גם בבתים היהודיים האדוקים ביותר כיום אין מקפידים על הלכות הטהרה והטומאה שסדר טהרות מלא בהם. בישיבות לא עוסקים כמעט בתחומים הללו אפילו בצורה עיונית, ודאי לא מעשית, מכיוון שכוהנים אינם אוכלים כיום תרומות ומעשרות או חלה המופרשת מהעיסה, שלא לדבר על בשר קורבנות, מנחות, שתי הלחם ולחם הפנים, ומכיוון שגם העולים להר הבית כהלכה אינם נכנסים לשטח העזרה. הרב יהושע מן, במאמר מתוך קובץ המאמרים החדש "טהרה לדור הגאולה", מספר כיצד חי במשך תקופה חיי טהרה במידת האפשר, והסביר מה הדבר דורש. בתמצית: זה דורש המון.
בשלב הנוכחי, כאשר כולנו בחזקת טמאי מת, כלומר רובנו המוחלט נולדנו בבתי חולים שיש בהם - מטבע הדברים ולדאבון הלב - גם חדרי מתים המטמאים גם מחוצה להם, הרב מן התמקד בהישמרות מטומאות האחרות. "הבוחר לחיות חיי טהרה מכל הטומאות שאינן טומאת מת צריך להיזהר רק מאב הטומאה, ויש לו שתי אפשרויות", כתב הרב מן. "אפשרות אחת היא לדאוג שרוב ביתו לא יהיה 'אב הטומאה' ולהשתמש בכלי אבן, פלסטיק, גומי, בגדים מצמחי מים וכדומה, שאינם נטמאים כלל, או בכלי חרס, שנטמאים אך לא נעשים אב הטומאה אלא רק 'ראשון לטומאה'. אפשרות נוספת היא שהוא יתרגל להימנע ממגע במדרס, למרות שכל ביתו עם כלים רגילים ומקובלים".
הרב מן מספר שניסה לזמן מה כל אחת מהאפשרויות לעיל, ומשתף בכך: "כדאי שתהיה רשימה של הבגדים, המצעים והמגבות לפי צבע. או לרשום בטוש מספר בקצה המגבת והסדין, וכשמשהו נטמא רושמים בדף". אם התיישב אדם טמא על מגבת או סדין, וכן בגדים שלובש קודם טבילתו, יש לרשום: "'מגבת 5 טעונה טבילה'. 'סדין 7 טעון טבילה'. 'בגדים 17־18 טעונים טבילה'. כמובן יש לזכור למחוק את זה מיד לאחר ההטבלה.
הכי מעניין
| צילום: סטודיו מקור ראשון
"בתקופה שניסיתי להימנע ממגע בטומאה, קמתי בבוקר, לקחתי מגבת טהורה ממדרס, וטבלתי במקווה. הבגדים שלי טהורים ממדרס, ולכן אני לא ממספר אותם כי הם לא אמורים להיטמא. אם בכל זאת ישבו על זה המטמאים במדרס, מיד לוקחים את זה למקווה כלים הסמוך לבית. בבית כנסת אני לא מזיז כיסאות וספסלים, אלא רק את העשויים מפלסטיק, ואם אין כיסאות מתאימים אני עומד. בכולל שבו אני לומד יש לי כיסא פלסטיק, ואם אירע ונכנס בטעות כיסא עץ או ברזל 'חשוד', אני מבקש ממישהו להזיזו. ברוך ה' עם ישראל אוהב לעזור. אני נזהר משטיחי בד, אך לא משטיחי פלסטיק, גומי, או דשא סינתטי", שאינם מקבלים טומאה.
זה עוד לא הכול. הרב מן מוסיף ומתייחס לכך שאכילת דבר טומאה מטמאת את האדם מדברי חכמים. מדובר על כמות שוות ערך לביצה וחצי, או שתי ביצים הנאכלת בתוך תשע דקות ("כדי אכילת פרס"). כדי להישמר מכך הרב מן ממליץ "לאכול בכמויות קטנות בהפרש זמן שלא יצטרף בשיעור כדי אכילת פרס, או לאכול רק אוכל שלא נטמא או לא הוכשר לקבל טומאה".
"מי שרוצה להיות טהור כל היום והלילה, וגם בדרגה יותר גבוהה ולא רק טבול יום, צריך לדאוג שגם המיטות בבית יהיו טהורות. וכן צריך שהכיסאות והספסלים יהיו טהורים. לשם כך צריך שהם יהיו מחומר שאינו מקבל טומאה, כמו פלסטיק ושיש, או לחבר אותם לקיר". הרב מן מציין שקיימת מחלוקת בשאלה אם די לחבר את המיטה לקיר בעזרת ברגים, או שיש לדאוג לכך שהמיטה גם לא תעמוד באופן יציב מבלי החיבור לקיר. "מזרן אפשר שיהיה ממאה אחוז פלסטיק, גומי וכדומה". לחלופין, אם אין כזה, הוא ממליץ להניח כמה מזרנים דקים זה על זה, "ואז כשצריך להטביל, קל לסחוב ולהטביל אותם. אומנם הייבוש לוקח זמן, אבל לזה יש פתרון, שעוטפים את המזרן בניילון שאינו יורד, באופן שזה נשאר קבוע שם, וכך אפשר להטביל עם הניילון, וזה מתייבש תוך דקות.
"נסיעה ברכב לכאורה מטמאת כי רוב הרכבים טמאים במדרס (אם כי הוא מציין שקיימות גם דעות חולקות הסבורות שמכוניות אינן מקבלות טומאה). בנוגע לרכבות, הרגילה והקלה, יש לדון אם הן נחשבות מחוברות לקרקע, שהרי המסילה תופסת את הגלגלים שלהן ואי אפשר להרימן. ובכלל יש אומרים שהחיבור שלהן לחשמל מחשיב אותן למחוברות לקרקע. באותו אופן יש שהורו לעניין טבילת כלים, שכלים חשמליים שנרכשו מגוי נחשבים מחוברים לקרקע עקב החיבור שלהם לחשמל".
עוד כתבות בנושא
