אנחנו ממשיכים בלימוד מצוות העשה שיהודי יכול לפספס אילו ידבר לשון הרע, וכן אנחנו ממשיכים את לימודנו מאתמול באשר לכך שבימינו אין צרעת, והיום נלמד מה העונשים החלופיים, חלילה.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 19:
העשה השלישי: "בצדק תשפט עמיתך"
החפץ חיים מביא דין הלכתי: "אדם שדיבר או עשה מעשה, ויש צדדים לדון אותו לזכות או לחובה, אפילו אם הוא אדם בינוני - חייב מן התורה לדונו לכף זכות. לכן המספר או המקבל עליו לשון הרע ברכילות - עובר גם על מצות עשה 'בצדק תשפט עמיתך'".
ומדגיש: "וכל שכן המספר או המקבל לשון הרע על איש ירא אלוקים - שעובר על עשה זה, מפני שאדם כזה יש לדונו לכף זכות אף אם הדבר נוטה יותר לכף חובה".
הכי מעניין
העשה הרביעי: "גר ותושב וחי עמך" או "וחי אחיך עמך"
אומר החפץ חיים: "אם על ידי סיפור לשון הרע או רכילות, גרם לאותו אדם שבגללו עליו לאבד על ידי זה את מקור פרנסתו, כגון שפרסם שאינו נאמן או שאינו בעל מלאכה טוב - עובר גם על מצות עשה 'גר ותושב וחי עמך', ונאמר 'וחי אחיך עמך'".
מביא ספר "פניני חיים" את ספר "באר מים חיים": "הכלל: מי שירצה לדון לכף זכות - לא יסגרו לפניו דרכי הזכות". וכן את דברי החפץ חיים בהקדמתו: "ודאי שהתורה ירדה לסוף דעת האדם שבכוחו להיות נזהר מזה העוון".
שמירת הלשון, שיעור 19:
כותב שמירת הלשון: "עתה בעוונותינו שאין לנו לא מקדש ולא כהן המטהר, אם היה הקב"ה מביא נגעים על גופו, היה נשאר בטומאתו לעד, ולא היה יכול להינקות מזה - על כן כיום נשארת טומאת הנגע שבאה על ידי חטא זה - דבוקה רק בנפשו ואינה בולטת על גופו מבחוץ".
דווקא בגלל שהגוף שלנו נשאר אותו הדבר, אנחנו צריכים להצטער יותר. "על כן אדם המורגל בחטא זה חס ושלום, ולא עשה תשובה כראוי - צריך להתאונן תמיד על נפשו, שאף שמחפה הקב"ה עליו בזה העולם ואינו מראה קלונו לכל, על כל פנים אחר פטירתו תתגלה זוהמת צרעתו בנפשו לעיני כל, וכל עוד תהיה דבוקה בו - לא יבוא מנוגע בהיכל ה' בגן עדן, ויצטרך לשבת למעלה בדד מחוץ למחנה ישראל, במקום הקליפות והחיצוניים".
המדבר לשון הרע נענש בעניות
"מצאתי עוד תשובה בספר 'הקנה' על כך שאנשים מדברים לשון הרע ואין להם שום נגע, שכתב: 'כל מוציא לשון הרע מפיו נידון בצרעת, אם כן לכאורה צריך להיות שכל ישראל יהיו מצורעים - אלא ששקולה העניות כצרעת'. וכן כתוב ב'תיקוני הזוהר': שעוון זה גורם חס ושלום עניות".
"מסקנת הדברים: על כן מי שרוצה לחיות בטובה, ישמור את עצמו מעוון זה".
מביא ספר "פניני שמירת הלשון" את "שמירת הלשון", חלק ב' פרק ג': "ידוע מה שכתב הגר"א - שעל כל דיבור האסור צריך לרדת לשאול מטה הרבה מאוד, ואי אפשר לשער גודל הייסורים שסובל בשביל דיבור אחד".