סיפור קין והבל נפתח בלידת קין, ואז "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל". תחילה הבל מוגדר ביחס לאחיו, ורק אחר כך הוא נזכר כישות נפרדת, בשמו. אפילו שמו, "הבל", נושא תחושה של משנִיוּת וחוסר חשיבות. בלשון המקרא "הבל" מציין משהו חולף, חסר ממשות. "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל".
הבאת המנחה על ידי קין היא מהלך ראוי ומרשים. מבלי שנצטווה לעשות זאת, קין בוחר להכיר בה' ולהקדיש לו מתנה מעמל כפיו. אולם באופן מפתיע, ה' לא מקבל את מנחתו, והסיבה לכך אינה מוזכרת. מנחת קין, שעל פניה נראית חיובית וראויה, נדחית ללא נימוק.
הבל מצטרף למהלך שיוזם קין: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן". אף שהבל רק מצטרף ליוזמה של קין, ה' מקבל את מנחתו ולא את מנחת קין, ושוב – ללא נימוק. ההעדפה השרירותית למראה, יוצרת אצל קין כאב ותסכול אנושיים ומובנים.
הכי מעניין
תגובתו של ה', "לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ", נראית כמעט מתגרה, אך למעשה היא פותחת שער להבנה עמוקה. ה' אינו שואל שאלת תם, הוא אף לא מנחם, אלא מציב מראה: "הֲלֹא אִם תֵּיטִיב – שְׂאֵת; וְאִם לֹא תֵּיטִיב – לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ".
| צילום: איור: מנחם הלברשטט
נראה שכאן מתגלה מהות הסיפור. העדפת ה' את מנחת הבל איננה עונש אלא מבחן. ה' מעמיד את קין בניסיון כדי לבדוק כיצד יתמודד עם היצרים האפלים המתעוררים לעיתים בין אחים. האם יבחר בדרך של התמודדות ושליטה ביצר, או יניח לחטא "הרובץ בפתח" לשלוט בו ולהתבטא בכוחניות ובאלימות.
"ואליך תשוקתו" – כך מתאר ה' את טבע האדם. הדחף הראשוני במצבי עימות, ברירת המחדל, היא להיגרר אחר הרגש השלילי ולתת לו ביטוי כוחני. אבל ה' מצפה לכך ש"ואתה תמשול בו". זוהי הצבת יעד מוסרי, ציווי. המבחן הוא שליטה עצמית באופן שבו האדם נותן ביטוי לכאביו, לתסכוליו ולקנאתו.
הגלות הראשונה
ואולם קין נכשל. "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו, וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". קין פונה לדבר עם אחיו, אבל הדיבור לא מתממש. וכשאין דיבור, יש אלימות. היעדר המילים מפנה מקום לכוח ולרצח. ובאופן החיובי: כאשר יש דיבור בין אחים, אפשר לנתב את היצרים הקשים למקומות של תיקון ולהשקיט את האלימות הגואה.
המילים של קין לא נאמרו, אבל צעקתו של הבל ממשיכה להדהד: "מֶה עָשִׂיתָ, קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה". הצעקה שלא נשמעה מהפה, יוצאת כעת מן הקרקע. האדמה שבלעה את הדם, היא שצועקת את העוול והמוות.
לכן עונשו של קין הוא בקללת האדמה. "אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ". קין הוא עובד האדמה, וכבכור הוא אמור לרשת את הנחלה ולהמשיך את עבודת האדמה, אבל בגלל חטאו הוא איבד את הקשר עם האדמה בשני מובנים: "כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ", וגם "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ". הוא לא יצליח להשתרש באדמה, והיא לא תיתן לו את ברכתה.
היכולת להתקיים על האדמה ולבסס עליה חברה תלויה בשליטה בחטא, המושגת באמצעות דיבור. כאשר אדם לומד לדבר את יצריו, כאביו וקנאתו, וכשיש שיח עם האח – זהו תיקון עמוק למצב האנושי. אך כאשר אין דיבור עם האח, מתפרצת האלימות. הזכות להתיישב על האדמה, לעבוד אותה ולהוציא ממנה פירות תלויים במוסר, ביכולת לשלוט ביצר, והדרך לשליטה היא בדיבור, בשיח.
עיקרון זה חוזר בתורה ועומד למבחן פעם אחר פעם במערכות יחסים בין אחים: יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, משה ואהרן. אפשר לראות אותו גם בעונשו של משה, שלא נכנס לארץ משום שהכה את הסלע ולא דיבר אליו.
אותם גלות, גירוש והסתר פנים שקין נענש בהם כלשון הכתוב, "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי", מהדהדים את אלפי שנות גלותו של עם ישראל מארצו ואת האזהרות שקדמו לכך במקומות שונים בתורה, כגון בפסוקים הבאים: "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה... וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח, כח).
מראה יסודית
הכשל של קין חותם את גורלו; לא ממנו תימשך האנושות, אלא משֵת. המבחן עובר אל נח, ואחר כך לאברהם. אצל אברהם כבר נראה תיקון: מול לוט, כשמתגלע סכסוך על האדמה, אברהם בוחר בדרך של דיבור, פשרה ופרידה מכבדת, לא בדרך של כוחנות ואלימות.
מבחן האחווה הוא מבחן היסוד של האנושות. עוד לפני כל מערכת יחסים אחרת, האח הוא המראה היסודית והחדה ביותר ליצרים שלנו – לקנאה, לפגיעה באגו, לתחושת "לקחו לי". המבחן איננו אם רגשות כאלה יעלו, אלא מה אעשה בהם. האם אשכיל למשול בהם, באמצעות הדיבור הישיר, או שהם ישלטו בי?
מי שמסוגל לעבור את המבחן הזה, יכול להנחיל לעולם דרך של מוסר, של אחווה, של ישיבה בטוחה על האדמה. מי שנכשל, כמו קין, מוצא את עצמו נודד, מנותק מהקרקע ומהאח כאחד.
כך הופך סיפור קצר על שני אחים ליסוד עמוק בהיסטוריה האנושית: כדי להחזיק בארץ, כדי להקים עם, כדי להוביל חברה – חייבים לדעת לדבר, לשמוע, להכיל. כשהמילים נקטעות, הדם מתחיל לדבר במקומן, והאדמה תדחה את יושביה.
הרבנית ד"ר מירב סויסה מלמדת במדרשה באוניברסיטת בר־אילן ובמתן ועומדת בראש מדרשת שיח השדה במושב שובה