ספר במדבר והפרשה הראשונה בו קיבלו את שמם ממילה בפסוק הראשון של הספר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר".
הבחירה במילה המסוימת הזאת אינה מקרית. אי אפשר להסתפק בהסבר שהיא נמצאת בפסוק הראשון, שהרי בבראשית ובויקרא נטלו את המילה הראשונה, בשמות ובדברים את השנייה, ואילו כאן בחרו במילה הרביעית בפסוק. אפשר היה לקרוא לחומש "וידבר", כמו שקראו לחומש שלפניו "ויקרא". ואפשר היה לקרוא לו "מדבר", כמו שקראו לחומש הבא "דברים", בהשמטת ה"א הידיעה. סביר להניח שבחרו במילה המסוימת, עם האות בי"ת בתחילה, מפני שיש בה אמירה משמעותית לגבי תכנו של הספר.
אפשר לומר שהסיבה לבחירה בשם הזה היא שכל הספר מתרחש במדבר, אולם גם בכך לא די. יתר על כן, יש מקום לשאול, מדוע בכלל צוין בפסוק הראשון שה' דבר אל משה במדבר. בפתיחת ספר ויקרא נאמר שה' קרא אל משה מאהל מועד ודיבר אליו, אך לא נאמר שהאהל היה במדבר. כאן טרחה התורה לציין שאהל מועד היה במדבר סיני, למרות שהדבר ידוע מספר שמות. סביר יותר להניח שיש זיקה מהותית יותר בין תוכנו של הספר לבין המדבר, הן מבחינת הסיפורים שבו והן מבחינת המצוות והמשפטים שבו.
הכי מעניין
יש לשים לב לכך שהפסוק מציין למדבר מסוים: מדבר סיני. בלשוננו, סיני מתייחס לכל חצי האי, אולם בתורה יש הבחנה בין המדבריות שעברו ישראל בדרך ממצרים לארץ ישראל. בעודם במצרים ועד אחרי חציית ים סוף, דובר באופן כללי על יציאתם לעבוד את ה' במדבר. אחרי ים סוף הם יצאו אל מדבר שור (שמות טו כב), הנקרא גם מדבר איתם (במדבר לג ח, עי' ראב"ע לשמות טו כב), שם נמצאת מרה, שבה המתיק משה את המים המרים, וכן אילים, מקום המעיינות והתמרים. משם נסעו למדבר סין, "אשר בין אילים ובין סיני" (שמות טז א). משם נסעו לרפידים, בה התרחשו פרשת הוצאת המים מן הצור ומלחמת עמלק, ומשם נסעו בחודש השלישי לצאתם מארץ מצרים, אל מדבר סיני.
במדבר סיני נמצא הר סיני שבו ניתנה התורה. שם שהו את כל התקופה שממעמד הר סיני, עליית משה והשתהותו בהר ארבעים יום, את ימי חטא העגל ועונשו, מי"ז בתמוז ועד יום הכפורים, את ימי בניין המשכן עד חנוכתו בניסן שבשנה השנייה, את המפקדים, סידור הדגלים וההכנות לקראת המסע לארץ.
. | צילום: יוסי אלוני
רק לאחר כל אלו, נסעו ממדבר סיני אל מדבר פארן (במדבר י יב), בו היה המקום שנקרא קברות התאווה על שם פרשת העם המתאווים שהתרחשה בו (במדבר לג טז). משם נשלחו הנשיאים לתור את הארץ (במדבר יג ג). לאחר מכן מוזכר מדבר נוסף, מדבר צין, שבו נמצאת קדש, בו התרחשה פרשת מי מריבה (במדבר כז יד) ובו נפטרה מרים (במדבר כ א).
נמצא, שהפסוק הראשון בספר מתמקד במדבר סיני, אתר מיוחד בחשיבותו בהתהוות של עם ישראל ובתולדותיו, ואילו הכותרת "במדבר" שניתנה לספר, מתייחסת למדבר באופן כללי יותר. היא מתייחסת לכלל המדבריות שבדרך ממצרים לארץ ישראל, ומעבר לכך למדבר כמושג, שאינו שם מקום אלא צורת נוף ואקלים, הקיימת באזורים שונים בכל רחבי כדור הארץ.
יש לשים לב לכך שבפסוק מנוקדת הב' של "בְּמִדְבַּר" בשווא. המדקדקים בלשונם מכנים כך גם את החומש, ומשמע שמדבר הוא מושג כללי. אבל בלשון העם החומש נקרא "בַּמִּדְבָּר", דהיינו – במדבר הידוע, ובכך מחזירים את המשמעות למקורה בפסוק, שמדובר במדבר הידוע והמפורסם, הוא מדבר סיני.
אין ספק שיש משמעות מיוחדת להתמקדות במדבר, גם לכך שהחומש נקרא בשם הזה וגם לכך שהתורה מדגישה שהקריאה של ה' למשה בפרשה הפותחת את הספר התרחשה מאהל מועד אשר במדבר סיני. יש משמעות לכך שמדבר סיני הוא המקום שבו הגיעו לרגעים הנשגבים ביותר: נתינת התורה, בניין המשכן וחנוכתו, המפקד וסידור המחנה לדגליו, ובו להבדיל גם חטאו את כל חטאיהם הראשוניים כאומה: חטאי התלונות הקטנוניות והחטאים הכבירים, שהטילו צל על תולדות האומה לדורותיה: חטא העגל וחטא המרגלים.
לצד חשיבותו של אתר מדבר סיני בדור יציאת מצרים, יש למדבר בכלל תפקיד משמעותי בתורה. להלן רשימת דוגמאות שכל אחת מהן מצריכה דיון לעצמה: שני גירושיה של הגר מבית אברהם אל המדבר, התגלותו של המלאך אליה שם והשתקעותו של ישמעאל במדבר פארן. האחים השליכו את יוסף לבור – אשר במדבר. משה חוזר ומבקש מפרעה פעם אחר פעם שישלח את בני ישראל לעבוד את ה' במדבר דווקא. התלונות החוזרות והנשנות של בני ישראל על משה ואהרן הדגישו את העובדה שהוציאו אותם למדבר ומוליכים אותם בו.
מושב פארן בערבה. | צילום: משה מילנר, לע"מ
החשיבות של המדבר בתורה, ובמיוחד בשנתיים הראשונות אחרי היציאה ממצרים, שנתיים שהפכו לארבעים שנה בגלל חטא המרגלים, עומדת בניגוד גמור לכך שהתורה מכוונת לקיום בארץ ישראל. החל מבחירתו של אברהם אבינו, בצווי "לך לך" אל ארץ כנען, עבור דרך כל חיי האבות והאמהות, דרך המצוות התלויות בארץ ובמקדש שבתוכה, דרך ההבטחות והתוכחות בכל התורה המבוססות כולן על השגשוג וההצלחה בארץ ישראל או חלילה ההפך, וכלה בחתימת התורה, במעמדים של ההכנה לכניסה לארץ וכיבושה בסוף ימיו של משה ובהעברת שרביט ההנהגה אל יהושע.
נראה שהפירוש העיקרי שניתן לכך שהתורה ניתנה במדבר, החל ממדרשי חז"ל (מכילתא דר"י יתרו ה) ועד למחברים ודרשנים בני זמננו הוא, שהמדבר הוא מקום ניטרלי, מקום הפקר שאינו שייך לאיש ואינו מזוהה עם תרבות מוגדרת ומקובעת. המדבר מסמל מעין "דף חלק". יש ביציאה אל המדבר תודעה משחררת ולכן מאז ומעולם הוא היה משאת נפשם של מתבודדים, נזירים, נביאים ושאר בריות שביקשו להשתחרר מכבלי התרבות והחברה ולזכות לחרות, נקיות והיטהרות מכל ההמולה האנושית.
העובדה שהתשתית של עם ישראל נוצרה ועוצבה במדבר מעידה על כך שהיא אינה נובעת מההיסטוריה הקודמת של העם וקורותיו, אלא שהיא נוצרה כמעט יש מאין, כמו בריאת העולם, בהתגלות א-להית שמן השמים. ההתחלה המדברית מלמדת שכדי לזכות בתורה, בקדושה ובהתגלות א-להית, על האדם להשתחרר מכבליו ולצאת, לפחות מבחינת התודעה הנפשית שלו, אל המדבר, כבני ישראל הניגשים להר סיני לקבלת התורה.
הנביא ירמיהו (ב ב) מבטא את הפן האחר של המטבע המדברי: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כדי לזכות בתורה ובאהבת ה', צריך נכונות לוותר על מנעמי הארץ הנושבת ולהיות נכון ללכת אל המדבר.
לסיכום, הספר המתאר את ראשית חייו של עם ישראל נקרא במדבר מכיוון שהמדבר נמצא בתשתית קיומו של עם ישראל. הוא מהווה חלק בלתי נפרד מן האתוס הלאומי והרוחני של העם.
התורה ניתנה במדבר ולכן ניתן לקיים אותה בכל מקום, שכן היא אינה תלויה בסביבה ובנסיבות. לכן ניתן היה לדבוק בה גם בכל דורות הגלות שעברו על עם ישראל. בכל זאת, אין להתבלבל: היא ניתנה במדבר אבל לא נועדה להתקיים במדבר. היא נועדה להתקיים בארץ ישראל. המדבר אינו רק מקום שאליו בורחים מן הארץ הנושבת, אלא גם המקום שבו מתפתחים כיסופים אל הבית ואל הנחלה, אל הארץ ואל המקדש שבירושלים.
הצירוף של חרות הנוודים במדבר עם הכיסופים ליישוב ונחלה בארץ ישראל מרכיבים את התוכן של החג הבא עלינו לטובה: חג מתן תורה במדבר, חג הביכורים של ארץ ישראל, וחגו של דוד המלך, הוא מלך המשיח, שיבוא במהרה בימינו ויחבר את התורה, ארץ ישראל, המקדש והמלכות.