לפי הסדר הנהוג של קריאת התורה, פרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב. שני קשרים בין הפרשה לתשעה באב ניכרים מיד. האחד הוא המילה "אֵיכָה", הנזכרת הן בפרשה והן בהפטרה. קשר זה נזכר כבר במדרש: "שלשה נתנבאו בלשון איכה: משה, ישעיה וירמיה" (איכה רבה א, א).
השני הוא אזכור חטא המרגלים, שלפי חז"ל אירע בתשעה באב, ומהווה חטא מכונן המסובב בכל דור ודור את הצרות החוזרות ומתרגשות על ישראל בתקופה זו בשנה, ובפרט חורבן שני בתי המקדש.
ואולם במבט מעמיק ניתן לגלות קשר מהותי יותר בין הפרשה לתשעה באב. קשר זה עולה מהנושא המשותף החורז את כל ארבע הקריאות של שבת חזון ותשעה באב: שתי הקריאות בתורה, ושתי ההפטרות בנביא.
הכי מעניין
| צילום: מנחם הלברשטט
נתחיל עם פרשת דברים. מהו נושא הפרשה? חומש דברים מורכב מכמה נאומים של משה, ופרשתנו כוללת את רוב הנאום הראשון בסדרה. המאורעות המוזכרים בפרשה קשורים ברובם למלחמות, וסובבים סביב הנושא של ירושת הארץ. נראים אפוא דברי הרב אלחנן סמט כי הנאום הראשון עוסק בתוכחה, עידוד וחיזוק לקראת ירושת הארץ.
תנאי מוסרי
אך דבר אחד נותר עדיין לא פתור. בתחילת הנאום יש פירוט רב בנוגע לאירוע שהוזכר כבר בפרשת יתרו – כינון מערכת המשפט הישראלית, ובכלל זה מינוי שרי האלפים, שרי המאות, שרי החמישים ושרי העשרות. במבט ראשון קשה להבין את שייכותה של פרשייה זו לנאום שרובו ככולו עוסק בגיאו־פוליטיקה.
המפרשים מציעים תשובות שונות לשאלה זו. לפי הרמב"ן, מינוי השופטים מלמד כי ישראל היו "מוכנים ומזומנים לבוא בארץ". מוכנים, אבל מאיזו בחינה? נראה לאמץ את הצעת ידידי ד"ר אורן גלבלום. לדבריו, מינוי השופטים מהווה לא רק תנאי טכני לירושת הארץ, אלא בעיקר תנאי מוסרי. מינוי שופטים פירושו שהחברה מתנהלת במשפט צדק, שהוא תנאי לירושת הארץ. תנאי זו יוזכר בפירוש עוד פעמיים בהמשך החומש:
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ־לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (טז, כ);
אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ־לֹהֶיךָ נֹתֵן לָך (כה, טו).
אם כן, דווקא מפני שהנאום עוסק בירושת הארץ, משה מזכיר בנאומו, לפני הכול, את נושא המשפט ואת ההנחיה "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ". זוהי הכנה מוסרית לירושת הארץ.
מעתה מתגלה נושא משותף עמוק בין הקריאות בתורה וההפטרות של שבת חזון ותשעה באב; כולן עוסקות בתנאים המוסריים והדתיים לירושת הארץ.
ניתן לדייק עוד יותר: הקריאות של שבת חזון עוסקות בתנאים המוסריים לירושת הארץ, ואילו הקריאות של תשעה באב – בתנאים הדתיים לכך.
בהפטרת השבת, ישעיהו הנביא מוכיח את ישראל על עוולות מוסריות. קל להיווכח כי דבריו סובבים כולם סביב המשפט והצדק:
לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה... אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים... וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה, צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.
בכך ההפטרה מהדהדת את הזיקה שמצאנו בפרשתנו בין משפט צדק לירושת הארץ.
לעומת זאת, בקריאות של תשעה באב המוקד שונה מעט. קריאת התורה לתשעה באב לקוחה מהמשך הנאום הראשון של משה. בשלב זה בנאום, משה עובר להתמקד בתחום הדתי: זכירת מעמד הר סיני, נאמנות לה' ולמצוותיו והתרחקות מעבודה זרה. משה מזהיר כי עשיית פסל ותמונה תוביל לגלות, ואילו בזכות שמירת המצוות, ישראל יאריכו ימים על אדמתם. המוקד כעת אינו משפט וצדק בעלמא, אלא מצוות התורה הקונקרטיות שמשה הולך ומבאר במשנה תורתו, המוצגות כתנאי לישיבת הארץ.
בדרך זו ממש צועד גם ירמיהו הנביא בנבואת התוכחה המשמשת כהפטרת תשעה באב, "אסוף אסיפם" (ירמיהו ח-ט). ירמיהו שואל: "עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר?". ותשובתו: "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְּדוּם אֲבוֹתָם".
המסקנה היא שירושת הארץ תלויה בשמירת התורה והמצוות, נאמנות לה' והתרחקות מעבודה זרה – ממש כמו בקריאת התורה של תשעה באב.
דרך ארץ תחילה
לסיכום, ארבע הקריאות של שבת חזון ושל תשעה באב עוסקות בתנאים הרוחניים לירושת הארץ. שבת חזון מדגישה את המוסר והצדק: פרשת דברים – על ידי הדגשת עניין מינוי השופטים ו"הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא", עוד לפני העיסוק במאורעות הקשורים לירושת הארץ; ובהפטרה – הנביא ישעיהו מזהיר שהארץ תהיה לשממה משום ש"קִרְיָה נֶאֱמָנָה, מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט" הפכה למקום של מרצחים, גנבים ורודפי שלמונים. בהמשך לכך, הקריאות של תשעה באב עוסקות בשמירת התורה, ובפרט באיסור עבודה זרה, כתנאי לירושת הארץ. בקריאת התורה משה מזהיר את ישראל שעבודה זרה תוביל לגלות, ובהפטרה אובדן הארץ הוא "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי".
המסר השלם העולה מכל ארבע הקריאות הוא שישיבת הארץ תלויה בשני הדברים גם יחד: הן שמירת המוסר, הצדק והמשפט, והן שמירת התורה והמצוות. אולם דרך ארץ קדמה לתורה, ולכן קומת הבסיס היא שמירת הצדק והמוסר, ובכך עוסקת שבת חזון. הקומה השנייה היא קומת התורה והמצוות, ועל כך קוראים בתשעה באב.
תומר גרינברג הוא דוקטורנט במחלקה לתנ"ך ובמכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר־אילן, ומפתח אלגוריתמים במובילאיי