היום אנחנו מתחילים את מצוות העשה שיהודי עלול לפספס אם לא ישמור על לשונו, וגם נלמד על הצרעת, שפשתה בנכסי ובגוף האדם אם דיבר לשון הרע.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 18:
פירוט 14 מצוות עשה שייתכן לעבור על ידי לשון הרע
אחרי שלמדנו על 17 מצוות לא תעשה שניתן לעבור באמירת לשון הרע, חלילה, עכשיו נתחיל את לימודנו על מצוות עשה.
הכי מעניין
העשה הראשון: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך"
אומר החפץ חיים: "המספר לשון הרע או רכילות עובר על מצוות עשה של 'זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך', שהתורה הזהירה אותנו שנזכור תמיד בפה את העונש הגדול אשר עשה ה' יתברך לצדקת מרים הנביאה כדי שנתרחק מלשון הרע".
יש מספר זכירות שכל יהודי חייב לזכור בכל יום (לדעת הספרדים - 10, לדעת האשכנזים - 6), ואחת מהן זה לזכור את העונש שקיבלה מרים על דבריה על משה רבינו, וכבר למדנו פה כמה הלשון הרע של מרים הוא "עדין" לעומת סוגי הלשון הרע שאנחנו חוטאים בהם.
העשה השני: "ואהבת לרעך כמוך"
"המספר או המקבל לשון הרע ורכילות על חברו, עובר גם על מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', שנצטווינו בה לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, וכן לחוס על כבוד חברו ולספר רק בשבחו - כמו שהוא חס וחושש על כבוד עצמו. והמספר לשון הרע או רכילות, או המקבלם, מוכיח בזה שאינו אוהב את חברו כלל, ובוודאי שאינו מקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'".
מביא ספר "פניני חיים" את "שמירת הלשון" בשער הזכירה, פרק ה': "כל מי שמלאו ליבו לדבר במי שגדול ממנו, גורם רע לעצמו שיקרבו בו הנגעים, ואם אין אתה מאמין, הרי מרים הצדקת סימן לכל בעלי לשון הרע".
שיעור יומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 18:
אנחנו מסיימים היום את פרק ה', ומתחילים את פרק ו' של שער הזכירה. למדנו על עונשם של בעלי לשון הרע, ועכשיו הסעיף האחרון בפרק:
גודל העונש ולעומתו גודל השכר
"מכל הנאמר כאן (מה שלמדנו בימים הקודמים) נוכל ללמוד את גודל העונש שנענש האדם בנגעים ושאר העונשים עבור לשון הרע, וממילא תובן המידה הטובה המרובה למי ששומר את עצמו מעוון זה".
אנחנו יודעים שמידה טובה גדולה פי 500 ממידה רעה, אז בן אדם שנשמר מלשון הרע, איזה שכר גדול יש לו - אם אנחנו יודעים איזה עונש מצופה למי שעובר על לשון הרע.
קיצור פרק ו': גם כן מעניין זה
המדבר לשון הרע - הטומאה דבוקה בנפשו
אומר שמירת הלשון: "אל ייפלא בעיניך שאנשים מדברים לשון הרע ואין להם שום נגע, כי ידוע שכל מה שהקדוש ברוך הוא מעניש את האדם, הכל זה לטובתו כדי שיתנקה מעוונותיו, ולפעמים כדי שיעשה תשובה".
"ולכן, בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה כהן המטהר - בתפילה שנראה זאת שוב במהרה בימינו - אם נכשל אדם בעוון לשון הרע, הקדוש ברוך הוא היה מביא נגעים על ביתו, והיה צריך ללכת לכהן ולומר לו, 'כן נראה לי בבית', והיה הכהן אומר לו דברי כיבושים, והנגעים באים על לשון הרע כדי שישתדל לסור מהחטא. ואם לא שם ליבו לזה, הקדוש ברוך הוא היה הענישו יותר וכלי העור שבביתו השתנו, ואם לא חזר בו - נעשה מצורע, והיה מובדל ולא יכול היה להתעסק בשיחת רשעים של ליצנות ולשון הרע".
"והייתה תועלת גדולה מהעונש הזה", אומר שמירת הלשון, "כי בראותו גודל עונשו וביזיונו שהוא צריך לשבת בדד מחוץ למחנה ולהודיע צערו לרבים כדי שיבקשו עליו רחמים - ממילא היה נכנע מאוד מעוונו ומקבל עליו להבא להיזהר מעוון המר הזה ולפייס את מי שדיבר עליו, והקדוש ברוך הוא בחסדו היה שולח לו רפואה לצרתו והיה נטהר לגמרי מעוון הזה, כי העבר התכפר לו בעונשו וביזיונו - ועל העתיד היה נזהר מעצמו בכל כוחותיו שלא לחטוא".