"אני גדלתי כילד שמנת והיא גדלה בבית של עשרה אחים"

הבית // בית גדול, מרווח ומואר בכניסה ליישוב. הסלון רחב ומזמין, ומארח תדיר אירועים ומפגשים: "אנחנו משתדלים לייצר שמחות ולחגוג כל דבר טוב. זו רוח הבית שלנו: פתוח, חמים, עם דלת פתוחה לאנשים. כיף".

הגינה רחבה, יש ג'קוזי, מגרש כדורסל קטן, קליניקה לצופיה וחדר ישיבות לחגי.

הבוקר // חגי מתעורר בכל יום בחמש ורבע, מתפלל ולומד בחברותא. כשהוא חוזר, הוא וצופיה מעירים את הבנות ומארגנים אותן לבית הספר. חגי אחראי להכין את האוכל, וצופיה עוזרת לארגן את הבנות. חגי לוקח את הבנות לבית הספר ביישוב. יוסף נוסע לישיבה בברוכין בהסעה או בטרמפים. שובל לומד בישיבת בני עקיבא בכפר־הרא"ה וחוזר רק בימי חמישי אחר הצהריים.

אוכל // חגי שותה שייק ירוק בכל בוקר. הוא והבנים מקפידים על תזונה בלי ממתקים ועם הרבה חלבונים. בימי חמישי כולם מזמינים אוכל הביתה או יוצאים לבילוי במסעדה כדי לנצל את ההזדמנות להיות יחד. בשבת "מתפרעים" קצת בפינוקים.

חיים חדשים // צופיה מיילדת בחדר לידה בבלינסון, וכרגע היא בחופשת לידה. היא עובדת חצי משרה – שתי משמרות בשבוע - ובשאר הזמן היא בבית עם הילדים ועוזרת לחגי בניהול המשרד: "אני לא מדלגת על שום יום. חשוב לי להיות בבית כשהם חוזרים. אני רוצה להיות הדבר הראשון שהם יראו בצהריים. לרוב אני גם אוספת אותם מבית הספר ומשכיבה לישון בלילה".

כשאינה במשמרות היא מקבלת לקוחות בקליניקה הביתית: היא פוגשת זוגות לקראת לידה, מעניקה ייעוץ הנקה ועורכת מפגשי עיבוד לידה לזוגות. "בחרתי בתחום הזה כי בחרתי בחיים. אחרי כל סיפור החיים שלי – אני רוצה לשמוח ולשמח ולהיות ברגעים המרגשים הללו של חיים חדשים שבאים לעולם".

מיצוי // חגי מנהל משרד המתמחה בתכנון פיננסי ופנסיוני וייעוץ מס לפרישה, והוא בעלים של הסוכנות הפנסיונית "פיננשן". "אני מלווה אנשים לקראת פרישה לפנסיה. בכל שנה, עשרות אלפי פורשים הולכים לאיבוד בכל מה שקשור למיצוי זכויות. הם לא יודעים כמה כסף צברו, מה המשמעות של כל מוצר, כמה מס ישלמו, אם הכסף יספיק להם או לא וכו'. החברה שלי מלווה אותם בהיבט הפיננסי והפנסיוני, ומסייעת להם למצות את הזכויות שלהם מול מס הכנסה ומול חברות הביטוח והפנסיה. אני נותן להם ליווי 360 מעלות – גם רגשי וגם פיננסי, וגם מוריד מהם בירוקרטיה מיותרת".

חגי הוא גם יועץ הפרישה של בתי החולים הדסה עין כרם והר־הצופים, ומלווה את פורשי אוניברסיטת בר אילן ופורשי משרד החינוך.

בלגי // חגי הוא הבן השלישי מחמישה במשפחה בלגית שעלתה לארץ מטעמים ציוניים. הוא הצבר הראשון במשפחה. הוריו היו יהלומנים. הוא גדל בסביון, וכשהיה בכיתה ז' המשפחה עברה לפתח־תקווה.

עד הפנסיה של אבא // חגי למד בישיבת מרכז הרב, שירת בהנדסה קרבית, למד ראיית חשבון ועבד בפירמה גדולה – ברייטמן - ואחר כך גם במשרד האוצר, שם עסק בהסדרת התחום הפנסיוני ובפיקוח על שוק ההון. בהמשך ניהל את הרגולציה של חברת פסגות (שהיה אז בית ההשקעות הגדול בישראל), ויצא לעצמאות בעקבות חוויה אישית: "אבא שלי פרש לפנסיה ולא ידע מה לעשות. לא ידע מה מגיע לו, איפה נמצאות הקופות שלו. הבנתי שזה עולם מורכב, ושאני הולך למנף את זה כדי לעזור לאנשים. היום אני מלווה מאות פורשים בשנה. זה כיף גדול לראות אנשים שנכנסים אליי בחוסר ודאות מוחלט ויוצאים עם ידע ובביטחון שנלווה אותם יד ביד בכל התהליך המורכב הזה".

מאמינים // צופיה נולדה שנייה מעשרה ילדים. אביה למד בישיבת מרכז הרב והיה רב בישיבת נתיב מאיר. אמה עבדה כמורה למחשבים. "הם היו, כמו ההורים של חגי, אנשים מאמינים וציוניים. גדלנו בדירה של ארבעה חדרים בשכונת קריית משה, ולא חשתי שחיינו בשפע – אבל לא היה חסר לנו כלום. תמיד הרגשנו שמחים בחלקנו". כשהייתה בת 19, הוריה נסעו עם שישה מילדיהם להתארח אצל חברים במושב מעון בדרום הר חברון, ונרצחו בפיגוע. אחיה שובאל, אז בן תשע, נהרג גם הוא. תשעה ילדים נותרו יתומים.

ההיכרות // צופיה: "התראיינתי בשנת 2002 לכתבת חג לסוכות. הוא קרא את הכתבה, התלהב, וחיפש מישהו שיחבר בינינו. אחרי שהכירו בינינו יצאנו שלושה חודשים, התחתנו אחרי חודשיים – ומאז אנחנו יחד כבר 19 שנה".

פערים // חגי: "יש בינינו פערים: אני גדלתי כילד שמנת, והיא גדלה בבית של עשרה ילדים עם הורים אנשי חינוך. אלו פערים שמפרים את החיים והופכים אותם למעניינים יותר ותוססים יותר".

יתומה // צופיה: "כשהכרנו הוא לא באמת הבין מה זה להיות נשוי למישהי יתומה. נדרשו הרבה שנים ולא מעט טיפולים כדי להבין את החיים שלי ואת החרדות שלי, בעיקר סביב לידות. הלכנו לטיפול, והבנו את גודל הפער בינינו ואת הקשיים שלי – ואנחנו מתמודדים עם זה מדהים. לפעמים אני צריכה להזכיר לו שאין לי הורים ולכן אני בהתמודדויות. ואני מרגישה שהיום הוא מכיר את ההורים שלי כאילו הם עדיין חיים".

הילדים // יוסף לומד במגמה "ארצי". הוא אוהב לטייל ולטבול במעיינות המצויים באזור מגוריהם. הוא מדריך בתנועת "יחד", עובד במכולת ביישוב, ו"בעזרת השם יתקבל להדרכה גם בבני עקיבא". שובל אוהב לרכב בקורקינט ברחבי היישוב, לבלות עם חברים, והוא גם מתאמן בחדר כושר בכל פעם שהוא מגיע הביתה. התאומים מקפידים מאוד על תזונה וכושר ומקדישים לכך זמן ולא מעט מודעות.

להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il