לעתים נדמה שאנטישמיות היא חלק מטבע העולם. משהו כזה שהיה כאן לפני אלפי שנים ויהיה כאן עוד אלפי שנים. כמו כל תופעה טבעית גם לאנטישמיות יש חוקים משלה, וכך בזמני משבר, כמו מגיפות למשל, היא נוטה להתגבר יותר. ועם זאת, גם בתופעות טבע כמו אנטישמיות יש חידושים uאחד מהם הוא עידן הרשתות החברתיות, שפותח פתח לעולמות אנטישמיים שמעולם לא הכרנו.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
הכי מעניין
עסקת המאה: תוכנית חלקית עם סכנה אידיאולוגית גדולה
זנדברג נגד מגל: למי אכפת יותר מיהדות התפוצות, לימין או לשמאל?
מגלים את אמריקה: על עסקת טראמפ, חוזרים בתשובה וסיגריות
לצפייה בפאנל המלא:
לרגל ועידת "עם עולם" של העיתון מקור ראשון התכנסו פרופ' יובל שני, סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ואמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר וכיום חברה במועצת התוכן של ענקית הדיגיטל פייסבוק לדיון בהתמודדות מול הקצנת שיח השנאה ברשתות.
לשאלתה של המנחה, סגנית העורך של מקור ראשון אורלי גולדקלנג, אודות אופיו של השיח הפוגעני ברשת, ציין פרופ' שני: "הרבה מאוד קורה ברשתות. אנשים מתנהגים אחרת ברשתות ומרשים לעצמם לומר דברים איומים ונוראים ברשתות שהם לא היו מרשים לעצמם לומר באינטראקציה בין אישית. לכן כבר הרבה מאוד שנים מדברים על התופעה הזו של שיח שנאה ואנטישמיות כבעיה שניצבת בפני המשתמשים ברשתות ובפני החברה כולה. על רקע זה קבוצה של חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה בשיתוף פעולה עם "יד ושם" ובשיתוף פעולה עם משרד התפוצות עבדנו כמעט שלוש שנים כדי לנסות להבין את המדיניות שמפעילות חברות המדיה החברתית הגדולות ביחס לשיח שנאה ואנטישמיות, מהם הסטנדרטים שהם מחילים כדי להגדיר שיח שנאה ולפסול שיח כזה, ומהם הכלים הטכנולוגיים שהם מפעילים לצורך כך".
בתשובה לשאלתה של גולדקלנג הסביר פרופ' שני שמה שמאפיין שיח שנאה לעומת ההתלהמות הרגילה המאפיינת את השיח ברשתות החברתיות הוא ההיבט הקבוצתי, השנאה לבני קבוצה מסוימת רק בגלל השתייכותם אליה והשימוש בסטריאוטיפים קבוצתיים לשם כך, "כשאנחנו מדברים על אנטישמיות למשל חוזרים מוטיבים כמו החיבה של היהודים לכסף, עיסוק בהכחשת שואה, זיהוי של ישראל עם המשטר הנאצי. יש מובילי דעת קהל שמושכים הרבה מאוד פעילות ברשת שעוסקים בשיח שנאה שכזה. פיגועי טרור נגד מטרות יהודיות בארה"ב הוזנו משיח השנאה ברשת".
פלמור הצטרפה לאחרונה כאמור לגוף שיבדוק ערעורים של משתמשים על החלטת הרשת החברתית להסיר פרסומים שאותם הם העלו לרשת. אם שני התייחס לשיח שעובר את המסננת של הרשתות, פלמור צפויה לעסוק דווקא במה שלא עובר כבר היום את המסננת. "משתמשים שתוכן שלהם הוסר יוכלו לערער. הם קודם כל יערערו לפייסבוק ואם הערעור שלהם יידחה הם יוכלו לפנות לגוף הזה שאני חלק ממנו. זה מאוד ראשוני ולכן אני לא רוצה לומר איך זה יפעל. מעבר לתפקוד כערכאת ערעור פייסבוק תוכל להתייעץ עם הגוף הזה בכל מיני סוגיות שהיא לא יודעת איך להכריע בהן. לגוף הזה תהיה גם הסמכות לתת המלצות מדיניות. יש לו כבר אתר לגוף הזה, אני ממליצה למי שזה מעניין אותו להיכנס ולראות. ניסיון להביא שקיפות והבניה לתהליך הזה שמאוד מתסכל משתמשים ברשתות החברתיות".
מול שיח השנאה ברשתות מדגיש שני גם את תפקידה של המדינה וגם את התפקיד החינוכי של הרשתות באוריינות דיגיטלית. כדוגמה הוא נותן את "כללי הקהילה" שכולנו מאשרים בכלל בלי לקרוא, וניתן לנסח בצורה בהירה וקריאה כך שכל משתמש יבין באמת מהם כללי ההתנהגות הראויה ברשת, "אפשר להתנות את ההרשמה במעבר של לומדה קצרה שלוקחת חמש דקות ומבטיחה שהנרשם הבין את הכללים". שני מוסיף כי יתכן שמנגד צריך לרכך את הסנקציות נגד הפרות של הכללים, "לא בטוח שהסנקציה האפקטיבית היא באמת מחיקה. יכול להיות שהדבר הנכון הוא להתריע בפני הגולש ולהמליץ לו למחוק את התוכן".
אחת הבעיות הקשות ברשתות היא חשיפה של ילדים לתכנים בעייתיים ולאפשרות של פגיעה ברשתות החברתיות. פלמור קראה להשקיע בחינוך הילדים למוגנות ברשת, ובמקביל לפיתוח כלים שיאפשרו לילדים ביטחון מוגבר, כדוגמת אפשרות ליצור מרחבים מוגנים לילדים גם בתוך הרשת החברתית. "אני חושבת שזה חלק מהדברים שצריך לעשות. אני חושבת שחלק מהאחריות התאגידית של החברות שם זה צריך להתחיל. בלי להעליב אף אחד כמו קיימות, בעלי חיים או עניים, הדבר הראשון צריך להיות איך אני הופך את הפלטפורמה ששייכת לי למשהו מוגן יותר בלי לפגוע בחופש הביטוי שהכלים הללו מעניקים. זאת כן דרישה שאני הייתי מצפה שתגיע ממקום עצמי. יש לנו חיבה לחקיקה. יש לנו תחושה שאם רק נחוקק הכל יסתדר. אבל לפעמים יש תהליכים חברתיים שלא יסתדרו בגלל שחוקקנו. הם צריכים להיות תהליכים הוליסטיים של תפיסה של מניעה. הרבה יותר חשוב למנוע נזק מאשר להעניש על נזק".