ממשיכים ללמוד מתי אין איסור רכילות.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 108:
מצבים שאין בהם איסור של רכילות
אזהרה מפני אדם שרוצה להרע לו
"אדם השומע מאחד המאיים להכות את פלוני, או לביישו או להזיקו - אם הוא אדם שעשה כך כבר כמה פעמים, או שניכר שאינו מאיים בדרך הגזמה, צריך לגלות זאת לאדם שרוצה להזיקו, אך שלא יחסרו לכך התנאים שבסעיף הקודם" (שלמדנו אותם אתמול).
הכי מעניין
"ודווקא אם הוכיחו ולא קיבל תוכחתו, או שהוא משער שתוכחתו לא תועיל, אבל במצב סתמי צריך להוכיחו תחילה".
"אין למהר לספר אלא לאחר שיתבונן שאכן סיפורו יועיל, שהשומע ישמור על עצמו, שלא יכיר או יבזה אותו אדם - אך אם יתגבר כעסו של השומע ויקדים לריב עמו, ותבוא על ידי המספר מחלוקת גדולה יותר - אסור לספר לו".
מביא ספר "פניני חיים" את ספר "שמירת הלשון", שער התבונה פרק ט': "מסופר בירושלמי במסכת סוטה בדף פט: 'אחד היה לומד, והיו צועקים אליו הקונים שיבוא עם סחורתו למכור. אמר להם: 'אין אני מבטל שעת לימודי. אם ראוי שיגיע לי רווח - יבוא הוא מהקדוש ברוך הוא אף לאחר שאגמור לימודי''".
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 108:
טהרת המחשבה
צריך לב מבורר, ללא תערובת של הבל וריק
"הנה, עד כאן דיברנו בעניין חלק הדיבור, שהוא העיקר הראשון שעל ידי זה יש עליו שם אדם, ולא שם של בעלי חיים, אבל עתה נדבר קצת בעניין חלק המחשבה, התלוי בלב האדם, שצריך שיהיה לאדם לב מבורר, מלשון ברירת הפסולת מהטוב, ללא תערובת של הבל וריק".
"והנה, אנו אומרים בכל יום: 'ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ולא נבוש לעולם ועד'. וביאורו: ידוע שבתוך ליבו של יהודי מונח בתמידות אמונה בה' אלוקי השמיים ובתורתו, שזהו עצם הקדושה, ועל כך אנו מבקשים 'ויחד לבבנו' - היינו שה' יתברך ייחד לבבנו לאהבה וליראה את שמו, ולא תתערב אהבה אחרת, אך ורק אהבת ה', כי אם תהיה בתוך ליבו גם אהבה להבלי עולם - יתבייש האדם מזה לנצח".
הדמיון לעשיר המניח אבנים טובות ביחד עם עפר
"הדבר דומה לגביר הסוחר באבנים טובות, שנתן רשות לחברו לראות את האבנים. ראה חברו שבתוך הקופסה של האבנים הטובות והיפות מניח העשיר גם עפר ליד האבנים. אמר חבר בלבבו: 'עשיר זה הוא שוטה! כיצד הוא מניח אבנים טובות ביחד עם עפר?!'".
"והנמשל מובן מאליו: הרי ברור שכל חמודי תבל יתהפכו במשך השנים לעפר, בין ממנו עצמו ובין מכל דבר שהשתוקק אליו בחייו. והוא יתפלא על עצמו לנצח: איך הכניס בליבו שתי אהבות יחד, אהבה לה' ולתורתו ואהבה לעפר? וכי לא ידע בחייו שסוף דבר שהוא וכל חמודי תבל ישובו לעפר?!".
"מסקנת הדברים: צריך האדם להיזהר מאוד לגרש ממחשבותיו הרהורי התאווה לחמודות תבל".