חטאנו חלילה בלשון הרע, מה עושים עכשיו? החפץ חיים מסביר לנו הכל, שלב אחר שלב.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 47:
דרך עשיית תשובה על סיפור לשון הרע
"אם השומעים לא קיבלו את דבריו ולא נתגנה כלל חברו ביניהם מכוח דבריו, אזי עוונו הוא רק בין אדם למקום, ותיקונו שיתחרט על העבר, יתוודה ויקבל על עצמו בלב שלם שלא לעשות כן להבא".
הכי מעניין
"אבל אם קיבלו השומעים את דבריו ונתגנה חברו ביניהם, ועל ידי זה נגרם לו נזק או צער, אזי צריך לבקש ממנו מחילה, וכשיתפייס וימחול לו - עליו לתקן גם את העוון שנשאר בין אדם למקום, כמו שאמרנו קודם".
"מכל זה יבין האדם כמה עליו להיזהר ולהתרחק מלשון הרע, כי מי שמוטבע בזה חס ושלום, אי אפשר כמעט שיעשה תשובה, כי בוודאי לא יזכור את כל האנשים שציער על ידי הלשון הרע שלו - ואפילו אותם שזוכר, הרי יתבייש לגלות להם, ופעמים ידבר בפגם משפחה, ויזיק בזה לכל הדורות הבאים אחריו, ולא תהיה לו מחילה עבור זה, רחמנא ליצלן".
איסור לשון הרע על דברים שבין אדם לחברו
"אסור לבזות אדם בעניינים שבין אדם לחברו, ואפילו אם לא התערב בסיפורו שום שקר, כגון שראה אדם שביקש מחברו איזו טובה ולא עשה לו - אם הוא הולך ומגנה אותו על כך, זהו לשון הרע".
"כל זה, הוא אפילו אם הוא ראה את הדבר בעצמו, וגם התברר לו שאותו אדם יכול היה להיטיב לחברו ולמרות זאת לא היטיב לו - כל שכן עם מניעת הטובה הייתה למספר עצמו, בוודאי אסור לו ללכת ולגנותו עבור זה, והעובר על זה נכשל גם בלאו של 'לא תיטור', ואם מתכוון בסיפורו גם לנקום, עובר גם עליו של 'לא תיקום'".
מביא ספר "פניני חיים" את ספר "שמירת הלשון" שער הזכירה, פרק י"א, בשם האריז"ל: "על ידי שמירת הלשון מסיר מעל עצמו קנאת אנשים, וכל אחד יאהבנו וימסור לו סודותיו ולא ידברו עליו לעולם מידה כנגד מידה".
מביא ספר "פניני חיים" את ספר הרמב"ם בסוף הלכות איסורי ביאה: "אמרו חז"ל במסכת בבא בתרא: רוב בני אדם נכשלים בגזל, ומיעוטם בעריות - וכולם באבק לשון הרע. וכתב הרמב"ם: לפיכך ראוי לו לאדם לחוף את יצרו וכו' כדי להינצל מהם".
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 47:
עצות נוספות לשמירת הלשון
אדם שרפואתו על ידי דיבור
בעל "שמירת הלשון" בטיפ להימנעות מלשון הרע - דווקא לאדם שרגיל לדבר: "אדם שהוא עצב בטיבו ומפחד להתאמץ במידת השתיקה, כי מצד בריאותו הוא מוכרח לדבר בענייני העולם - הדרך שירגיל את עצמו שעל כל פנים לא ידבר על בני אדם יהיה מי שיהיה, חוץ מהכופרים בה' והלועגים על דברי חז"ל שמצווה לגנותם. ואם לפעמים יהיה מוכרח לדבר על איזה אדם - ידבר בתכלית הקיצור ולא יאריך בדיבורו, כדי שלא יגיע לידי איסור".
זהירות בדיבור עם סוחר על סוחרים אחרים
"כל שכן שיש להיזהר מלדבר עם חנווני על עוד חנוונים אחרים, או לדבר עם אומן על אומנים אחרים, כי מן הסתם כל אומן אינו אוהב את האומן השני, וכל חנווני אינו אוהב את החנווני השני, ועלול מאוד לבוא על ידי זה ללשון הרע. ועל אחת כמה וכמה שיש להיזהר מלדבר אודותיו, או אם יודע שיש לאומן זה שנאה על האומן השני, או לחנווני שנאה על החנווני השני".
"ואין צריך לומר שאסור לשבחו בפניו - כי מתוך שבחו יבוא לידי גנותו, אלא אפילו סתם דברים, שאינם לא גנאי ולא שבח, גם כן נכון מאוד להיזהר שלא ידבר עימו עליו, כי על ידי השנאה שיש בליבו עליו - ימשוך את הדברים לעניין אחר כדי שהוא יוכל לירות בחיצי פיו על האומן או החנווני השני".
"אם הוא צריך לדבר איתו באיזה עניין הכרחי - יקצר איתו בזה, שאם לא כן בוודאי יבוא לידי לשון הרע".
האופן שינהג אם התחיל לדבר ויתברר שיגיע ללשון הרע
"אם יתחיל לדבר עם ראובן על שמעון, כי לא ידע שראובן שונאו, והתברר לו שיש לו טענות על שמעון, ויבוא על ידי זה ללשון הרע - אם אין לו עצה איך להשתמט וללכת ממנה, יעביר את השיחה לנושא אחר בצורה מוחלטת".
"וכן אם התחיל לדבר והרגיש שבסוף דיבורו יגיע ללשון הרע וכדומה, ילחם עם יצרו להפסיק באמצע ויעביר לנושא אחר, כמו שהיו מודיעים לו באמצע אכילתו שהאוכל אסור באכילה - בוודאי היה מפסיק תכף, ואפילו פולט משהו מתוך פיו".
"ואפילו אם לפעמים מתבייש על ידי זה - מוטב שייקרא שוטה כל ימיו ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום! וכבר כתב הרמב"ן ששעה אחת בגיהנום קשה יותר מייסורי איוב כל ימיו, וידוע שהאדם מוכן יותר להתבייש ולא לסבול ייסורים קשים".
"וכל זה כשאין לו עצה איך לתקן את הדבר, אבל אם דבריו נשמעים ויש יכולת בידו לעשות שלום ביניהם, בוודאי מצווה לשמוע את הכל כדי להשכין שלום - ואין בזה כלל איסור לשון הרע".
זהירות מעמידה בחבורת אנשים
"יזהר מאוד שלא לעמוד בחבורת אנשים, ואפילו אם הוא מוכרח לאיזה דבר - יקצר את עמידתו שם, אלא אם כן הוא מכירם שלא יימצא ביניהם דיבורים אסורים. ואפילו אם כל החבורה הם אנשים הגונים, ויש ביניהם איש זדון אחד, הוא מקלקל את כל בני החבורה וראוי להישמט מהם. ועל כל פנים - יש לו להחזיק בכל יכולתו במידת השתיקה".