היום נלמד על הלאווים השלישי והרביעי שעובר מדבר לשון הרע, ואיך מדבר לשון הרע מוריד עצמו מתחת לדרגת בעל חיים.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 11:
הלאו השלישי: "הישמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות"
"המספר לשון הרע או רכילות עובר גם על 'הישמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות', ואפילו אם הסיפור אמת". הרי צרעת ניתנה למי שדיבר לשון הרע, אז אדם שמדבר לשון הרע מוכיח שאינו שומר על זה, לכן הוא עובר על לאו נוסף.
הכי מעניין
הלאו הרביעי: "לפני עיוור לא תתן מכשול"
"המספר לשון הרע או רכילות עובר גם על על הלאו של 'לפני עיוור לא תתן מכשול', שהכשיל את השומע, וככל שיהיו יותר שומעים - יעבור יותר פעמים על לאו זה". החפץ חיים רומז פה שאדם שאמר לשון הרע בפני 100 אנשים - עבר על לאו זה 100 פעמים.
"המקבל לשון הרע, אם הוא לבדו שומע - בוודאי שעובר על 'לפני עיוור', שהכשיל את המספר, ואם ישנם שומעים נוספים - אפשר שאינו עובר עליו זה. אמנם אם הוא בא ראשון, עובר גם אם באו אחר כך שומעים נוספים".
"ובכל אופן, יש להיזהר מאוד מלשבת עם חבורת מדברי לשון הרע ורכילות כי בשמיים כולם נכתבים בשם חבורת רשע".
מביא "פניני חיים" את "שמירת הלשון" בשער הזכירה, פרק ו': "'שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו' - מצרעת נפשו, אומר המדרש. וכוונת המדרש, כי הנגע והצרעת דבוקה בנפש, ובוודאי לא ייכנס בהיכל ה' בגן עדן".
שיעור יומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 11:
קיצור פרק ג': חיי הנצח וטובות העולם הזה - תלויים בשמירת הלשון.
עונשו של בעל לשון הרע הוא שכר החוסם פיו
אחד מגדולי עמנו הגדיר את כל תכליתו - בשמירת הלשון: "דוד המלך תלה את עצם החיים הנצחיים, כלומר חיי העולם הבא, וטובת העולם הזה - בשמירת הלשון. ויש לו שני טעמים לכך: הראשון - כי ידוע שנשמת האדם נקראת 'נשמת חיים', כי בה יחיה האדם את חיי הנצח, ובעל לשון הרע נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו. השני - גם בעולם הזה, עתיד שיבואו עליו ייסורים, והם הפירות של העוון המר הזה".
מחבר הספר מדגיש פה דבר גדול מאוד: "האדם החוסם פיו מלדבר דיבורים אסורים זוכה לחיי העולם הבא, לאור הגנוז לצדיקים - שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער".
מרן החפץ חיים טוען: מדבר לשון הרע גרוע יותר מבהמה. "יתרון האדם על כל בעלי החיים הוא בזה שהוסיף הקדוש ברוך הוא לאדם נפש המדברת, אבל אם הוא משתמש בדיבורו לרע, הוא גרוע יותר מן הבהמה, שכן הבהמה על כל פנים אינה מקלקלת בדיבורה. וזהו שדייק הפסוק, 'מי האיש?' כי ללא שמירת הלשון אינו בכלל איש! ובפרט אם הוא בן תורה, ניכר יותר גנותו בזה, והוא דומה לטרקלין גדול שהתקינו בתוכו ביב מסריח".
מביא "פניני שמירת הלשון" את ספר "חומת הדת" בפרק כ"ה: "עצתי היעוצה שבכל עיר ועיר תתייסד חברה בשם 'חיי עולם', שמטרתה תהיה לכתוב בפנקס את אלו האנשים הרוצים לזכות את נשמתם שתהיה זכה וברורה לתחיית המתים. וכל מי שיחפוץ להיות נכתב בחברה זו, עליו לשלם ח"י זהובים, לא פחות, לצדקה".