ממשיכים ללמוד מתי מותר לספר דברי גנאי על אחרים, ועל מעלת הסיוע ללומדי התורה.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 80:
היתר סיפור על עוולה שנעשתה לו
מדגיש החפץ חיים: אם תוכל לקבל חזרה את מה שנלקח ממך שלא כדין - מותר לך לספר זאת. "אם אדם עשה לו עוולה בממון וכדומה, והוא משער שעל ידי שיספר זאת לאנשים תוכל לבוא מזה תועלת להבא, כגון שאותם השומעים יוכיחו אותו על זה ואולי ישיב את מה שגזל או הזיק, מותר לו לספר להם ולבקש מהם שיסייעו לו בזה".
הכי מעניין
"וכן אם יש תועלת להבא, אף שלא בענייני ממון, כגון שיודע בבירור שישנו אדם הרוצה לצערו או לביישו, מותר לו לספר זאת לאנשים שאפשר שיוכלו למונעו מכך - אך צריך להיזהר בהיתר זה, שלא יחסרו בו כל התנאים המפורטים בסעיף ב'", כלומר כל שבעת התנאים, "כי אם לא ייזהר בשמירה יתרה - בקלות יוכל להילכד ולהיכשל בלשון הרע".
מביא ספר "פניני חיים" את ספר "שמירת הלשון" שער התבונה פרק ב': "נאמר 'מוות וחיים ביד הלשון', כי האדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו, כי האדם עומד כאן - ומוסר את חברו הרחוק ממנו למיתה".
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 80:
הנותן לצדקה - אינו מחסר מנכסיו
מדגיש שמירת הלשון: אם תתרום ללומדי תורה - גם כלכלית אתה תרוויח. "כל מה שישראל גוזזים מעמלם ונותנים לעמלי תורה בעולם הזה - לטובתם הם גוזזים, ומרבים להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא. ולא עוד, אלא שחברו שלומד נקרא על שמו, ויש לו חלק בשכר תורתו, וכידוע משבט יששכר וזבולון".
"וגם בעולם הזה לא חסר לו כלום מחמת זה, וכמבואר במדרש על הפסוק 'כי נר מצווה ותורה אור'. הרבה פעמים אדם חושב לעשות מצווה, ויצר הרע שבתוכו אומר לו: 'מה לך לחסר מנכסיך? עד שאתה נותן לאחרים, תן לבניך!' ויצר טוב אומר: 'תן למצווה, כי מה נר כשהוא דולק, יכולים אפילו אלפים להדליק ממנו אור - כך כל מי שנותן לצדקה אינו מחסר מנכסיו'".
"שמח זבולון בצאתך"
"בברכות, זבולון קודם ליששכר, אף ששבט יששכר עסקו בתורה, והתורה קודמת בכל מקום, אלא זבולון זכה שהוציא פת מפיו ונתן לפיו של יששכר".
"מכאן למדנו שהתומך בבעל תורה מקבל ברכות מלמעלה ומלמטה, וזוכה לאושר בעולם הזה, וזוכה שיהיה לו חלק לעולם הבא".
"שמח זבולון - בשעת צאתך לסחורה, כי יששכר יושב באוהליך ולומד תורה. אם כן, בוודאי יצליחך הקדוש ברוך הוא - לא כדרך הסוחרים שביציאתם חוששים אולי לא יצליחו ויהיה עמלם לריק, ועל כן הם שמחים רק לאחר חזרתם".
מביא ספר "פניני שמירת הלשון" את ספר "שם עולם", שער ההתחזקות פרק ו': "'שמח זבולון בצאתך' - רוצה לומר שאין לך לדאוג בצאתך לפרקמטיא על אובדן חלקך בתורה, כי יששכר באוהליך".