היחס התמוה ללשון הרע מול שאר העבירות | חפץ חיים, שיעור 92

בעוד שבכל העבירות, אם תעיר לאדם הוא יפסיק מעבירתו - בלשון הרע זה דווקא מגביר אצלו את הרצון להוציא עוד ועוד איסורים מפיו | הסיבה לכך: חטא הלשון הפך להפקר, ולכן עלינו להתאמץ להקפיד עליו אף יותר

שאטרסטוק

| צילום: שאטרסטוק

תוכן השמע עדיין בהכנה...

גם אם אדם יודע מה נאמר עליו - אסור לחזור על זה. 

עוד כתבות בנושא

חפץ חיים, שיעור 92: 

דין רכילות כאשר העובדה ידועה כבר לשומע

רכילות אסורה אפילו בדבר ידוע

"איסור רכילות הוא אפילו אם אינו מגלה דבר חדש לשומע, אלא גם אם השומע יודע כבר שפלוני דיבר עליו, או עשה איזה דבר הנוגע לו, והמרכל רק מעורר אותו לעוול שבדבר, כגון ששמעון אומר לראובן שהתחייב בדין: 'לא דנו אותך יפה'". 

הכי מעניין

איסור רכילות - אפילו במקום שכבר סופר לשומע

"אם ראובן גינה את שמעון לפני שני אנשים, ואחד משניהם גילה את הדבר לשמעון, אף על פי כן אסור לשני לספר זאת שוב לשמעון". 

דרך התשובה על סיפור רכילות

"אם אדם עבר וריכל על חברו, ובא לעשות תשובה על עוונו, אין לו תקנה עד שיבקש מחילה מאותו אדם שריכל עליו ויפייס אותו, וגם יעשה תשובה עד שנכשל בלאו של לא תלך רכיל בעמך, וכל פרטי דינו הם כמו בתשובה על עוון לשון הרע, שהתבאר". 

מביא ספר "פניני חיים" את ספר "כבוד שמיים", פרק ב': "כל המספר לשון הרע מגדיל עוונותיו עד לשמיים, ולפיכך עוונו חמור עד מאוד, שהוא מעורר חרון אף על העולם".

השיעור היומי בחפץ חיים | תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון

השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון

שמירת הלשון, שיעור 92: 

גודל ההפקרות בשמירת הלשון 

"ראה אחי את גודל ההפקרות שיש בזה למי שרגיל בעוון זה, עד שלא נחשב אצלו לעבירה כלל. ואם תשאל אותו 'למה דיברת לשון הרע ורכילות', יאמר לך על זה מאה היתרים, כגון ש'דבר זה הוא אינו לשון הרע', ו'אפילו אם זה לשון הרע - על אדם כזה בוודאי לא התכוונה התורה שאסור לדבר', וככל שתרצה להראות לו את גודל עוונו - יחזור וידבר עליו יותר לשון הרע, עד שיאמר ש'אינו בכלל ישראל' (!) לפי שיטת היצר הרע שלו". 

ותוהה מחבר שמירת הלשון: "הנמצא דבר כזה בכל שאר העוונות שבעולם? למשל: אם נוכיח אדם שנכשל באכילת בשר נבילה או טריפה - הייתכן שייקח עוד חתיכת איסור בפני המוכיח ויאכל בפניו?!". 

"ובעוון המר הזה, שיש עליו לאו בתורה ועונשו חמור עד מאוד, אנו רואים שככל שנוכיח יותר - יחזור ויגנהו יותר ויותר!". 

משיב רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין מדוע: "אין זה כי אם מרוב הרגל נעשה הדבר כהפקר, ואפילו אנשים שאינם רגילים בעוון הזה של לשון הרע - אף על פי כן הרבה מהם אינם מתמרמרים על עוון זה כמו על שאר איסורים שבתורה. אם כן, אין לך מת מצווה גדול מזה". 

"ובאמת, כמה צריך להתבייש בעל לשון הרע בעצמו, שהרי אם יקראו לו לעלות לתורה בפסוקים כמו 'לא תלך רכיל בעמך' ו'ארור מכה רעהו בסתר' וכדו', וחסר שם קוצו של י' - לא ירצה לברך על התורה, ויאמר שהתורה צריכה להיות שלמה כפי שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, הרי שהוא מאמין באמת בה' יתברך ובתורתו הקדושה ובכל אותיותיה, וכשבא עניין לשון הרע לידו - מייד הופקרו אצלו פסוקי התורה רחמנא ליצלן, עד שאינו מחשיב את זה כלל לעוון".

י"ז בתמוז ה׳תשפ"ו02.07.2026 | 13:18

עודכן ב