אם מטרת דבר הגנות על אדם נועדה כדי למנוע מאחרים ללמוד ממעשיו - מצווה לספר את הדברים.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 45:
איסור סיפור בגנות מידותיו של אדם
"אסור לגנות אדם על מידותיו המגונות, כגון שראה שהתגאה או כעס שלא כהוגן או שאר מידות מגונות, כי אולי עשה תשובה ומצטער על מידותיו הרעות. ואפילו אם אינו מצטער כלל, אולי אינו יודע את חומר איסורן, ואילו היה יודע, אפשר שהיה נזהר בהן. ואדרבא, עליו להוכיחו ולהציע לפניו את חומר איסורן, ובזה גם יקיים מצוות תוכחה של 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא'".
הכי מעניין
גינוי אדם במטרה שלא ילמדו ממנו
"על אף שאמרנו שאסור לגנות אדם על מידותיו הרעות, אם כוונתו שלא ילמדו ממעשיו ולא מצד שנאה, פשוט שמותר לספר, ואפילו מצווה יש בזה. ונראה שמצווה על המספר לבאר מדוע הוא מספר בגנות חברו, כדי שלא יחשוב השומע להתיר מזה. אפילו אם שמע דבר זה מאחרים, יש לו לחשוש בעצמו לדבר וכן לספר לאחרים כדי שיחששו לדבר, אלא שאז יש לו לומר בלשון 'שמעתי אומרים עליו כך וכך, ולכן יש לחשוש מאוד ולהישמר ממנו'".
מביא ספר "פניני חיים" את הזוהר הקדוש בפרשת חוקת: "כל מי ששומר פיו ולשונו זוכה להתלבש ברוח הקודש".
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 45:
זהירות מיוחדת בכוח הדיבור שנתן ה' יתברך
"עוד התעוררות גדולה למדנו מהפסוק 'האמנם אלם צדק תדברון': שידמיין האדם, אילו חס ושלום השתתק דיבורו, והתייאשו כל רופאי עירו לרפא אותו מחוליו, ובא רופא גדול וריפא אותו - ועוד בחינם, ללא כסף. האם אינו צריך שעבור זה יהיה אוהב את הרופא באמת בכל איבריו? למשל שירוץ לכל מקום שירצה הרופא, ועל כל פנים בוודאי לא יעז שום פעם להתריס בדיבורו נגד הרופא הזה שריפא אותו, כי הוא חב לו את חייו".
"כן הוא ממש בענייננו: הבורא יתברך זיכה את האדם והוסיף לו יותר משאר בעלי החיים את הנפש המדברת, כדי שהוא יוכל לזכות בזה לעולם הנצחי בתורה ובמצוות. וכשאדם עובר בלשונו מאות פעמים על דיבורים אסורים, מן הדין שיינטל ממנו כוח הדיבור ולא יוחזר לו בבוקר. אבל הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו, מאריך אפו וממתין, אולי ישוב מעוונו. וכי זה הגמול שאדם נותן לו עבור זה? לדבר נגד רצונו יתברך לשון הרע, ליצנות ושאר דיבורים אסורים?".
"וזה מה שאמרו חז"ל: 'ישים עצמו כאילם'. היינו שיזכור תמיד כי לפי רוב הקלקולים שעשיתי בלשוני עד עתה היה מן הדין שאהיה כאילם, אבל חסד ה' גבר עליי. אם כן, איך אחזור לחטוא בזה עוד?".
הדיבור צריך לימוד כמו אומנות
"מה שחז"ל כינו את הדיבור בשם אומנות, אפשר לומר, כמו שכל אומנות צריכה לימוד עד שיידע אותה לאמיתה, אין אדם יכול לומר 'בשביל מה אני צריך לעמול בעניין שמירת הלשון לדעת כל פרטי הדינים? אקנה לעצמי להיות בטבעי תמיד כאדם אילם', כי אין הדבר כן, מפני שהרבה פעמים משתנה הדבר לפי העניין, ויש מקומות שמצווה לגנות ולבזות כמו באפיקורסים, ולכן צריך ללמוד לדעת את עניין הדיבור בכלליו ובפרטיו ואז יידע לנכון איך להתנהג באומנות השתיקה".