יפה ואופנתית כמו החברות, אבל לא לוותר על העקרונות שגדלה עליהם בבית. איך מנחמים נערה מתוקה וצדיקה שנכנסת לחנות שבה קונות "כולן", אבל אין בה אף לא שמלה אחת שמכסה את המרפק והברך? ומה עושים כהורים אם היא מחליטה להתפשר על מה שיש בחנות? אני כל כך מבינה את הרצון והצורך להיות כמו כולן בגיל שבו זה הכי חשוב בעולם. האם לקנות לה שמלה שלא עומדת בקריטריונים שלי? להשאיר בידיה את הבחירה (והתשלום)? לעשות פרצוף לא מרוצה? להתעלם? ולמה בכלל צריך להתמודד עם האתגר הזה באופן בלתי פוסק, במקום שהאופנה תציע את כל טווח האפשרויות?
באופן פרדוקסלי, הרבה דתיות קונות בגדים דווקא בחו"ל, שם אישה יכולה ללבוש חצאיות ושמלות או חולצה צנועה בלי להיחשד כדתייה. מקומם מאוד שצריך לנסוע לאנגליה או לספרד כדי למצוא ברשתות כמו זארה או מנגו בגדים צנועים, שמשום מה לא מגיעים לסניפי הרשת בישראל בכלל. אני לגמרי לא בטוחה שזה עניין של ביקוש, יש לי חשד שזה יותר סיפור של תדמית ומיתוג, בחירה מודעת של הרשתות שלא רוצות להיחשב "חנות של דתיות". מהיבואנים של רשתות אופנה חילוניות אין לי הרבה ציפיות. אבל ממעצבות ישראליות דתיות שחיות בתוך עמן - יש לי ועוד איך.
עוד כתבות בנושא
קשה לומר מה כאן הביצה ומה התרנגולת. האם נשות הציבור הדתי דורשות שרוולים קצרים וחצאיות קצרות והמעצבות מתאימות את עצמן לשוק, או שהמעצבות מושפעות מהאופנה הכללית והלקוחות פשוט קונות את מה שיש בחנות? האמת כנראה מורכבת משני הצדדים. אבל על התוצאה אי אפשר לחלוק: נערה או אישה בצד היותר הלכתי של סקאלת הצניעות, כזו שרוצה להקפיד על שרוול עד המרפק וחצאית שמכסה ברך, מתקשה היום למצוא בגדים בחנויות האופנה המובילות במגזר הדתי, ובמיוחד בגוש דן. מידיעה אישית, חלק מהלקוחות היו שמחות להקפיד יותר אבל מתפשרות על מה שיש בחנויות.
אתגר הצניעות היום הוא לא פשוט, וכל אחת מתמודדת איתו בדרכה. אני בחרתי את הכללים שלי, יש כאלו שמחמירות יותר ממני ויש כאלו שמקילות, כל אחת מוצאת את המקום שמתאים לה לכל שלב בחיים. אבל למרות המורכבות, אני מצפה מהמעצבות שמכוונות לציבור הדתי ומתפרנסות ממנו לכבד גם הן את כל מגוון הלקוחות שלהן, את אלו שרוצות פחות וגם את אלו שמקפידות יותר. לא להסתפק בדגם או שניים עם שרוול ארוך, אלא לייצר את כל הדגמים עם אפשרויות שונות. ולא פחות חשוב, להביא את הדגמים האלו גם לחנויות בפתח־תקווה, גבעת־שמואל או רעננה, ולא רק לירושלים.
ואם כבר אנחנו מדברות, בבקשה תדאגו לייצר מגוון מידות וגזרות שיתאימו גם למי שקצת חורגת משבלונת הרזון המערבי. אבל זה כבר נושא לפעם אחרת.