אסור לשמוע לשון הרע, גם בלי לקבל. עם זאת, אם זה אדם משמעותי לו לעתיד - יכול להקשיב לכל.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 51:
איסור קבלת ושמיעת לשון הרע
איסור קבלת לשון הרע
"אסור מן התורה לקבל לשון הרע, דהיינו להאמין בליבנו שהסיפור ששמענו הוא אמת, בין בדברים שבין אדם למקום ובין בדברים שבין אדם לחברו".
הכי מעניין
החפץ חיים מחלק בין שני סוגי אמירות: "באופן שאם יאמין לסיפור ששמע על פלוני לא יהיה לו צד זכות על אותו אדם שנאמר עליו הלשון הרע - מצווה השומע שלא להאמין כלל למספר".
"אך באופן שיש על האדם שמסופר עליו לשון הרע צדדי זכות, כגון שהמדובר לא ידע שהדבר אסור, אין השומע מחויב לדחות את דברי המספר לגמרי ולחשוב עליו ששיקר בסיפורו על פלוני, רק שלא יקבל בדעתו את הגנאי שסיפר על המדובר". בעצם הוא צריך לא להאמין לדברי הגנאי, והוא יכול לקבל את יתר הדברים.
איסור שמיעת לשון הרע
החפץ חיים מדגיש: אסור לשמוע לשון הרע, גם בלי לקבל. "אסור מן התורה לשמוע לשון הרע, אפילו אם בעת השמיעה אין בדעתו לקבל את הדברים ששומע".
עם זאת, אם זה אדם משמעותי לו לעתיד - יכול להקשיב לכל. "אך אם הוא מבין מתחילת הסיפור כי הדבר שמספרים על פלוני נוגע לו להבא, כגון שרוצה להשתתף או להשתדך עמו, מותר לו לכתחילה לשמוע את הדברים כדי לחשוש לכך ולהישמר מאותו אדם. כמו כן, מותר לשמוע אם תהיה בכך טובה לאחרים, כגון שיוכיח את אותו אדם וכדומה".
"אך בכל האופנים - אסור לו להחליט בליבו שהדברים ששמע הם אמת". פה בעצם חוזר החפץ חיים לתחילת ההלכה, שקבלת לשון הרע אסורה לגמרי.
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 51:
איסור נקימה ונטירה - וגודל השכר לאדם הנשמר מזה
חפץ חיים מסביר כיצד עלינו להתייחס לאדם שהתנהג עימנו לא בסדר: לשכוח מזה ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. "אם חברו התנהג עמו שלא כהוגן, אף על פי כן צריך להיזהר שלא לנקום בו ושלא לנטור לו שנאה, אלא צריך למחוק את הדבר מליבו, וצריך להיטיב עמו בכל העניינים כמו לשאר אדם מישראל, וכאילו לא היה ביניהם שום שנאה".
אדם אינו נוקם באיבר מגופו שהכשילו - חברך הוא איבר מגופך!
"הסמ"ג מביא משל לאדם ההולך בדרך ורגלו אחת מעדה בשנייה, והוא נפל לארץ ונפצע בגופו, בפניו וברגליו. הרי מלבד שאין עולה בדעתו לנקום ברגל הזו שניגף בה ושלא לרפואתה, הרי גם אין לו שום שנאה על הרגל הזו, שהרי רגלו, גופו ופניו, כולם אחד - אלא שמתחלקים לאיברים, רק חושב שעוונותיו גרמו לזה".
"כן הדבר אם חברו לא היטיב לו באיזה דבר שביקש ממנו, או אפילו שציערו באיזה דבר, הרי חברו הוא, וכולם משורש אחד יצאו, שכולם נפש אחת". כולנו, כל עם ישראל, הם נשמה אחת, נשמת האומה, כמו שאומר הראי"ה קוק זצ"ל.
"אלא שכל אחד יש לו בחינה בפני עצמו, כמו אדם שיש לו איברים ראשיים כמו ראש ולב, ויש תחתיהם יד ורגל. רק בעולם הזה כל אחד לבוש בחומר בפני עצמו, וענייניו ועסקיו של כל אחד הוא בפני עצמו, ואדם מדמה שהוא אדם פרטי ואינו שייך כלל לחברו - אבל באמת אין הדבר כן. ואם כן, כיצד ינקום וינטור שנאה עליו, הרי הוא שונא בסוף את עצמו".
מסיים החפץ חיים: "מסקנת הדברים: אחי, היזהר והיזהר מלנקום ולנטור את חברך, כי את עצמך אתה נוקם ונוטר - ורק תחשוב שמן השמיים סובבו את כל זה עבור עוונותיך".