אנחנו יודעות שצריך ללכת 8,000 צעדים ביום. אנחנו יודעות שצריך לישון שמונה שעות בלילה ואנחנו יודעות שצריך לשתות שמונה כוסות מים ביום. יש לנו מספרים כמעט לכל דבר בחיים, וכל מה שצריך זה להגיע אליהם כדי להרגיש שאנחנו עושות את זה נכון. אבל מה עם החיים החברתיים שלנו? כמה זמן אנחנו אמורות לבלות עם אנשים? איך אנחנו יודעות אם אנחנו עושות מספיק כדי לשמור על הקשרים החברתיים שלנו?
לקייסלי קילאם, מדענית חברתית ומחברת הספר עטור הפרסים The Art and Science of Connection , יש תשובה לשאלה הזאת - 5-3-1, "חמש, שלוש, אחת". למעשה, מדובר בכלל אצבע שאמור לעזור לנו לשמור על הבריאות החברתית שלנו, בדיוק כמו שיש כללים לבריאות הפיזית והנפשית שלנו.
מה זה בדיוק 5-3-1?
הכי מעניין
"5-3-1" הוא כלי ניהול המבוסס על מחקרי קשרים חברתיים ומורכב משלושה מרכיבים פשוטים שמטרתם לעזור לנו לשמור על חיים חברתיים מאוזנים. בואו נפרק יחד את הספרות:
5 - לבלות זמן עם חמישה אנשים שונים בכל שבוע: זה יכול להיות כל אחד – מחברה מחדר הכושר, דרך חברת מועדון הספרים ועד לשכנה שאנחנו פוגשות בכניסה לבניין. המטרה היא ליצור מגוון של קשרים חברתיים, לא רק להיצמד לאותן שלוש חברות קרובות שיש לנו. מחקרים בתחום הרווחה החברתית ופרסומים של הרווארד ביזנס ריוויו מצביעים על כך שמגוון רחב יותר של קשרים חברתיים, לא רק המעגל הקרוב, קשור לרמות גבוהות יותר של אושר, תחושת משמעות ושביעות רצון מהחיים. זה אומר שלא צריך להסתפק רק בחברות הקרובות ובבני המשפחה, אלא גם לשתות קפה עם מישהי מהעבודה או לבלות זמן עם חברה ישנה שלא ראינו כבר שנים.
3 - לטפח שלושה קשרים קרובים כל יום: זה לא אומר שצריך לפגוש אותם פיזית כל יום, אבל צריך להישאר בקשר. הודעת טקסט, שיחה קצרה, או תכנון למפגש הבא. אם יש לחץ בקשר אחד, היכולת לפנות למישהו אחר היא קריטית - אם רבנו עם אמא, אפשר לפנות לחברה, אם רבנו עם חברה, אפשר לפנות לבן הזוג.
1 - שעה אחת של אינטראקציה חברתית ביום: קילאם מבהירה שזו לא חייבת להיות שעה רצופה. זה יכול להיות 10 דקות פה, 10 דקות שם. שיחה קצרה עם חברה, הליכה עם בן משפחה, אפילו צ'אט קצר עם מישהי בסופר. העיקרון הוא שהאינטראקציה תרגיש משמעותית.
למה בכלל אנחנו צריכות כלל כזה?
המחקר הכי ארוך שנעשה אי פעם על שגשוג אנושי הוא מחקר ההתפתחות של מבוגרים בהרווארד, שמתחקה אחרי חייהם של 724 משתתפים מאז 1938. המחקר הזה גילה שהדבר החשוב שמוביל לחיים מאושרים וארוכים יותר הוא כושר חברתי. לא כסף, לא הצלחה מקצועית, אפילו לא בריאות פיזית - רק קשרים חברתיים.
קילאם אומרת שאנחנו צריכות להיות מכוונות לגבי קשרים, בדיוק כמו שאנחנו מכוונות לגבי פעילות גופנית ואכילת מזונות בריאים. השרירים החברתיים שלנו צריכים אימון גם הם. אם לא נשתמש בהם, נרגיש את זה.
אנחנו חיות במה שמכונה "מגיפת הבדידות". מחקרים מראים שאמריקאי אחד מכל שלושה מדווח שהוא מרגיש בודד באופן קבוע, ולאחד מכל ארבעה אין לו שום תמיכה חברתית ורגשית.
בעולם שיש בו נטפליקס, משחקי וידאו ורשתות חברתיות, קל להיות מבודרות בלי לתכנן מפגשים, לצאת מהבית או לבלות זמן עם מישהו. אבל התעלמות מהבריאות החברתית שלנו יכולה לעלות לנו ביוקר בבריאות הכללית - שינה גרועה, חוסן נפשי ירוד, דעיכה קוגניטיבית ועוד, שקשורים לחוסר קשרים חברתיים.
אז איך בעצם אפשר לעשות את זה?
לדברי קילאם הכלל 5-3-1 הוא לא תקן נוקשה אלא נקודת ייחוס. בדיוק כמו ההמלצה על שמונה כוסות מים ביום או 8,000 צעדים ביום, הכלל הזה הוא קצת שרירותי. אבל באופן כללי, בהסתמך על המחקרים, על כמות הזמן וכמות הקשרים שיש לאנשים שבאמת משגשגים, זו בהחלט נקודת התחלה מצויינת.
מחקר בארצות הברית הראה שדיבור בטלפון למשך 10 דקות בין פעמיים לחמש פעמים בשבוע הוריד באופן משמעותי את רמות הבדידות, הדיכאון והחרדה של אנשים. קילאם גם ממליצה להתנדב בקהילה, להצטרף לקבוצות מקומיות שמתאימות לתחומי העניין או לאורח החיים שלנו,
להיפתח לחברויות חדשות ולבלות זמן איכות עם האנשים שאנחנו הכי אוהבות. כשהדבר האחרון ברשימה חשוב במיוחד.
זה נשמע קצת מוזר, לא? אנחנו צריכות לתכנן כל פיפס עם החברות, כאילו מדובר באימון בחדר כושר? כן, זהו, בדיוק. חברויות צריכות זמן והתחייבות. קשרים אישיים מחוץ למשפחה דורשים עבודה, משמעת ומחוייבות, אבל הם יהפכו את החיים שלנו למלאים יותר אם נשחרר וניתן להם את המקום. והכלל 5-3-1 הוא פשוט דרך לוודא שאנחנו לא שוכחות את זה.
בסופו של דבר, חיים חברתיים בריאים הם לא מותרות. הם צורך בסיסי. ועכשיו, לפחות, יש לנו מספרים שעוזרים לנו לדעת אם אנחנו עושות את זה נכון.