הערך העליון ביהדות הוא החיים עצמם. ה', מקור החיים, שהוא מלך חפץ בחיים, ברא את העולם מתוך רצון למלא אותו בחיים: "כִּי כֹּה אָמַר... הָאֱ־לֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ, לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ..." (ישעיהו מה, יח).

הרמב"ם מצביע על המסר הזה בפסוק "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע" (דברים ל, טו), שממנו עולה הקבלה ברורה: "הטוב הוא החיים, והרע הוא מוות" (מורה נבוכים א, מב). משמעות הדבר היא שכל מעשה טוב וכל קיום מצווה הם פעולות למען החיים, ואילו כל מעשה רע וכל עבירה מייצגים בחירה במוות.

דיני הכשרות הכלולים בפרשתנו ממחישים את האופן שבו התורה מכוונת אותנו למקסם את החיים ולמזער את המוות. פעולת האכילה כשלעצמה היא בחירה בחיים, שהרי אם לא נאכל – נמות. אבל גם בתוך מעשה האכילה, אנו קרואים למקסם עוד יותר את החיים ולצמצם עד למינימום את המוות.

על פי האידיאל הראשוני של התורה, על כולנו להיות צמחוניים ולהימנע מנטילת חיים. בסיפור גן עדן אומר ה' לאדם ולחווה: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע... וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה". גם הנביא ישעיהו מתאר את אידיאל אחרית הימים, כאשר גם החיות עצמן לא יטרפו יותר: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ... וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן".

דרגות של חיים

ההיתר לאכול בשר שבפרשת נח, מבטא פשרה מתוך הכרה בכך שאנו חיים בעולם בלתי מושלם, מתוך התחשבות באופי התוקפני של האדם ומסיבות ביולוגיות נוספות, הגורמות לכך שאנו זקוקים לתזונה המכילה גם חלבון מן החי. ואולם היתר זה בא עם הגבלות המצמצמות אותו, שנועדו להזכיר לנו כי בעתיד עלינו לשאוף להימנע בהדרגה מנטילת חיים בכלל.

ההגבלה הראשונית חלה על כל בני האדם, לא רק על היהודים: "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" (בראשית ט, ד). בספר ויקרא מסבירה התורה כי איסור אכילת הדם נועד להדגיש כי בני האדם אינם אמורים ליטול נפש כלל: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא... עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם" (יא-יב).

אף שהותר לנו לאכול בשר, ההיתר מצומצם למספר מועט של בעלי חיים: בהמות המעלות גרה. בהמות אלה אינן טורפות בעצמן; הן אוכלות עשב הקשה לעיכול, ולכן עליהן ללעוס אותו שוב. מה שאתם אוכלים משפיע עליכם, אומרת לנו התורה, ולכן אוסרת עלינו לאכול בעל חיים הנוטל חיים בעצמו. לגבי העופות הכשרים למאכל, התורה לא נותנת סימני היכר אלא רק מפרטת אותם בשמותיהם, אבל המשנה (חולין ג, ו) קובעת כי עופות טורפים שהורגים את טרפם עם הטפרים הגדולים שלהם – אינם כשרים.

נראה כי ככל שבעל החיים שאנו רוצים לאכול הוא בדרגת חיים גבוהה יותר, כך חלות עלינו הגבלות רבות יותר, וזאת במטרה לצמצם את המוות ככל האפשר. כך, באכילת דגים חלה הגבלה על סוג הדג בלבד: רק דגים בעלי סנפירים וקשקשת מותרים באכילה. באכילת עופות ובהמות היבשה קיימת הגבלה נוספת, הקשורה באופן השחיטה. שחיטה כשרה מחייבת חיתוך וריד הצוואר וקנה הנשימה ברגע אחד; פעולה זו מנתקת במהירות את זרימת הדם למוח והורגת את העוף או הבהמה באופן מיידי וללא כאב. כך מצטמצם הסבל הכרוך בתהליך המוות.

הגבלה שלישית היא האיסור לאכול בשר וחלב יחד: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", איסור המופיע שלוש פעמים בתורה. הסימבוליות ברורה; החלב מייצג את האֵם, מקור החיים, ואילו הבשר מייצג את מותו של בעל החיים. באיסור זה גלום העימות בין חיים ומוות, וההכרה המרומזת כי אדם אינו אמור להרוג בעל חיים ולאכול את בשרו.

תזונה בריאה

כנגד הדברים הללו יבואו אנשים ויצביעו על קביעת הגמרא כי "אין שמחה אלא בבשר" (פסחים קט, א), ועל מנהגי אכילת בשר בשבת וביום טוב. אכן, במהלך המסלול ההיסטורי של עמנו אנו שוכחים לעיתים את המסגרת הרחבה יותר, ואת היעד הסופי שאליו אנו שואפים במסגרת העתיד המשיחי. גם הראי"ה קוק וגם הרי"ד סולובייצ'יק הצביעו על התמונה הגדולה יותר, ועל רעיון הצמחונות הגלום בדיני הכשרות. הרב קוק עצמו נמנע מאכילת בשר בימי החול.

במהלך דרכו ההיסטורית של העם היהודי לעבר תיקון עולם במלכות ש־די, ישנם ערכים שמוסטים מעט לשוליים, אך בעתיד הם ישובו להיות במרכז. בזמננו, כאשר מחקרים מצביעים על כך שאכילת בשר מוגברת עלולה לגרום לבעיות בריאות שונות, כגון כולסטרול גבוה והשפעות שליליות על פעילות הלב, ראוי להחזיר לשיח את חזון הצמחונות של התורה. צמצום באכילת הבשר הוא גם קיום של מצוות "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" – הציווי למקסם את החיים ולצמצם ככל שביכולתנו סכנות בריאותיות ומוות. המעבר לצמחונות ראוי כפליים נוכח המשבר הסביבתי בימינו, שכן עדרי הצאן והבקר מהווים מקור לרבע מפליטות גז מתאן האחראי על ההתחממות הגלובלית.

העיקרון של מקסום החיים יכול לבוא לידי ביטוי גם באימוץ תזונה בריאה, ובהימנעות ממאכלים עתירי סוכר ומלח וממאכלים מעובּדים יתר על המידה. ראוי גם לקרוא לשימוש מופחת בחומרי הדברה בגידולים חקלאיים, המזהמים את הסביבה ופוגעים בבריאותם של עובדי האדמה.

פסקי הלכה ופרקטיקות דתיות בתחום הכשרות צריכים לשמש כוח מניע למען מקסום החיים וצמצום המוות בכל צורה. תורת החיים שקיבלנו נועדה לקדם את החברה האנושית כולה לעבר החיים.