שלשה בנים היו ללוי בן יעקב: גרשון הבכור, קהת השני ומררי הצעיר. לימים היו לשלושה בתי אב בתוך שבט לוי, שחלקו ביניהם את תפקידי השבט. בפרשת במדבר נערך ללויים מפקד נפרד מן המפקד של שאר השבטים, בשל תפקידם השונה ובשל הצורך להחליפם בבכורות של עם ישראל. במפקד הלויים התפקדו בתי האב לפי סדר: בני גרשון הבכור ראשונים, בני קהת שניים ובני מררי אחרונים.

אחרי המפקד הראשון, נצטווה משה לשוב ולפקוד את הלויים, מבן שלושים ועד בן חמישים שנה: "כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד". המפקד הזה נועד להורות למשפחות הלויים את תפקידיהם במשכן. סדר המפקד שונה: ראשונים נמנו בני קהת ונצטוו על משא כלי המשכן, שניים נמנו בני גרשון ונצטוו על משא האהל והיריעות, ואחרונים נמנו בני מררי ונצטוו על משא הקרשים והאדנים. 

חז"ל הסבירו את שינוי הסדר: בני קהת נשאו את כלי הקודש, הארון והשולחן, המנורה והמזבחות, שדרגת קדושתם היא הגבוהה ביותר. הוטלה עליהם אחריות רבה יותר, שלא לראות את הכלים עד שיכוסו על ידי אהרן ובניו הכהנים, ושלא לגעת בהם. אם לא נשמרו מכך, הם היו בסכנת מיתה. בשל מעלתם של הכלים הם גם נדרשו לשאת אותם בכתף. עבודתם של בני גרשון ובני מררי נחשבה במעלה נמוכה יותר: הם נשאו את המשכן שקדושתו פחותה מזו של הכלים, לא נאסר עליהם לראות את משאם או לגעת בו, והם היו רשאים להיעזר בעגלות. לפיכך נמנו בני קהת במפקד הזה, לפני בני גרשון. 

מילות הפתיחה למפקד בני קהת הן: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר ד, ב). מילות הפתיחה למפקד בני גרשון, בפתיחת פרשת נשא, הן: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם" (ד, כב), ואילו הפתיחה למפקד בני מררי היא: "בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם" (ד, כט).

חז"ל והמפרשים דנו בסיבות להבדלים בין בתי האב. הביטוי "נשא את בני גרשון גם הם" נועד לפצות את בני גרשון על דחייתם למקום השני. מכיוון שגרשון הבכור, היה צריך להזכיר במפורש שגם את ראשו וראש משפחתו נושאים, לא פחות מבני קהת, והקדמת בני קהת נובעת רק בשל תפקידם הנעלה. אצל בני מררי, שאין ייחוד במשאם ואין ייחוד בבכורתם, לא חזרו והדגישו את נשיאת הראש: "בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש, שחלק להם הקדוש ברוך הוא כבוד לקהת בעבור כבוד הארון,ולגרשון על שהיה בכור, אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט (שאינו בכור), ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים, לא נאמר בהם נשא את ראש" (במדבר רבה ו, ד).

המרירות של מררי

המדרש מוסיף עוד ומוצא רמז בשם מררי, שמבטא מרירות. המרירות של בני מררי נובעת גם מעבודת המשא הכבדה שהוטלה עליהם, אך באה לידי ביטוי גם בשיבוצם במבנה המחנה. הכוהנים חנו במזרח המשכן, הקהתים בדרום, בני גרשון במערב ובני מררי בצפון. בהקבלה לדגלי מחנה ישראל, נמצא ששבט מררי חונה לצד דגל מחנה דן, שהוא הדגל האחרון והמאסף במסע המחנות. בין רוחות השמים, נחשבת הצפון לרוח הבעייתית ומסמלת היבטים שונים של קושי, ככתוב: "מצפון תפתח הרעה" (ירמיהו א, יד), ויש בכך הסבר נוסף למרירות הכרוכה בבית האב הזה (במדבר רבה ג, יב). גם בחלוקת ערי הלויים בארץ ישראל, שבט מררי קיבלו ערים בצפון, מיעוטן בנחלת שבט זבולון ורובן בפריפריה בעבר הירדן, בנחלת שבטי ראובן וגד בגלעד (יהושע כא). 

כשהתיישבו בני ישראל בארץ ישראל בטלה חלוקת התפקידים בין שלושת בתי האב והם מילאו תפקידים דומים במקדש: משוררים, שוערים ומסייעים בעבודת הכהנים. משגלו בני ישראל מארצם, בטלה גם ההבדלה במקומות היישוב, אם כי כששבו בימי שיבת ציון עדיין שמרו במידה מסוימת על מסורת היוחסין המשפחתית (עזרא ח, יח-יט). 

משכך, ההבחנה בין שלושת בתי האב של בית לוי וחלוקת התפקידים ביניהם עברה ובטלה מן העולם, אולם המפרשים העתיקו את ההבחנות הללו מן הממד השבטי לממד רוחני כללי, והשתמשו בהן כדי להצביע על דגמים שונים של עובדי השם. 

מדרגות בעבודת ה'

החתם-סופר בפירושו לתורה מוסיף עוד נדבך להבחנה בין משפחות הלויים לפי שמותיהם ותפקידיהם. קהת, שעבודתם היא הגבוהה בקודש, נקראים לדעתו כך משרש קהל, והם מסמלים את המצב של עם ישראל בתפארתו, כשהמקדש על מכונו וישראל בנוויהם. גרשון, שורש שמם הוא הגירוש, והם מסמלים את תקופות הגלות בחיי העם. מררי, נקראים בלשון מרירות מפני שהם מסמלים את תקופות הגזירות, הייסורים והשמד. רמז לכך גם בשמם של בני מררי: מחלי ומושי, מחלי מלשון מחלה, ומושי מלשון משו מאהליהם, הורחקו ונדו ממקומם. 

ר' אלימלך מליז'נסק הציע בחיבורו 'נעם אלימלך' מדרש שמות שונה במקצת: קהת מסמל את הצדיק שעובד את ה' בדרך של קדושה וטהרה, גרשון מסמל את הצדיק העובד את ה' בדרך של הכנעה וענווה וחי בעולם הזה בשפלות, כגר בארץ נוכרייה, ואילו מררי מסמל את הצדיק העובד את ה' על ידי קבלת ייסורים, סיגופים ותעניות. 

ר' צדוק הכהן מלובלין, ('פרי צדיק' לפרשת נשא), גם הוא ראה בשלש משפחות הלויים שלש מדרגות בעבודת ה': הקהתים נושאי הארון הם אלו שעובדים את ה' בלימוד תורה. הגרשונים נושאי האהל, הם אלו שעובדים את ה' בתפילה. והמררים, נושאי הקרשים, הם אלו שעיקר עבודתם היא בעבודת המצוות המעשית. 

האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת', הקביל את שלוש המשפחות למבנה עולמו הפנימי של האדם: קהת הוא בחינת נשמה, גרשון בחינת רוח, ומררי בחינת נפש. 

בעולם הח"ן, חלוקת התפקידים והמדרגות מנוסחת במינוח הקבלי המובהק: קהת הוא חסד, מררי דין וגרשון מידת הביניים, רחמים. הנוסחה מובאת בשם ר' חיים ויטאל על ידי האדמו"ר מסוכוטשוב, ב'שם משמואל' לפרשתנו, והוא מבאר בהרחבה כיצד הדבר בא לדי ביטוי גם בסדרי עבודתם, גם במיקומם במחנה וגם בזיקתם לדגלי ישראל. 

נמצאנו למדים, שיש בחינות שונות בעבודת השם, המותאמות לאופיים של בני אדם שונים. כשם שאסור היה למשפחות הלויים להתערב וליטול זה את תפקיד של זה, כך צריך כל אדם, כמידת יכולתו, למצוא את התפקיד המתאים לו בעבודת ה' ולדבוק בו, גם אם הוא נראה פחות יוקרתי ומכובד מזה של חברו. 

בסופו של דבר, רק מתוך שילוב של הכוחות כולם, כשכל אחד ממלא את תפקידו המתאים לו, יכול המשכן להתקיים ולהוות את מוקד השכינה בעם ישראל. 

על הפסוק המסכם את מפקד הלויים כולם, "עַל פִּי ה' פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה",כתב ר' צבי אלימלך מדינוב (אדמו"ר חסידי, בעל ה'בני יששכר'),

"הגם שעבודת בני קהת היתה גבוהה מעבודת בני גרשון ומררי שהיו מטועני ארון, וכן עבודת בני גרשון גבוהה מעבודת בני מררי, עם כל זה כאשר יעשו בני מררי עבודה המוטלת עליהם, חשוב לפני הקדוש ברוך הוא כעבודת בני קהת, נלמד מזה שלא יקנא האדם את חבירו אפילו בעבודה, רק העבודה המסורה לו מאת הש"י בה יתרפק" (אגרא דפרקא, אות צו).