גם אם הרכילות נאמרה לאדם שלא קשור לסיפור - הדבר אסור.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 91:
האיסור למי שדיברו עליו לבוא בטענות למדבר עליו
אומר החפץ חיים: "אם ראובן דיבר על שמעון בפני לוי, והלך לוי וסיפר לשמעון מה שראובן אמר עליו, אסור לשמעון לומר אחרי כן לראובן 'איך דיברת עליי בפני לוי', כי על ידי זה גם שמעון עובר על איסור רכילות".
הכי מעניין
"ואפילו אם שמעון לא יזכיר במפורש לראובן שלוי הוא זה שגילה לו שהוא דיבר עליו, אלא יאמר סתם - אם ראובן יבין על ידי זה שלוי הוא זה שגילה לשמעון, אסור לשמעון לומר כן לראובן, והרבה נכשלים בזה".
רכילות בפני בני אדם שהעניין אינו נוגע להם
"רכילות היא אפילו אם לא אמר את הדברים בפני מי שנוגע לו הדבר, והאיסור הוא אפילו אם מזהיר את חברו שלא יגלה סיפור זה לשום אדם, כי דיבורים כאלו, אם יוודעו, יגרמו מריבות בין ראובן לבין שמעון שעליו דובר".
"כל שכן שאסור לספר לאדם מה שפלוני אמר על ילדיו או על קרוביו, ואפילו אם המספר הזהיר את האב שלא לגלות לבנו מה שפלוני אמר עליו - גם כן רכילות גמורה היא, כי האב שונא את מי שמדבר על ילדיו. והוא הדין שאסור לספר לבן מה שפלוני אמר על הוריו".
רכילות לתועלת
"אם כוונתו בסיפורו לחברו כדי שחברו יוכיח את ראובן על הלשון הרע שאמר על שמעון - מותר לספר. ועיין דינו בהלכות לשון הרע, כלל י' סעיפים ה' ו-ו'".
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 91:
צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים
החזקת מצווה אחת בכל הכוח
"בספר חרדים כתב: 'אפילו שחייב אדם להיזהר בכל המצוות, מכל מקום יש לו להחזיק במצווה אחת בכוח גדול ובהתמדה, שלא יעבור עליה כל ימי חייו'".
"כללות התורה היא תרי"ג מצוות הנקראים 'עץ חיים', והאוחז חזק בענף אחד מהעץ - אוחז בהכל, כיוון שכולם הם גוף אחד, ושאר הענפים נמשכים אחר אותו ענף, אבל אם בא לאחוז בכל הענפים יחד - לא יוכל לאחוז כלום".
החזקת מצוות שמירת הלשון בכל הכוח
"בזמננו, אחר שהופקר אצל אנשים לגמרי עוון לשון הרע ורכילות, אם אחד יתחזק תמיד בשמירת הלשון שלא להיכשל, כמה שכר יגיע לו על ידי זה! שהרי ידוע שמצווה שאין לה דורשים הרי היא כמת מצווה, ומצווה שאין לה רודפים - רדוף אחריה לעשותה, מפני שהמצווה מקטרגת ואומרת 'כמה גרועה אנוכי שנתעלמתי מכל וכל'".
מביא ספר "פניני שמירת הלשון" את ספר "שמירת הלשון", חלק ב' פרק ז': "אדם השומר את פיו, שבכל עת שהוא רוצה לדבר הוא מתבונן בעצמו אם יש בזה חשש איסור לשון הרע, אונאת דברים, לצנות וכדומה, אז כובש את עצמו ואינו מדבר - אדם כזה יש לו רווח תמידי שנחשב לו למעלה כאילו מקיים מצווה בפועל ממש".