מתי מותר לספר דבר שנאמר בפני שלושה, למה יש מחלוקת בכך, ומדוע קבלת לשון הרע גורמת למחלוקת ושנאה?
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 31:
לשון הרע שנאמר בפני שלושה לעניין לספרו שוב לאחרים
אומר החפץ חיים: "השומע לשון הרע שנאמר בפני שלושה (מה שאמרנו שיש צד שזה מותר אם זה לא דבר גנות) יש שאומרים שאם סיפר אחרי כן לאחרים את מה ששמע אינו עובר על איסור לשון הרע, כי דבר הידוע לשלושה אנשים עשוי ממילא להתגלות ולא אסרה התורה דבר כזה, ובתנאי שיספר בדרך אקראי ולא יתכוון לגלות את הדבר יותר". כלומר: יש פה שני תנאים שצריכים להתקיים כדי שיהיה מותר להעביר סיפור כזה הלאה.
הכי מעניין
"ויש שאומרים שאפילו בדרך אקראי אסור לספר, אלא אם מתגלגל העניין בדרך אגב בתוך סיפור דברים אחרים". לפי דעה זו - יש כבר תנאי שלישי.
דין השומע מזה ששמע בפני שלושה
"תנאי נוסף בהיתר הסעיף הקודם: השומע מזה ששמע דבר גנות לפני שלושה אנשים, אסור לו לספר הלאה את דבר הגנות, ואפילו בלא אזכרת שם המספר. ואפילו אם הוא יודע שאכן ראובן סיפר דבר גנות זה, אלא שאינו יודע אם סיפר זאת בפני שלושה אנשים, ועתה מספרים לו כי ראובן סיפר זאת בפני שלושה, אף על פי כן, אסור לספר זאת לשום אדם, אלא אם כן כבר נתפרסם הדבר ונודע לכל". בשלב הנוסף הוא כבר לא יכול להעביר את הלשון הרע בשום פנים ואופן.
מביא ספר "פניני חיים" את ספר "שמירת הלשון" שער התבונה פרק ב': "צריך שיידע האדם כי הדיבור הוא חביב מכל, ועל כן צריך לעשות מסגרת למסגרת לפיו, על ידי מידת השתיקה, כמו מי שיש לו כסף וזהב ומרגליות שטומנם בחדרו הפנימי בתוך כלי המיוחד לזה".
שיעור יומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 31:
הזהירות מעוון לשון הרע ורכילות
התוצאות המגיעות מקבלת לשון הרע
אומר שמירת הלשון: "מי שרוצה לזכות במידת השלום, שעליה למדנו כמה היא גדולה, צריך להישמר גם מקבלת לשון הרע ורכילות, כי מלבד העונש שיש לזה, עוד בא האדם על ידי זה לידי שנאת חינם, קטטות ומריבות".
"אם קיבל לאמת והאמין למה ששמע, שפלוני דיבר או עשה לו איזה עניין פלוני - כמעט אינו אפשרי שימנע אחר כך מלצער את נפשו ולהתקוטט איתו עבור זה, ולבסוף נעשים שונאים גדולים שכל אחד רוצה לבלוע את דמו של חברו, ושמח לצרתו".
אדם שנשמר מלשון הרע - קל לו בחיים: "ואילו היה הולך בדרך התורה - לא היה מגיע לזה, כי כשמגיע אחד ומספר לו שפלוני עשה לו איזה דבר או סיפר עליו, יש לו לחשוב אולי הדבר שקר מעיקרו, או שהמספר הוסיף בו מעט שקר ועל ידי זה השתנה העניין כולו, או אפילו אם המספר לא הוסיף - אבל לא סיפר את כל העניין אלא שהוא החסיר כמה מילים, או אמר במנגינה אחרת - ועל ידי זה השתנה הדבר לגמרי, או שהיה לו לחשוב איזה צד זכות, כגון שבשוגג היה כל העניין, וממילא, אם לא היה מקבל את הלשון הרע הזה, לא היה מגיע הדבר לידי קטטה ומריבה ולידי שנאת חינם".
"אבל בעניין כזה, היצר הרע רוצה שהאדם יקבל את הלשון הרע, ומסיט את האדם לחשוב איך יחשוד שהמספר משקר, וצריך האדם להשיב ליצר הרע על הטענה הזו: 'טוב לי לחשוד את המספר הזה ששיקר מאשר להאמין לדברים שסיפר לי!', שהרי אם היית רואה שהמספר לובש שעטנז, מקיף פאת ראשו וכדומה, ואחר כך בא לספר לך לשון הרע - לא היית מאמין לו, כי היית אומר לו, אחרי שראיתי שאיסורי תורה הם הפקר אצלך, אז גם לומר שקר אתה מתיר לעצמך".
"כן הדבר כאן: הרי המספר לשון הרע עובר על איסור תורה גדול מאוד של 'לא תלך רכיל', אם כן הוא חשוד גם על שקר, אז איך הינך מאמין לו? אם בעצם אתה הגעת להבנה שהוא מדבר לשון הרע, אז איך אתה יכול להאמין שבכלל זה לשון הרע, או אולי זה בכלל שם רע, או אולי זה בכלל שקר מוחלט? ובגלל הטענה הזו אל תאמין בכלל למה שאומרים לך - אלא תחשוד את הדברים כשקר".