הגוף האנושי לא תוכנת למלחמה ממושכת. הוא תוכנת לסכנה קצרה (אדרנלין, דופק מואץ ומוכנות לפעולה), תגובה מהירה וחזרה לשגרה (חזרה לנשימה רגילה). המנגנון ההישרדותי הקדום עבד מצוין כשהאיום ממול היה אריה. לעומת זאת, כשהאיום הוא רצף ממושך של חדשות, אזעקות, חוסר ודאות ודריכות מתמדת של מערכת העצבים - הגוף מתחיל לשלם מחיר. לא תמיד נחוש בהשפעה של המצב. לפעמים המחיר זוחל לו בצורה איטית ושקטה, ומתבטא בדברים שלא מזהים מיד כתגובה למצב: עייפות שלא חולפת, עצבנות שצצה ממקום לא ברור, כאבי ראש, קשיי ריכוז, ותחושה שאנחנו פועלות על אוטומט. הגוף והנפש נושאים את הדריכות גם כשהמודעות היא חלקית, ולא פעם התגובה הרגשית המשמעותית לא מגיעה בשיא האירוע אלא דווקא אחריו, כשנדמה שהמצב נרגע.
יעל גלין, פסיכולוגית שיקומית וחינוכית מומחית, מנהלת הקליניקה לפסיכולוגיה שיקומית במכללה האקדמית אחוה, מעניקה לנו כלים להתמודדות שמיועדים לשעת חירום, אך לא רק. מדובר בעקרונות של 'היגיינה נפשית' שכדאי לאמץ כחלק מאורח חיים, לא כדי לשרוד תקופה קשה בלבד, אלא כדי לשמור על עצמנו לאורך זמן.
1) שגרה קטנה בתוך כאוס גדול
הכי מעניין
בעת איום מתמשך, הנפש מחפשת סימני יציבות. שמירה על שגרה בסיסית, שעות שינה קבועות, ארוחות מסודרות ושמירה על תפקוד יומיומי, היא לא הכחשה של המצב אלא אקט מווסֶת. רציפות מייצרת תחושת שליטה יחסית בעולם שאינו בשליטה. ועם זאת, רציפות היא לא נוקשות. יש בקרים שבהם הגוף כבד והלב דרוך, וביום כזה לאפשר לעצמנו קצת הפוגה ומנוחה – זה לא ויתור, אלא חלק מהשגרה.
2) הקול הביקורתי חייב לקחת הפסקה
בתקופות של עומס רגשי, הקול הפנימי שיורד עלינו כשאכלנו יותר מדי, כשצעקנו על הילדים או לא הצלחנו לתפקד, נוטה להתחזק, בדיוק כשצריך אותו פחות. חמלה עצמית היא לא ויתור, היא הכרה בכך שהמערכת הנפשית עובדת קשה. מנטרות פשוטות כמו – "זה מצב מורכב, הגיוני שאני מותשת" ו"אני עושה כמיטב יכולתי כרגע" - עשויות להישמע כמו קלישאות, עד שננסה אותן בפועל.
צילום: אלבום פרטי
3) לכל הרגשות מותר להיות כאן
פחד וגאווה, עצב וכעס, רצון להתעדכן ורצון להתנתק, כל אלה יכולים לדור בסבלנות באותו לב, באותו היום. הניסיון לבחור רגש אחד לגיטימי ולהדחיק את השאר עלול להעמיק מצוקה. הנפש מסוגלת להכיל מורכבות, גם כשזה מבלבל.
4) מבזק זה מספיק
מערכת העצבים לא בנויה לחשיפה רציפה לזרם התרעות, סרטונים ופרשנויות. הגבלת צריכת חדשות לזמנים מוגדרים, הימנעות מחשיפה חוזרת לתכנים קשים ושמירה על מרחבים נטולי מסך הן פעולות של בריאות נפשית. מבזקים מספיקים. המוח לא מעבד טוב יותר כשאנחנו מוצפות באינפורמציה.
5) לתת לנפש לעבד בקצב שלה
המציאות באזורנו מהירה, רוויית אירועים ומעברים חדים. הנפש פועלת בקצב אחר. עיבוד רגשי אינו לינארי, גלים חוזרים הם חלק מהתהליך ולא עדות לכישלון, ולפעמים הדבר הנכון ביותר הוא לקחת יום חופש רק כדי לאפשר לעצמנו לעבד. שיחה עם אדם קרוב, כתיבה, פעילות יצירתית או טיפול מקצועי, כולם יכולים לשמש גשר בין העולם הפנימי לחיצוני.
ומתי הטיפים הכלליים לא מספיקים?
העצות הכלליות של גלין עשויות לסייע לרבות מאיתנו, אבל עבור מי שמתמודדת עם טראומות עבר, מצוקה רגשית מתמשכת או ריבוי גורמי לחץ, הן לא תמיד מספקות ולעיתים עלולות אף להותיר תחושת בדידות וחוסר נראות. כשיש פגיעה משמעותית ומתמשכת בשינה או בתיאבון, התקפי חרדה חוזרים, ירידה בתפקוד היומיומי, תחושת קהות רגשית ממושכת או מחשבות ייאוש – חשוב לפנות לאנשי מקצוע ולא להסתפק בהדרכה כללית כזו או אחרת. האתגר בתקופה הזאת הוא לא רק להחזיק מעמד, הוא לשים לב למחיר ההחזקה.