החופש הגדול נתפס בדרך כלל כתקופה של בילויים משפחתיים, טיולים וזמן איכות עם הילדים. אבל עבור הורים רבים, ובעיקר אימהות, זו גם אחת התקופות המאתגרות ביותר בשנה.
בין העבודה, הילדים שנמצאים בבית במשך שבועות ארוכים, מציאת מסגרות, הוויכוחים על מסכים והניסיון להעסיק את כולם בלי לאבד את הסבלנות – לא מעט הורים מוצאים את עצמם מותשים עוד לפני אמצע אוגוסט.
לכך מצטרפת גם תחושת אשמה. אשמה על חוסר סבלנות, על הרצון להיות קצת לבד, על כך שלא כל יום נראה כמו התמונות שעולות ברשתות החברתיות. בזמן שהפיד מלא ב"קייטנת אמא", יצירות מושקעות וטיולים משפחתיים מחויכים, המציאות של רוב המשפחות נראית אחרת לגמרי.
הכי מעניין
הפער הזה עלול ליצור תחושת כישלון, למרות שמדובר בחוויה נפוצה מאוד.
מחקרים בפסיכולוגיה של ההורות מראים שאחד הגורמים המשמעותיים ביותר לחוסן נפשי הוא היכולת לשתף בקושי ולקבל תחושה שלא מתמודדים איתו לבד. עצם האפשרות לומר "קשה לי" ולקבל תגובה של הזדהות, במקום ביקורת או שיפוטיות, מפחיתה עומס רגשי ומסייעת להתמודד טוב יותר עם התקופה.
הורים וילדים בחופש הגדול בנמל תל אביב־יפו | צילום: תומר נויברג/Flash90
עוד כתבות בנושא
כאן נכנס הרעיון של "קבינט החופש הגדול".
לא מדובר במסגרת רשמית, אלא בקבוצה קטנה של הורים – שלוש עד חמש חברות או חברים – שמחליטים לייצר לעצמם מרחב בטוח לשיחה. מקום שבו אפשר לדבר בכנות על מה שקורה בבית, לצחוק על הרגעים המתישים, לפרוק תסכולים ולגלות שההתמודדות דומה מאוד גם אצל אחרים.
דווקא הידיעה שאת לא היחידה שהילדים שלה רבים בלי סוף, שהבית הפוך רוב היום או שהסבלנות שלה נגמרת לפעמים, יכולה להקל משמעותית על תחושת הבדידות.
חשוב גם להבין שלא כל קבוצת חברים הופכת אוטומטית למרחב כזה. לפעמים שיחות בין הורים הופכות במהירות לתחרות סמויה – מי מכין יותר פעילויות, מי כבר סגר את כל הקייטנות ומי מצליח לנהל את הבית בצורה מושלמת.
לכן כדאי לקבוע מראש כמה כללים פשוטים:
- מקשיבים לפני שמציעים פתרונות.
- לא נותנים עצות אלא אם התבקשו.
- לא משווים בין משפחות.
- שומרים על סודיות מלאה.
- נותנים מקום גם לרגשות שפחות נעים להודות בהם.
אין צורך להפוך את זה לפרויקט מורכב. אפשר לפתוח קבוצת ווטסאפ קטנה שמיועדת רק לפריקות של סוף היום, לקבוע שיחת טלפון שבועית או להיפגש פעם בשבוע לקפה אחרי שהילדים נרדמים. יש מי שמעדיפים להצטרף לקבוצות בהנחיית אנשי מקצוע, ויש מי שמרגישים שנוח להם יותר במסגרת חברית ולא פורמלית. שתי האפשרויות יכולות להתאים – כל עוד השיח נשאר מכבד, בטוח ולא שיפוטי.
מעבר להקלה האישית, מרחבים כאלה משפיעים גם על האווירה בבית. כשהורה מרגיש שיש לו מקום לפרוק את העומס הרגשי, קל לו יותר להגיב לילדים מתוך בחירה ולא מתוך עייפות או הצפה.
החופש הגדול לא חייב להיות מושלם. הילדים לא צריכים פעילות מיוחדת בכל יום, והבית לא חייב להיראות כמו קטלוג. לפעמים הדבר החשוב ביותר שהורה יכול לעשות עבור עצמו – ועבור המשפחה כולה – הוא למצוא כמה אנשים שאפשר להגיד לידם את המשפט הפשוט: "היום היה לי קשה".
כי כשיש מקום לדבר על הקושי, הרבה יותר קל להתמודד איתו.
הכותבת היא מנחת הורים, יועצת זוגית ומנחת קבוצות הורים.
עוד כתבות בנושא
