אחרי שעסקנו בפרשת חיי-שרה בהרחבה בנישואי יצחק ורבקה, מזמנת לנו פרשת תולדות הצצה לחיי הנישואין של אחיו עשו, ומתוך כך אפשר להרחיב את המבט לנושא הכלות בבית אברהם ויצחק בשאר ספר בראשית.
בפרשתנו הוזכרו שלש נשים שנשא עשו. תחילה נאמר: "וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה:" (בראשית כו לד-לה).פסוקים אלה מטרימים את פרשת לקיחת הברכות ויש מן המפרשים שמסבירים שהם מהווים מבוא והכנה לסיפור הברכות. יש בהם הסבר מדוע העדיפו רבקה ויצחק לתת את ברכת אברהם ליעקב ולהדיר ממנה את עשו. יש להדגיש, את ברכת אברהם שמר יצחק ליעקב גם לפני פרשת הרמייה. הברכה שעליה היתה אי-ההסכמה בין יצחק לרבקה היתה ברכת "טל השמים ומשמני הארץ", הגשמית. ואילו ברכת הארץ והזרע, שהיא ברכת אברהם, נשמרה מלכתחילה על ידי יצחק ליעקב ונמסרה לו מאוחר יותר, כשיצא לדרכו חרנה.
רבקה משתמשת בתירוץ של הכלות של עשו כדי להצדיק את שילוחו של יעקב לחרן: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים": (כז מו). בעקבות זאת, אחרי שיעקב קיבל את מצוות אמו והסכמת אביו ויצא חרנה, החליט גם עשו לשאת אשה שאינה מבנות הכנעני יושב הארץ,אלא בת המשפחה: "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו: וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:" (כח ח-ט). כפי שיעקב נשא לאשה את בנות דודו לבן, כך נשא עשו את בת דודו ישמעאל. יש מן המפרשים המוצאים רמז בשם מחלת, לצד רמזים נוספים, שישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו, והביקורת שלהם על עשו היא רק על כך שהוסיף אותה על נשיו ולא גירשן, למרות שהיו "מורת רוח", ויש מפרשים שמבקרים אותו על הנישואים עם בית ישמעאל ואומרים: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב", ופוסלים גם את הנישואים האלה.
הכי מעניין
קודם לכן, בפרשת וירא, אחרי גירוש הגר, סופר שהיא לקחה לישמעאל אשה מארץ מצרים (כא, כא). סביר להניח שגם הגר הבינה שבנות הכנעני אינן רצויות, והיא חיפשה לבנה אשה ממקום אחר. כשם שאברהם שלח את העבד למשפחתו בחרן למצוא אשה ליצחק,וכך עשו בעקבותיו גם רבקה ויצחק בשלחם את יעקב חרנה, כך גם הגר חיפשה לבנה אשה מארץ מולדתה, שהרי הגר היתה ממוצא מצרי (טז א).
בפרשת וישלח יופיע תיאור נרחב של שושלת הצאצאים לבית עשו. שם מוזכרות שלש נשותיו של עשו: עדה בת אילון החתי, אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי, ובשמת בת ישמעאל אחות נביות. מסתבר, שיהודית בת בארי ובשמת בת אלון שבפרשתנו, הן עדה ואהליבמה. ומתבקשת השאלה מדוע שונו שמותן. ראב"ע מעיר, שיש מאות מקרים(!) בתנ"ך שלאדם אחד יש שני שמות, ולכן אין זו קושיה, אבל עדיין יש ענין לברר בכל מקום שכזה, מה טעם נושא האדם או המקום שני שמות ומדוע השתמשו בכל שם בהקשרו.
מעניין לציין שיש מפרשים המסבירים שעדה ואהליבמה היו השמות המקוריים, ועשו שביקש להציגן לפני הוריו כנשים כשרות, כינה אותם בשמות נאים: יהודית ובשמת. בשמת הוא אכן שם מבוסם, אולם מה עניינה של יהודית? משתמע מחלק מהמדרשים והמפרשים שהשם יהודית הוא כינוי של שבח, אבל זה אנכרוניזם מפתיע. הרי יהודה עוד לא נולד, עוד לא קיימים בעולם אנשים שנקראים יהודים, ועד תקופת בית שני השם יהודי תיאר אדם משבט יהודה. רק במגילת אסתר אנו פוגשים לראשונה, בפרס, את הכינוי יהודים לעם ישראל. ומניין להם לאבות להשתמש בשם הזה כדי לבטא את כשרותה של עדה?
בין כך ובין כך עולה מן הדברים, שהאבות התמודדו עם שאלת הנישואין לבניהם, שהיתה לא פשוטה כלל וכלל. נישואים בתוך המשפחה הגרעינית אסורים, והסביבה שבתוכה חיו, היתה סביבה בלתי נסבלת מבחינה תרבותית. ההבנה שאי אפשר לבנות בית ולחנך ילדים כשרק אחד מן ההורים קיבל את המורשת והאחר באה מתרבות זרה, היא כלל-אנושית ולא נוגעת דווקא לעם ישראל. האתגר של נישואין עם מי שתהיה שותפה נאמנה לבניין הבית, חייב את האבות למאמץ מיוחד, שלא תמיד עלה יפה. הכשלון של נישואי ישמעאל ועשו, אפילו באופן חלקי, מצטרף למסכת של הכישלונות והחטאים שגרמו להם להידחות מן הירושה האברהמית.
השאלה הגדולה אינה על פרט זה או אחר בסיפורי הנישואין של ישמעאל ועשו, אלא על עצם הבאתם ותיאורם המפורט בתורה. לשם מה נחוצה לנו הידיעה עם מי וכיצד התחתנו ישמעאל ועשו? יתכן שבדברינו יש לכך תשובה, סיפורי הנישואין הם חלק מן ההסבר לבחירתם של יצחק ויעקב ולדחייתם של ישמעאל ועשו.
ועדיין קיימת השאלה, מה המשמעות של רשימת התולדות שלהם, זו הקצרה של ישמעאל בסוף פרשת חיי שרה וזו הארוכה והמפורטת של בני עשו, בסוף פרשת וישלח.
סיפורו של ישמעאל פשוט יותר. שם אשתו לא נזכר אלא רק שאמו לקחה לו אשה מארץ מצרים, ורשימת הצאצאים שלו קצרה למדי: שנים עשר נשיאים נולדו לו (כה טז), כפי שהבטיח ה' לאברהם. התורה מספרת בקצרה על קיומה של הבטחת ה' לאברהם, על המשפחה הישמעאלית שהופכת לעם רב, על מקום התיישבותה ברחבי המזרח התיכון, מחוץ לארץ ישראל שהובטחה ליצחק. מיד לאחר הסיפור הזה מתחילה פרשת "ואלה תולדות יצחק", המתארת באריכות רבה את תולדות חייו של הבן הנבחר. בכך יצאה התורה ידי חובת כבודו של אברהם, שהוא גם אביה של השושלת והאומה הישמעאלית.
עניינו של עשו קשה יותר. ראשית, הפירוט של התורה את פרשת נישואיו רחב יותר. גם רשימת תולדותיו ארוכה ומפורטת בהרבה מזו של ישמעאל. פרשת התולדות של עשו אינה מופיעה לפני תולדות יעקב, אלא באמצעם. לפיכך, אין לומר שהתורה ביקשה רק לציין שגם לעשו היו תולדות והוא הקים שושלת מפוארת, ולעבור להתמקד בסיפורו של יעקב, הבן הנבחר, שמעניין אותנו. סיפורו של עשו משולב בתוך סיפורו של יעקב, אחרי כל פרשת הגלות של יעקב בחרן, שיבתו לארץ, המפגש וההתפייסות בין האחים, הליכתו של עשו להר שעיר והתיישבותו של יעקב בארץ כנען. אחרי תיאור תולדות עשו תחזור התורה לסיפורי יעקב ובניו, בפרשת מכירת יוסף.
פרשת תולדות עשו משתרעת על פני שלשים וחמישה פסוקים. חלקה הראשון הוא רשימת תולדות של שלשת נשות עשו. חלקה האמצעי עוסק במלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל והחלק האחרון הוא סיכום תמציתי של רשימת שנים עשר אלופי אדום, המקבילה באופייה לרשימת נשיאי ישמעאל. רשימה זו אינה זהה לרשימת התולדות והיא כנראה מתארת שלב מאוחר יותר בהתיישבות ובהתבססות של האדומים בארצם. המפרשים נחלקו אם זו רשימה שנכתבה בדרך נבואה ומתארת תקופה המאוחרת לתורה או שגם הרשימה הזאת כלולה בתקופת התורה, אם כי הם מאוחרים לראשונים ולספר בראשית, ויתכן שמשה רבנו השלימם (רמב"ן לבראשית לו מ).
רשימות אלו מופיעות בשינויים מעטים גם בתחילת ספר דברי הימים. שם ניכר, שהפרק הראשון של הספר מוקדש לתיאור תמציתי של תולדות העולם, החל מ"אדם שת אנוש" ועד אלופי אדום, כהקדמה לכל שאר הספר שמוקדש לתולדות בני ישראל, משנים עשר השבטים ועד סוף תקופת התנ"ך. בעיני הקורא בספר דברי הימים, סיפור התולדות העולמי המקוצר הוא מעין גרסה עברית קדומה של "קיצור תולדות האנושות" של זמננו, ובמגמה מהופכת לספר המודרני. בעוד שהספר המודרני משתדל למעט בערך האדם בבריאה בכלל ובערכו של עם ישראל בפרט, ספר דברי הימים פועל במגמה הפוכה, ומטרתו למקד ולהבהיר שעיקר עניינה של האנושות כולה מתמקד בסופו של דבר בעם ישראל.
אולם בכך אין די להסביר את פרשת תולדות עשו בספר בראשית. נראה שאפשר להציע פירוש אחר לזה שעולה מספר דברי הימים. המגמה של ספר בראשית היא דווקא להצביע על הדמיון והשוני בין שני האחים ושני העמים שנולדו מהם. רעיון שמתחיל כבר מתיאור הולדת התאומים והתרוצצותם בבטנה של רבקה. מצד אחד יש קוים משותפים לשני האחים עד כדי כך שיצחק נוטה חסד גם לעשו וסבור שיוכל לקדם אותו למלא באופן חיובי את תפקידו בעולם. למגמה הזאת ניתן ביטוי בכך שעשו נושא את נשיו בגיל ארבעים, בדומה לאביו, בכך שהוא שומע לביקורת של הוריו ולוקח גם אשה מבנות המשפחה, בכך שהוא מתפייס בסופו של דבר עם יעקב, ולבסוף, בכך שהוא מקים שושלת דומה בגודלה ובאופייה החיצוני לזו של יעקב: אלופים ותולדותיהם המקבילים לשבטים ותולדותיהם בבית ישראל, ורשימת מלכים שמזכירה במידת מה את המלכות בישראל, כהדגשת הכתוב, שהם מלכו לפני מלוך מלך בישראל.
הצד האחר מצביע על הניגודים בין האחים, שיצרו את הקרע שלא יתאחה לעולם. זה איש ציד איש שדה וזה איש תם יושב אוהלים. זה נשא נשים מבנות כנען שהיו מורת רוח לאביו ולאמו וזה הרחיק לכת עד חרן כדי לשאת אשה צדקת מתוך המשפחה. מכך גם מובן ההבדל בין שושלות התולדות, האלופים והמלכים, אלו בעלי תכונות אופי, מידות ומוסר עֵשָׂוִיִים, ואלו בעלי תכונות אופי, מידות ומוסר ישראליים.
חשוב להדגיש זאת מכיוון שעם ישראל אינו חי בבועה. הוא ישוב וייפגש עם בני ישמעאל ובני עשו בכל הדורות, ועליו להבין ולהכיר מה ביננו לבינם, מדוע החליטו האבות להעביר את המורשת הא-להית ליצחק וליעקב ודחו את ישמעאל ועשו. וחשוב גם לא להתבלבל למרות שקיימים קווי דמיון חיצוניים מסוימים בין העמים האברהמיים.