הסתגלות מחדש לשיגרה: טיפים שיעזרו להורים ולילדים

התקופה האחרונה הרגישה כמו שילוב מוזר בין הקורונה לארמגדון. שוב הסתגרנו בבתים, אבל הפעם מה שאיים עלינו זו לא מגיפה מסתורית אלא טילים במשקל חצי טון ויותר.

במשך שבועיים כמעט מצאנו את עצמו בוהים במסך יותר מדי, חווים מחסור משמעותי בשעות שינה (וקמים בבעתה מהתרעות), נמצאים באינטארקציה חברתית מינימלית ובתחושה של עצירה מוחלטת.

כולנו חיכינו שהאיום יחלוף ושנוכל לשוב לחיינו הקודמים, אלא שכעת עם החזרה לשגרה גוברת החרדה אצלנו וגם אצל ילדינו - איך נחזור למציאות המוכרת שבה נתבקש שוב לעמוד בדרישות יומיומיות, קשיים והתמודדויות שונות?

יתרה מכך, הציפייה שנוכל לחזור לחיים הרגילים כאילו כלום לא קרה היא בלתי אפשרית. לפעמים תהליך העיכול של חוויה מטלטלת וטראומטית מתחיל רק בזמן הרגיעה. לכן אנשים רבים חווים ביומיים האחרונים עייפות, דכדוך קל ואף חולי. מה שצברנו מתפרק והמעבר הזה לוקח זמן. זה מצריך מאיתנו הרבה חמלה וסלחנות כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו וגם האטה של הקצב כדי להתבונן ולעבד את מה שחווינו.

ומה עם החזרה לשגרה של הילדים?

הילדים ובני הנוער מתמודדים אף הם עם המעבר המורכב ממצב חירום לשגרה. הילדים ביסודי אמנם חזרו למסגרות אבל הנוער נשאר בבית בלי טקסי סיום ובלי פרידות מהמורים והחברים. חשוב לזכור שלאורך שנות לימודיהם הם התמודדו עם קורונה, מלחמה בעזה וכעת חזית מול איראן - שכולם השפיעו להם על הסדר והשגרה. זה הרבה לשאת בגיל הזה. בנוסף, כולנו עדיין שרויים בערפל בנוגע לאיך המשך הקיץ ייראה, הדריכות עדיין קיימת. מצב זה של חוסר־ודאות מקשה במיוחד על ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, הזקוקים ליציבות, לרציפות ולתחושת ביטחון.

החזרה האיטית לשגרה אינה מעידה בהכרח על חוויה בטוחה להורה. אומנם הילד יחזור לגן או לבית הספר, אך ההורים עדיין מתקשים להחזיר את החיים למצב של שגרה בטוחה. משפחות רבות התמודדו עם תחושה של כאוס בבית – העוגנים התמוטטו, טיפולים רגשיים הופסקו, פגיעה בפרנסה, פגיעה בביטחון המשפחתי, מצוקה רגשית שהתבטאה בחוסר רוגע רגשי ופיזי, התגברות של אלימות, התקפי זעם, אכילה מרובה, חרדות וחוסר־ודאות. עוד ייקח לכולנו זמן לחזור לנשום ולהיזכר בשגרת הקיץ המשפחתית.

מה יכולים לעשות ההורים בימים אלו?

תיקוף של החוויה הרגשית - לאפשר שיח על המעבר העדין שהם ואנחנו חווים. אפשר להגיד למשל: "אני יודע כמה זה מלחיץ לחזור אחרי מלחמה לשגרה,  התרגלנו להיות יחד בבית, ועכשיו יש שוב שינוי וזה קשה לך וגם לי להתרגל מחדש". נדבר על האמביוולנטיות הזאת של הקלה מצד אחד לצד הקושי להיפרד מהחמימות המוכרת של הבית.

הומור וחוויות טובות מהשבועיים האחרונים - יש לנו יכולת למסגר מחדש את התקופה שעברנו, לבנות נרטיב מחזק ובונה עבור הילדים ועבורנו. נזכיר, למשל, רגעים מיוחדים  או בדיחות משפחתיות ששמורות לנו מהממ"ד. ממה נהנינו יחד? מאכלים, משחקים וחוויות שמאפיינים את השבועיים שהיו.

אמפתיה לרגשות ולסבל של הילד - ננסה להבין את הרגשות מאחורי ההתנהגות (התנגדות, הסתגרות, מצוקה) ולגלות אמפתיה במילים ובמעשים (נחשוב יחד מה אפשר לעשות כדי להקל עליך).

הסבר קוגניטיבי בדרך התקשורתית שמתאימה לילד - מה קורה כעת בארץ ובעולם, מהי הפסקת אש? לילדים צעירים הסבר בתמונות או דרך סיפור חברתי שמדגים פתרון קונפליקט בין שני חברים. הזדמנות לשיח על פשרות בעולם המבוגרים והילדים.

מתן תקווה - יגיעו ימים טובים יותר שבהם נוכל לחזור לבלות בבטחה, לעשות דברים שאתה אוהב וליהנות כמשפחה ועם חברים, אולי נכתוב ונצייר אותם יחד בינתיים.

יציבות באי של חוסר יציבות - אילו עוגנים נשארו לנו? הבניית שגרת חזרה הדרגתית: בניית סדר יום ויזואלי, כאשר נקפיד להשאיר את זמני הארוחות ואת שגרת היום והלילה ללא שינוי ונשלב בין פעילויות אהובות לפעילויות שגרה.

לסיום, אם אתם מרגישים שהשבועיים האחרונים עייפו אתכם וגזלו את כוחותיכם, נסו להיטען מחדש באנרגיות: חפשו עוגנים, תמיכות ורגעים טובים שיאפשרו לכם לקחת אוויר ויעודדו אתכם לקראת המשך הקיץ.