מה הדין אם שניים אומרים לשון הרע מול שניים, והשלכות דיבור לשון הרע גם כלפי השומע.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 33:
הדין אם המספר הזהיר שלא לגלות את דבריו
"אם סיפר לשון הרע לפני רבים, כלומר שלושה אנשים ויותר, והזהירם שלא לגלות את דבריו, אסור לאחד מן השומעים לספר את דבריו - אפילו במקרה. ואפילו אם הוא רואה שלא שמרו על אזהרה זו וגילו זאת, אף על פי כן אין לו לגלות - אפילו במקרה".
הכי מעניין
ומוסיף על כך החפץ חיים: "אין הבדל באיזה אופן הזהירם שלא לגלות. בכל אופן אסור לגלות לאחרים, וקל וחומר שאסור לגלות לאותו אדם שנאמרה עליו הגנות".
רבינו מלמד אותנו דין נוסף, לפיו: שניים שסיפרו דבר גנות בפני שני אנשים - אסור לספר זאת לאחרים. היינו חושבים לכאורה ששניים בפני שניים זה ארבעה אנשים, וארבעה אנשים זה יהיה מותר, כי בעצם זה אחד ועוד שלושה - המסקנה היא שלא, חייב שיהיה שלושה אנשים שישמעו, ולכן שניים ושניים, זה אסור.
מביא ספר "פניני חיים" את ספר "שמירת הלשון" בשער הזכירה, פרק ז': "כאשר אדם מוציא מפיו דיבור רע, רוחות הטומאה נוטלות אותה מילה, וכאשר מוציא אחר כך מילים קדושות, מטמאין הן לאותו דבר קדושה - ולא זוכה לאדם".
שיעור יומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 33:
המספר לשון הרע מחטיא גם את השומע
"כמה צריך האדם להתבונן כדי שייזהר תמיד מהעוון המר הזה של הלשון הרע, שהרי הוא חוטא ומחטיא את חברו, שנכשל בגללו בשמיעת וקבלת לשון הרע, ומכשילו בעוד איסורים המבוארים בספר חפץ חיים, ואילו לא היה מספר לו - לא היה חברו בעל איסורים אלו".
"וכבר אמרו חז"ל: קשה המחטיא את האדם יותר מההורגו, שכן ההורגו מוציאו מהעולם הזה, ואילו המחטיאו מוציאו גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא".
"ראה, אחי, איך החמירה התורה בתקנת חברנו, שאם הוא רואה דבר של חברו המונח במקום הפסד, מחויב שלא להתעלם ממנו ולהשיבו אליו, ואפילו אם האבידה שווה רק פרוטה, וגם אם אין חברו יודע שאבדה לו, גם כן הוא חייב לאסוף את החפץ - ולמנוע ממנו להיהרס, כדי להחזירו. ואם התורה ציוותה להיטיב כל כך עם חברנו בממון, הנוגע רק לעולם הזה, הכלה והאבד, כמה כפלי כפליים צריך להיטיב לו בעניין נפשו הקיימת לנצח, וקל וחומר בן קל וחומר - כמה צריך להיזהר מלהשחית את נפשו של חברו, שזהו נזק לעולם.
מביא ספר פניני שמירת הלשון את ספר חובת השמירה, פרק ח': "מחויב לעקור שנאת חינם מליבו, ואם הוא שומר עצמו מלדבר, זהו סיוע גדול לעקור השנאה במשך הזמן. כמו אש החבויה בכלי, שאין לה מקום להתפשט, בהכרח היא מתכבה. מה שאין כן, אם מדבר, בעניין זה מתחזקת השנאה הזו".