ישבתי בבית הקפה ושמעתי מישהו ש"נפלט" לו דבר רכילות בלי כוונה אמיתית. האם אני יכול להאמין לכך? בקצרה: לא. ובהרחבה - בשיעור שלנו היום.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 61:
קבלת לשון הרע מאדם המסיח לפי תומו
מסביר החפץ חיים את ההגדרה: "מסיח לפי תומו נקרא אדם שרואים עליו שאין כוונתו בסיפורו לגנות את חברו או לעורר עליו מריבות או להתכבד בקלונו, רק מספר לפי תומו מעשה שהיה".
הכי מעניין
כעת - ניגש מרן זצ"ל לדין: "מאחר וקשה למצוא אדם הנחשב מסיח לפי תומו, וגם ספק גדול אם בכלל מועיל מסיח לפי תומו אפילו להתיר לשומע להאמין בלב, לכן השומר נפשו ירחק מהיתר זה".
מביא ספר "פניני חיים" את ספר "שמירת הלשון", שער הזכירה פרק י"ג: "כתב רבי אליעזר הגדול בצוואתו: בני, אל תשב בחבורת האומרים גנאי מחבריהם, כי כשהדברים עולים למעלה בספר נכתבים - וכל העומדים שם נכתבים בשם חבורת רשע".
מביא ספר "שמירת הלשון" בשער הזכירה פרק ט"ו: "יש ליצר הרע תחבולה אחת אשר בה ינצח אפילו את האדם השלם, כי יכניסו רק למידת הכעס והניצחון, ואז כל המעקשים יהיו לפניו למישור, כי היצר הרע יראה לו אחר כך היתרים רבים".
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 61:
אתמול למדנו שיש שבעה דברים שאילו אדם סובל מהם - יהיה קשה לו לשמור על לשונו: כעס, ליצנות, גאווה, ייאוש, הפקר, נרגנות ואומר מותר. אתמול הרחבנו על כעס, עכשיו נלמד על ליצנות.
סיבת הליצנות ורפואתה
"מי שהרגיל את עצמו לליצנות ולחברת אנשים לצים, ממילא הוא נמשך להתלוצץ מאנשים ולספר גנותם".
"על כן הרוצה לנקות נפשו יתבונן בגודל איסור הליצנות, כי חוץ מזה שהוא בעצמו חוטא באחד מארבעה דברים שאינם מקבלים פני השכינה, עוד הוא מחטיא את הרבים, שגורם להם להרבות בליצנות, וידוע שמי שמחטיא את הרבים - אין מספיקים בידו לעשות תשובה".
מדגיש בעל מחבר שמירת הלשון: "אף אם לא היה שום איסור בהתעסקות בדברים בטלים, על כל פנים הוא מאבד את הזמן שיכול לעסוק בתורה ולקנות חיי העולם הבא, ונראה שמבזה את דברי ה' ושכר העולם הבא".
כאן מבק רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין שנלמד על מעלת "זכות השתיקה" בבתי המשפט: "וילמד מהאסירים שמביאים אותם לפני שופט, שהם שומרים על פיהם ואינם מוציאים אפילו מילה אחת מיותרת, וגם מקבלים על עצמם את כל ההכאות והביזיונות ולא יודו על האמת - על אחת כמה וכמה צריכים להתבייש אותם היושבים שעות בחברת אנשי לצון, ואין מי שמכה אותם ומכריח אותם לזה, ואם יתאפקו מלדבר דברים אסורים - יזכו לחיי נצח".
"ואם לא יתאפקו מלדבר - ייענשו על כל דיבור ודיבור (!). וכל כף הקלע זה על הבל פה של דברים בטלים, אבל בדיבורים האסורים - כגון לשון הרע וכו', ובפרט בבית הכנסת ושבת ויום טוב - צריך לרדת לשאול למטה הרבה מאוד, ואי אפשר לשער גודל הייסורים והצרות שסובל בשביל דיבור אחד".
"דברים בטלים וליצנות הם הפך התורה, וגם בעולם הזה באים יסורים על האדם בשביל הליצנות, וגם מזונותיו מתמעטים, וגם כל העולם נענש בשביל בעל הלצון. ואפילו אם לא התלוצץ - רק יושב בחברתם - גם איסור גמור. על כן יתרחק מלשבת עם כת זו, ויישב במקום שיש שם דברי תורה".