כאשר מבקשים להזמין שהות בבית להשכרה של גארי וסו קוקס באן־ארבור במישיגן, יש למלא תחילה טופס קבלה קצר. בטופס עליכם לציין את שמכם, כתובתכם, מספר האורחים שילונו איתכם במקום וכיצד בכוונתכם להשתמש בבית, ששטחו כ־186 מטרים רבועים. הבית שוכן על חלקה מיוערת של כשמונה דונמים סמוך לגנים הבוטניים של אוניברסיטת מישיגן.
אם אינכם מתכננים לערוך במקום חתונה, מסיבת רווקים או כינוס משפחתי רב־משתתפים, בני הזוג קוקס יאשרו בדרך כלל את הבקשה. אבל בכך לא תם התהליך. לאחר מכן תגיע שיחת טלפון מסו. היא תשאל כמה שאלות נוספות ותעבור איתכם ביסודיות על כללי הבית: אסור להתעסק עם התרמוסטט, אין להדליק אש באח, והכניסה לילדים מתחת לגיל שש אסורה - הבית מסוכן מדי לפעוטות. "יש בו בטון, לבנים, עץ וזוויות חדות מאוד", היא מסבירה.
בסופי שבוע במהלך עונת הפוטבול הסינון קפדני עוד יותר, לדברי סו: שתי שיחות, אולי אפילו שלוש. "אני לא רוצה שישה בחורים מהקבוצה האורחת עם חבית בירה וכלב. זה הסיוט שלי".
סו (78) וגארי (81) אינם סתם בעלי בית קפדנים: הם שומרים במסירות על פנינה אדריכלית. כמה פעמים בשבוע הם מוסרים את המפתחות לבית ויליאם ומרי פאלמר, שתוכנן בסוף שנות הארבעים של המאה ה־20 בידי פרנק לויד רייט, האדריכל האגדי וחלוץ האדריכלות האורגנית - התפיסה שבתים ומבנים צריכים להתקיים בהרמוניה עם הסביבה הטבעית. הבית, הבנוי מעץ ברוש ולבנים וכולל שלושה חדרי שינה, מתאפיין במוטיב של משולש שווה־צלעות, עם מיטות משושות וקירות פנימיים הנפגשים בזוויות של 60 ו־120 מעלות.
אתרי מורשת. פרנק לויד רייט | צילום: גטי אימג'ס
ברחבי ארצות הברית עומדים על תילם כ־400 בתים שעיצב רייט, וב־74 מהם מתקיימים סיורים מודרכים לקהל הרחב. מתוכם, יש רק כתריסר בתים שאפשר לשכור כדי לחוות את השהות בהם במלואה. בעלי הבתים האלה מונעים מהרצון לחלוק פיסה של מורשת אדריכלית, ובמקביל להגן על אתר היסטורי - שלא לדבר על תקציבם האישי. זהו איזון עדין. "יש בידיך סמל שאתה חייב לשמר, אבל אתה גם מנסה לנהל עסק", אומרת סו. "יש שנים שאנחנו לא מרוויחים כלל, פשוט משום שאנחנו דוחים בקשות רבות מאוד".
בני הזוג קוקס מעולם לא התכוונו להשכיר בית של רייט. אך בנם, ג'ף שוקס, עורך דין מסן־פרנסיסקו, התאהב בבית פאלמר במהלך ריצותיו כשלמד באוניברסיטת מישיגן. כשהנכס משנת 1952 הוצע למכירה ב־2008, שוקס ואשתו קייט רכשו אותו מיד ב־900 אלף דולר – אך לא כדי להתגורר בו. לסו יש הסבר לחזונו של בנה: "הוא רצה לתת לאנשים הזדמנות לחוות את הבית באמת, ולא רק לעבור בו במסלולים מגודרים בחבלי קטיפה ולסיים את הסיור בחנות המזכרות". הוריו, שהתקרבו לגיל פרישה והתגוררו בעיירה הסמוכה פלימות' במישיגן, מונו לאחראים על תחזוקת הבית.
הבעלים המקוריים טיפלו בבית בקפידה רבה, וכמעט לא נדרש שיפוץ בטרם בני הזוג קוקס פרסמו אותו באתרי השכרה לטווח קצר. בקיץ 2009, כשהגיעו האורחים הראשונים, סו הרגישה "כאילו השארתי את התינוק שלי במעון. נאלצתי פשוט לסמוך על האנשים שלקחו אותו".
רק 12 מ־400 בתים זמינים להשכרה. הסלון בבית דאנקן, שהועבר מאילינוי לפנסילבניה | צילום: ג'סטין מרימן, הוושינגטון פוסט
בית חלומות
מייקל דיטמר (65) מגדיר את עצמו כחובב מושבע של פרנק לויד רייט. הוא רכש את בית ברנרד ופרן שוורץ, המוכר גם בכינוי סטיל בנד, בעיירה טו ריברס בוויסקונסין. הבית מבוסס על עיצוב שרייט השלים לצורך הכתבה "בית חלומות" במגזין לייף, שבה התבקש לעצב את הבית המושלם למשפחה בעלת הכנסה ממוצעת.
בשנת 2003, כשסטיל בנד הוצע למכירה, דיטמר לא היה יכול להרשות לעצמו לרכוש אותו במלואו. לכן הוא ואחיו, גארי, הגו תוכנית לממן את הרכישה והתחזוקה באמצעות השכרת הנכס לחובבים אחרים של רייט. אך תחילה היה עליהם לתקן את האח ששקעה, להחליף את הגג ולהסיר את החיפוי שכיסה את קירות הבית, ששטחו כ־280 מטרים רבועים. "בשנה הראשונה הוצאנו על ייצוב המבנה סכום גבוה יותר מזה ששילמנו על הבית עצמו", מספר דיטמר.
כמו סו קוקס, גם הוא משוחח עם כל אורח לפני שהוא מאשר את שהותו, ושואל שאלות תמימות למראה על מידת העניין שלהם בבית או ההיכרות שלהם עם רייט. "אולי הם לא מרגישים שהם עוברים סינון", הוא אומר, "אבל הם בהחלט מסוננים". מהרגע הראשון, דיטמר הופתע לטובה מההתחשבות של אורחיו. "אנשים ניגשים לזה ביראת כבוד ודואגים לשמור על המקום היטב", הוא מציין.
צילום: ג'סטין מרימן, הוושינגטון פוסט
תומאס פפינצ'אק גדל בג'ונסטאון שבפנסילבניה. בילדותו, בביקור בבית המפל הסמוך - המפורסם ביותר בבתיו של רייט – הוקסם מיצירתו של האדריכל. עוד בילדותו החל להדריך סיורים בבית העץ שבנה בגינת ביתו. כיום פפינצ'אק (49) הוא הבעלים של פולימאת' פארק, אתר נופש המשתרע על פני כ־526 דונמים באזור לורל היילנדס בפנסילבניה. האתר כולל ארבעה בתי נופש להשכרה: שניים מהם תוכננו בידי פיטר ברנדטסון, חניכו של רייט (בתי בלום ובאלטר), ושניים נוספים תוכננו בידי רייט עצמו (בית דונלד ק' דאנקן ובית ר' ו' לינדהולם, המכונה גם "מנטילה"). בית דאנקן ובית לינדהולם פורקו והועברו מאילינוי וממינסוטה, בהתאמה, כדי למנוע את הריסתם.
הבתים באתר הנופש, במרחק של כחצי שעת נסיעה מיצירת המופת "בית המפל", מציעים למבקרים חוויה אינטימית יותר של האדריכלות של רייט, וללא מדריך. "תמיד אפשר לחוות חלל מסוים במשך שעה", אומר פפינצ'אק, "אבל כאן אפשר לשקוע בתוך החוויה, להפוך את המקום לביתכם למשך לילה אחד, ולהבין איך הרגישו לקוחותיו של רייט".
פפינצ'אק, קבלן בניין ומסעדן המנהל את האתר יחד עם אשתו הת'ר, מעוניין להעניק לאורחים "תחושה אותנטית לחלוטין" של האווירה ששררה בבתים עם השלמתם בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, ולכן הוא משלב ריהוט, כלי מטבח וספרות מהתקופה. "אתם לא נכנסים לאיקאה", הוא מסביר. "אתם חוזרים בזמן".
"כשיש בעיית אינסטלציה, צריך שרברב שמבין איך עבדו פעם". המטבח בבית דאנקן | צילום: ג'סטין מרימן, הוושינגטון פוסט
קסמים באור
לחזרה בזמן יש גם חסרונות. "אני אומרת לכל הלקוחות שלנו שהם חזרו ל־1952, בין שהם רוצים בכך ובין שלא", אומרת סו קוקס. בבית פאלמר אין טלוויזיה, למשל. דיטמר מזהיר את אורחיו שחדרי השינה בסטיל בנד, הקומפקטיים במונחים מודרניים, נועדו בעיקר לשינה ופחות לשהות ממושכת.
נוסף על כך, הבתים עמוסים בפריטים יקרים ולעיתים אף מקוריים. אורחים בסטיל בנד שרטו בעבר את חיפוי העץ של הקירות, או ניפצו מנורה עתיקה על רצפת הבטון. אורח בפולימאת' פארק דרך פעם בטעות על מושב כיסא עץ בעיצובו של המעצב היפני־אמריקני המשפיע ג'ורג' נקשימה, כאשר נעמד עליו כדי להצטלם, ושבר אותו. "זה היה כיסא יפהפה בשווי 12 אלף דולר", אומר פפינצ'אק. "אבל אחרי המקרה הזה, כל נזק אחר כבר נראה שולי".
מעבר לתקלות האקראיות, התחזוקה השוטפת היא אתגר מתמיד למארחים. "כשיש בעיית אינסטלציה, צריך שרברב שמבין איך עבדו פעם", מסביר גארי קוקס. בני הזוג קוקס נעזרים בבניהם של בעלי המלאכה המקוריים שבנו את הבית בשנות החמישים. כאשר כיריים מקוריות של תרמדור דרשו מבער חדש, הם לא הצליחו להשיג חלקי חילוף. הכיריים כללו שישה מבערים, אבל היום הן פועלות עם ארבעה בלבד.
החזקת נכס של פרנק לויד רייט להשכרה אינה מתאימה למי שמחפש נכס להשקעה, מוסיף דיטמר. "חלפו שנים רבות מאוד עד שעברנו לרווחיות, וגם כיום אנחנו נדרשים להשקיע כסף מדי שנה", הוא אומר. "זו עשייה מתוך אהבה הרבה יותר מעסק כלכלי".
"הם פשוט ישבו שם במשך שלושה ימים וצפו כיצד הבית משתנה עם האור". בית באלטר, שעיצב פיטר ברנדטסון, חניכו של רייט | צילום: ג'סטין מרימן, הוושינגטון פוסט
אבל מה שנותן לדיטמר את הכוח להמשיך הוא שטף תודות שהוא מקבל מאורחיו, תחושה שהיא הדדית לחלוטין. "הם מודים לי שוב ושוב, ואני מודה להם על כך שהם עוזרים לנו לשקם ולתחזק את הבית".
בפולימאת' פארק, ספר האורחים בבית דאנקן מלא הודעות הוקרה בשלל שפות; הביטויים "הגשמת חלום" ו"יעד שחובה להגשים" מופיעים בעמודים רבים. "אני נהנה לשמוע את המילה 'קסום'", אומר פפינצ'אק.
האורחים מזכירים לעיתים קרובות כיצד האווירה בבית משתנה בהתאם לשעה ביום. רייט היה ידוע בכך שכיוון את בתיו כך שינצלו באופן מיטבי את חום השמש ואורה. "מוקדם בבוקר האור צלול וחד, ואחר הצהריים הוא הופך לרך יותר ומזמין מנוחה", מסביר פפינצ'אק. "ובערב, האור העמום הופך את המקום לרומנטי מאוד, כמעט רוחני".
גם האורחים בבית פאלמר באן־ארבור נשבים בקסמו של האור. "אני בודק מה שלום האורחים, והם מספרים שתכננו ללכת למוזיאון הנרי פורד או לטייל במקומות אחרים", אומר גארי קוקס. "ובמקום זאת, הם פשוט ישבו שם במשך שלושה ימים וצפו כיצד הבית משתנה עם האור
עוד כתבות בנושא
