"המלצתי לו להפסיק עם המילואים. הנאמנות צריכה להיות למשפחה"

מה גורם לבני זוג להישאר יחד לאורך שנים? האם זו אהבה, מחויבות, רומנטיקה או דווקא סיפור משותף? איך אפשר לגדל ילד שימשיך בדרך שהתוו הוריו, ומה עושים כשהוא בוחר בדרך אחרת? וגם, מה חשוב יותר – שלמות המשפחה או אידיאולוגיה? התהיות הללו, החומרים הבסיסיים שמהם מורכבים החיים, מעסיקות במשך הדורות מחנכים, מטפלים ואפילו פילוסופים.

אברהם כ"ץ, 78, מטפל זוגי ומשפחתי ותיק מקדומים, מוצא את התשובות לשאלות הללו בפרשנותו של הרב שמשון רפאל הירש לפרשיות התורה. בספר חדש שהוא עמל על כתיבתו בשבע השנים האחרונות. מנסה כ"ץ למזג בין עבודתו המקצועית והעיסוק בזוגיות, הורות ומשפחה, ובין פירושיו של הרב הירש לסיפורי התורה והנחיותיה. "השילוב בין יהדות לפסיכולוגיה הוא דבר שמלווה אותי שנים רבות", אומר כ"ץ בשיחה בסלון ביתו.

בשנות פעילותו הרבות רכש כ"ץ ניסיון עשיר בתחום הזוגיות והמשפחה. לפני למעלה מארבעים שנה סיים את התואר השני בעבודה סוציאלית, וניהל את תחנת הייעוץ הזוגי הראשונה מטעם לשכת הרווחה בבני־ברק. בהמשך עבד במועצה האזורית שומרון, ובמהלך השנים גם הכשיר רבנים להתמודד עם סוגיות זוגיוֹת ומשפחתיוֹת במסגרת "מכון נתיבות" שהקים. הוא כיהן כפקיד סעד לסדרי דין, וגם העביר בישיבות ובאולפנות תוכנית מיתולוגית שבה העניק עצות כיצד לבחור נכון בן או בת זוג.

החיבור הייחודי שחש כ"ץ למשנתו של הרב הירש, מאבות האורתודוקסיה הגרמנית במאה ה־19, נובעת לדבריו מכך שהפרשן לא נרתע מלהיכנס אל נבכי נפשם ועולמם הרגשי של אבות ואמהות האומה. "הרב הירש היה צריך להתמודד בתקופתו עם התבוללות נרחבת שטלטלה גם את מבנה המשפחה היהודית, והוא ראה חשיבות בחיזוק ערכי המשפחה. אביו אמר לו לכתוב את הספרים שלו בעברית, אבל הוא התעקש לכתוב בגרמנית כדי שהצעירים יוכלו לקרוא. הפרשנות שלו לתורה באה ממקום שרצה להנגיש את סיפורי האבות, להפוך אותם סימן לבנים. בספר אני מנסה להראות איך הדברים רלוונטיים גם לאתגרים המשפחתיים של ימינו".

משנתו של הרב הירש נכנסת לעיתים גם לקליניקה של כ"ץ. "לפעמים אני אומר לזוג שיושב אצלי, 'קחו 60 שניות של יהדות'. ואז מספר להם משהו. למשל, איך כשרבקה שומעת שעשו רוצה להרוג את יעקב לאחר שהוא לקח את ברכתו מיצחק, היא מבריחה את יעקב מהבית. היא חוששת שליצחק יהיה קשה לשמוע מה עשו מתכנן, ולכן היא משקרת ואומרת לו שיש לשלוח את יעקב כדי שימצא שידוך ראוי. היא משתמשת בשפה תכליתית ולא בשפה רגשית. הרב הירש רואה בכך מהלך מחושב: רבקה בוחרת את השפה שתאפשר לה להשיג את מטרתה ולהציל את יעקב, מבלי לפגוע ביצחק. אני משתמש בזה כדי להדגים לזוג שימוש בשפה נכונה בתוך תקשורת זוגית".

בספר הוא נוגע גם בסיפור המקראי על הפגיעה המינית של אמנון באחותו תמר, ומדגים כיצד תמר נוקטת שפה ערכית ואז רגשית, וממנה עוברת לשפה תכליתית – כדי לנסות להניא את אמנון מלפגוע בה. ואולם שם התקשורת לא צולחת, והאירוע מסתיים רע מאוד.

"יש הבדל גדול בין חוסר שיתוף לסוד", מחדד כ"ץ. "אנחנו לא תמיד יכולים להגיד הכול, וזה בסדר גמור מבחינה זוגית אם למשל אדם שחוזר מיום עבודה ארוך, לא יושב עם אשתו ומספר לה כל מה שקרה לו במהלך היום. אבל סוד זה משהו אחר. זה דבר שאתה משקיע בלהסתיר אותו, וזה בהחלט יוצר המון נזק לזוגיות.

"לפעמים ההסתרה פועלת בשירות הזוגיות. ניקח למשל את אברהם אבינו שיורד עם שרה למצרים ומבקש ממנה לומר שהיא אחותו. הרב הירש אומר שאברהם הכיר את הנפשות הפועלות במצרים ואת הפריצות שהייתה שם, והבין שכדי להציל את שרה הוא חייב להסתיר את זהותה. אם היו יודעים שהוא נשוי לה היו הורגים אותו, וגם בה היו מתעללים. הרב הירש כותב שאברהם לא רצה להציל את עצמו במעשה הזה ופעל מתוך דאגה לאשתו, כדי לתת לה ביטחון וגם הערכה ותחושת השתייכות. אחד הדברים שבודקים באמצעותם אינטימיות רגשית בזוגיות, הוא עד כמה בני הזוג מרגישים ביטחון בתוך הזוגיות. עד כמה הם יודעים שאם יקרה משהו, אם תצוץ בעיה, בן הזוג יהיה לרשותם ויתייצב לצידם. לפעמים צריך לעבוד על זה בטיפול".

מבחן גיל הארבעים

בכל הנוגע לייעוץ נישואין וגידול ילדים במגזר הדתי, הסוגיות שמגיעות אליך כמטפל השתנו מאז שהתחלת לעבוד בשנות השמונים ועד היום?

"יש שינויים. אחד הדברים הכואבים הוא שאחוז הגירושין בעלייה, וכתוצאה מכך יש גם הרבה זוגות פרק ב'. זה קורה אגב גם אצל החרדים. אני מתרשם שיש שם סוג של חישוב מסלול מחדש בעניין השידוכים. בחב"ד למשל יש כבר שינוי עצום. פעם זוג היה נפגש שלוש פעמים, היום יכולים לצאת ל־10־12 פגישות לפני שמחליטים. זה משמעותי.

"יש גם שינוי גדול בשוויוניות בין גברים לנשים בחברה החרדית: רוב הנשים משכילות, עובדות, התלות הכלכלית משתנה, וזה משפיע על הדינמיקה. מה קורה לבחור שלומד בישיבה עד גיל 25, ואז הוא רוצה לעבוד, ללמוד מקצוע? פתאום הוא צריך לעמוד מול מבחן סמוי – כמה הוא יציב, האם הוא מוכשר מספיק. עד עכשיו הישיבה נתנה לו מסגרת מכילה, ופתאום הוא צריך להתמודד עם המציאות. באותו זמן, לאשתו יש כבר זהות מקצועית והיא מפרנסת, וזה יכול לטלטל את הזוגיות.

"היום קיבלתי טלפון מבחורה שמתחתנת עוד כמה שבועות. יש לה אי־שקט והיא רוצה להתייעץ. גם זה שינוי. לפני 15 שנה לא הייתה מוּדעות לכך שאפשר להתייעץ ואפשר אפילו לא להתחתן גם אם התארסנו. הצעירים היום רוצים לקחת יותר אחריות על הבחירה שלהם".

אגב, בנוגע לאורך ההיכרות קודם לחתונה, ההמלצה של כ"ץ היא להיפגש במשך שלושה או ארבעה חודשים, "כדי לברר אם תהליך הבחירה בוגר. לא צריך יותר מזה כדי להכיר אחד את השני. אני גם לא מאמין בחיים ביחד לפני החתונה, דבר שקורה יותר ויותר גם בציבור שלנו".

האמירה הזו מנותקת מבחינתך מהעמדה ההלכתית? אתה אומר אותה כמטפל ולא כאדם דתי?

"יש ביסוס מחקרי לכך שאחוזי הגירושין גבוהים יותר אצל מי שחיו יחד לפני נישואין. ובכל מקרה, אני חושב שלא נכון לומר שזוגות חיים ביחד כדי להכיר אחד את השני ולבדוק אם מתאימים. זה קורה כי אוהבים, ועוד לא רוצים להתחתן".

למה בעצם חיים משותפים לפני הנישואין דווקא מגבירים לדבריך את אחוזי הגירושין?

"ההסבר פשוט. בקרב גברים שאינם שומרי מצוות, הגיל הממוצע לנישואין הוא 30 ומעלה. לרוב, המשמעות היא שיש לפני כן כמה קשרים שכוללים מגורים משותפים. במציאות כזו הגבר מפנים פסיכולוגית שכאשר טוב – חיים עם בת הזוג, וכשיש קונפליקט - עוזבים. ואם זה כך, למה לא לעשות זאת גם אם נשואים? יש פה הרגל שהתבסס. אם הייתי צריך להתמודד עם זה פסיכולוגית, הייתי אומר: רוצים לגור יחד? קחו שנה. אחרי שנה, אם טוב לכם – תתחתנו. לא למשוך יותר. תקופה ארוכה יותר רק תבלבל".

הוא חוזר אל הדוגמאות הפרשניות שהוא משלב בהדרכה עדכנית לחיי נישואין, ומזכיר את רגע פגישתם של יצחק ורבקה. "היא מגיעה עם השיירה, רואה אותו מרחוק, בשדה, ונופלת מהגמל. הרב הירש אומר שהיא נופלת בכוונה, יורדת מהגמל לכבודו של יצחק כדי לפגוש אותו בפעם הראשונה לא כגבירה חשובה אלא בגובה העיניים. היא לא רוצה להסתכל עליו מלמעלה. אני קורא את זה וחושב, למי הרב הירש נתן את הדרשה? כנראה לאותה צעירה יהודייה בגרמניה במאה ה־19, והוא אומר לה: גברת, גם אם את מגיעה ממעמד ויש לך כסף, אם את רוצה זוגיות טובה – תעמדי בגובה העיניים של בעלך, במקום שבו הוא נמצא בזמן שאתם נפגשים. אחרת זה לא יעבוד טוב".

זה מתחבר במובן מסוים לשינויים שהזכרת שעוברים על זוגות צעירים בחברה החרדית.

"בדיוק. הגיע אליי זוג חסידי, בגיל 40 הוא אמר יום אחד לאשתו שהוא לא רוצה יותר ללמוד בכולל, הוא רוצה ללמוד מקצוע. זה היה משבר לא פשוט. היא מבחינתה התחתנה איתו על סמך העובדה שהוא לומד. היא שאלה מה היא אמורה לומר להורים שלה. היא הייתה רואת חשבון רצינית, מפרנסת, מחזיקה את הבית. הוא בדק את אפשרויות התעסוקה שלו והגיע למסקנה שהוא יכול ללכת ללמוד עבודה סוציאלית, או להיות שיפוצניק. מה את חושבת שהיא העדיפה? דווקא שהוא יהיה שיפוצניק. הטלטלה הכרוכה בכך שהוא ילך ללמוד לימודים אקדמיים במקום לשבת בכולל הייתה גדולה יותר עבורה. היו לנו כמה שיחות, עד שהם הגיעו להסכמה שהוא ילמד במכינה ואז ילך ללימודי מקצוע. הוא למד, נבחן והתחיל לעבוד, ודרך כל זה היה צריך להחזיק את הזוגיות, את השינוי בנישואין".

הפערים הללו, מעיד כ"ץ, קיימים גם בציבור הדתי־לאומי, גם אם בהיקפים שונים. "גם במגזר הדתי, הרבה פעמים נשים מתפתחות יותר מהר מגברים. אבל השירות בצבא נותן לבחורים בגרות, מכין אותם לחיים.

"אצל אבות האומה", חוזר כ"ץ אל הספר שלשמו נתכנסנו, "אנחנו רואים סגנון זוגיות שונה אצל אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל, ויעקב ולאה. הרב הירש שם בפרונט דווקא את לאה. זה המודל החרדי. לדעתו בני זוג לא חייבים להרגיש 'ניצוצות' של התאהבות כבר בתחילת הקשר. מה שחשוב הוא המטרה המשותפת של הקמת בית, האימהות. בזוגיות בחברה החרדית, שמבוססת על היכרות קצרה לפני החתונה, אין הרבה אהבה בהתחלה. אבל אז נולדים ילדים, נבנית משפחה, ואיתה מגיעה האהבה. זה בסדר, זה המודל של יעקב ולאה.

"הרב הירש כותב שלא סתם הקב"ה בחר שראשון הבנים של עם ישראל יהיה מהזוגיות של יעקב ולאה, ולא מהאהבה הרומנטית של יעקב ורחל. המסר הוא שיכולה להיות משפחה יפה גם כשהיא לא מתחילה מרומנטיקה. במובן מסוים זה מסר חשוב גם לימינו. אני עובד הרבה עם פנויים ופנויות שהם רווקים לאורך שנים. הרבה גברים מסתכלים יותר מדי על יופי חיצוני, ותהליכים רגשיים מפחידים אותם. זה אחד הגורמים לתופעת הרווקות המאוחרת. אצל חלק מהבנים יש בלבול מה עיקר ומה טפל".

קודם כול המשפחה

השפעות המלחמה על הזוגיות הגיעו אליך כמטפל?

"קצת. שירות המילואים המתארך הוא אתגר לא קל, אבל אצל רוב המשפחות צולחים את זה. יש גם המון קבוצות תמיכה לנשים, אם כי אני לא עוסק בכך. ברוך ה' יש הרבה מטפלות ומטפלים צעירים ויש הרבה טוב בלקבל חוסן מקבוצה, אבל לפעמים זה לא מספיק וצריך טיפול אישי.

"מי שמגיע לטיפול במצב של משבר עמוק, כשבת הזוג כבר לא מסוגלת יותר, הנאמנות שלו בעיניי צריכה להיות למשפחה. היה זוג אחד שהמלצתי לו להפסיק עם המילואים. ביקשתי שילכו להתייעץ גם עם רב, והרב הסכים איתי. לדעתי יותר חשוב לעם ישראל שיהיו בו משפחות חזקות, שמשפחה בו לא תתפרק, מאשר עוד חייל.

"הגיע אליי פעם זוג שעבר לגור ביישוב קטן, במיקום מאתגר מבחינה ביטחונית. אחרי תקופה היה שם פיגוע. האישה נכנסה לחרדה, לא הייתה מסוגלת לתפקד ורצתה לעזוב. הם באו לטיפול כי לו היה מאוד חשוב להמשיך לגור שם. במהלך התהליך הטיפולי הם עזבו ליישוב גדול יותר, ובהמשך לאזור אחר בארץ. שיקפתי לו שבבחירה שלהם זה בזה, כשהם התחתנו, הם לא ידעו איך היא תגיב למציאות כזו של פיגוע. במקרה שלהם אפשר ללכת לטיפול הרבה שנים, אבל זה לא יעזור, היא לא תסתגל. הוא מאוד אהב אותה ולשמחתי הוא בחר במשפחה על פני הערך של לגור באותו מקום. אני מתייחס אל הדילמות האלה מכוח המפגש עם היהדות. מדרג הערכים בעיניי נובע משם, והוא מציב את השמירה על הזוגיות והמשפחה כערך חשוב מאוד.

"לא מעט אנשי ציבור באים אליי להתייעץ על הקונפליקט בין להיות איש ציבור ובין איש משפחה. אצל משה רבנו וציפורה אנחנו רואים זוגיות והורות בתנאים של שליחות ציבורית. ציפורה הרגישה קושי בזוגיות כשמשה הנהיג את העם, והרב הירש אוזר עוז לשער שהם חיו בפרישות. אבל משה היה יוצא דופן, אין עוד כמוהו. למי שמגיע אליי אני אומר: אתה ראש עיר, אתה חבר כנסת, זה נהדר אבל הנאמנות והמחויבות הראשונה שלך צריכה להיות למשפחה שלך. הם לא בחרו בך כאיש ציבור. בפועל אני ממליץ על הנהגת טקסים ביתיים קבועים שיש בהם אמירה של שלצד העשייה הציבורית – הזוגיות והמשפחה חשובים לאדם מאוד. ברוך ה', ראינו שזה עוזר".

אחת הפרשנויות המצוטטות ביותר של הרב הירש, היא הביקורת שהוא מתח על החינוך של יצחק ורבקה. "הטענה של הרב הירש היא שיצחק ורבקה לא העניקו תשומת לב לשוני בין שני הבנים שלהם כשהם היו צעירים. הם נתנו להם את אותו חינוך, ולא התייחסו 'לתכונות ולנטיות החבויות במעמקי האישיות'", מצטט כ"ץ.

לא פעם מגיעות לפתחו שאלות בנוגע לילדים שעוזבים את אורח החיים הדתי. "ברוך ה' אצלנו לרוב אין החרמות של ילד שהולך בדרך אחרת, אבל כל משפחה צריכה לקבל את ההחלטה שלה. שמעתי פעם מהרב בני אלון ז"ל אמירה שמאוד מצאה חן בעיניי. תפקידו של ההורה הוא להכניס תורה אל תוך עולמו של הילד, אל הראש שמתחת לכיפה. השאלה כיצד יחיה את חייו בבגרותו, אם מעל הראש הזה תהיה כיפה או לא, היא כבר בחירתו של הבן".