המבקרים בווילת קצורה הקיסרית שבקיוטו פוסעים בשבילי חצץ, מדלגים בין אבני מדרך וחוצים ריצופי אבן מסורתיים. סביבם נפרש גן יפני מדויק, כמעט שקט מדי: אורנים, עצי מייפל, אזליאות, אזוב ובריכה שמשקפת את הנוף המשתנה עם העונות.
היופי הזה נראה טבעי, אבל אין בו כמעט דבר מקרי. הגן המפורסם מתוחזק במשך דורות על ידי מומחים מטעם המשרד בקיוטו של סוכנות משק הבית הקיסרי ביפן. תפקידם אינו רק לגזום, לנקות או לשתול, אלא לשמר תחושה: שהגן הזה, בן כמעט 400 שנה, נשאר כשהיה.
יושיאקי טקאמי, בן 32, עובד כבר 15 שנה בסוכנות, ומתוכן יותר משש שנים בווילת קצורה. יחד איתו פועלים במקום מומחים נוספים שעברו הכשרה בתחומים כמו הנדסה חקלאית, אדריכלות ולימודי סביבה. הם מתאמנים לא רק בקצורה, אלא גם בארמון הקיסרי בקיוטו ובווילת שוגקואין הקיסרית.
הכי מעניין
טקאמי עובר בכל חלקי הגן, המשתרע על פני כשבעה הקטארים, ומחזיק בראשו מעין מפה חיה של כל צמח, ענף ואבן. הוא לומד את צורת הענפים, את הברק של העלים והפרחים, ואפילו את מצב האזוב שמתחת לרגליו.
יושיאקי טקאמי, איש מקצוע מטעם משרד קיוטו של הסוכנות למשק הבית הקיסרי, עובד בגן של הווילה הקיסרית קאטסורה ברובע נישיקיו שבקיוטו | צילום: Japan News
"לא משנה מי מבקר ומתי, המקום צריך להישאר אותו דבר, ללא שינוי", הוא אומר כשהוא מביט בירוק העמוק של הגן. אבל דווקא הרצון שלא לשנות הוא שמייצר את המתח הגדול של העבודה. "אני יודע שגם עבודה קטנה מדי או גדולה מדי יכולה לשנות לגמרי את הנוף", הוא אומר. "לפעמים אני שואל את עצמי אם התוצאה באמת זהה למה שהיה קודם — ומזיע מקור".
וילת קצורה נבנתה במשך כחמישים שנה בראשית תקופת אדו, על ידי הנסיך טושיהיטו ובנו הנסיך טושיטדה, בני משפחת האצולה האימפריאלית האצ'יג'ו־נו־מייה. הגן תוכנן כגן נוף לטיול, ומשלב מבנים יפניים מסורתיים, בתי תה ובתי מגורים מעודנים, כל אחד מהם בעיצוב שונה. הוא נחשב לגן חד־פעמי, כזה המשקף את העולם האסתטי של "סיפור גנג'י", יצירת המופת הקלאסית של הספרות היפנית.
אבל גם במקום שכל פרט בו נראה מתוכנן מראש, לא כל ההיסטוריה ידועה. פרטים רבים על בניית הגן והמבנים נותרו עלומים, והמשמרים נדרשים לעבוד לא רק עם מסמכים ותיעוד, אלא גם עם מסורת, ניסיון ותחושת מידה.
עוד כתבות בנושא
טקאמי עצמו לא גדל בעולם הגינון. הוא נולד בקוממוטו, למד הנדסה חקלאית בבית ספר חקלאי, עבר את בחינת שירות המדינה והתקבל לעבודה כמעט בלי להכיר את וילת קצורה או את המשרד הקיסרי בקיוטו. "באותו זמן פשוט רציתי עבודה", הוא אומר בחיוך ביישני, "לא בהכרח לעשות משהו מיוחד".
גשר "דובאשי" בווילה הקיסרית קאטסורה, בעל דפנות ייחודיות המכוסות בטחב | צילום: Japan News
רק בשנתו הרביעית הוצב בווילת קצורה. בתחילה הכול היה חדש. הוא הוצמד לעובד מנוסה, ולמד בעבודה מעשית כיצד לטפל באורנים ובאזליאות, בעיקר באמצעות גיזום ידני, טכניקה חיונית בגנים הקיסריים. הוא למד גם לתקן גדרות חיות עשויות צמחים. בגנים עובדים גם גננים מקיוטו, מומחים בתחומם, וטקאמי נדרש להנחות אותם — אחריות כבדה עבור מי שהתחיל את דרכו כמעט מאפס.
אף שיש מסמכי ניהול ותיעוד מהעבר, לדבריו קשה ללמוד את הדקויות מתוך תמונות, שרטוטים או טקסט בלבד. חלק מהידע עובר דרך העיניים והידיים: כמה לגזום, איפה לעצור, מתי להתערב ומתי להניח לטבע.
לאורך כמעט 400 שנות קיומו, הגן השתנה שוב ושוב. עצים בולטים מתו למרות טיפול קפדני. פרחים שהיו פעם על גבעה מלאכותית הוחלפו בחורשת ברושים יפניים. לפעמים יורה חדש צמח מגזע של עץ שנכרת. מינים פולשים הוסרו מיד כשהתגלו.
גם גדר הקצורה־גאקי, העשויה מבמבוק המשולב בצמיחה מן הקרקע, עומדת בפני עתיד לא ברור בשל צמיחה חריגה. גם זמינות הענפים של עצי קורומוג'י, המשמשים לייצור גדרות, אינה מובטחת.
"אולי רק האבנים נשארו ללא שינוי מאז ההתחלה", אומר טקאמי. "כדי לשמר את המראה הבלתי משתנה של הגן, אנחנו שומרים על הקיים — אבל גם מבצעים שינויים".
“כדי לשמר את המראה הבלתי משתנה של הגן, אנחנו שומרים על הקיים, אבל גם מבצעים שינויים”
זהו אולי המשפט שמסכם את עבודת השימור כולה: כדי שהגן ייראה כאילו הזמן לא נגע בו, צריך להתערב בו כל הזמן. לא יותר מדי, לא פחות מדי, ובדיוק ברגע הנכון.
בשנים האחרונות האתגר הגדול ביותר הוא שינוי האקלים. ההתחממות הגלובלית מורגשת גם בקיוטו, והקרקע היבשה והשמש העזה משפיעות במיוחד על האזוב, אחד מסמליה של וילת קצורה. הברק הירוק שלו הולך ונחלש.
מסהיקו אימאי, בן 54, שעובד גם הוא בגן, מחפש פתרונות בשקט: העתקת אזוב, הכנת קרקע, נטיעת עצים שיספקו צל וניסויי גידול. "לפעמים אזוב משתרש במקום בלתי צפוי", הוא אומר. "הטבע העדין והמסתורי שלו הוא אולי חלק מקסמה של וילת קצורה".
לצוות הייתה לאחרונה גם נקודת אור. באוקטובר האחרון ביקר קיסר יפן בווילת קצורה לראשונה זה 45 שנה. הוא הבחין באזור שבו הצליחו אנשי הצוות לגדל אזוב, ואמר: "זה נפלא כל כך".
"הקיסר ראה את המקום במצבו הטוב ביותר, מיד אחרי הגשם", מספר טקאמי.
הוא ועמיתיו ממשיכים בעבודה היומיומית, כדי שגם בעוד 50 או 100 שנה יוכלו המבקרים לפסוע באותם שבילים, להביט באותן אבנים, ולחשוב שהגן הזה תמיד היה כך. מאחורי האשליה הזו עומדת עבודה שקטה, מדויקת ובלתי נגמרת — אמנות של שינוי שנועד להיראות כמו נצח.
עוד כתבות בנושא
