בעוד כמה ימים נציין את טבח שמחת תורה. אותו יום נוראי, שהפך למלחמה ארוכה שעדיין לא הסתיימה, לימד אותנו שוב כמה מהר בית עלול להפוך למקום שאי אפשר לחזור אליו. קשה לחשוב על זמן מוזר יותר לצאת בו מהבית ולשבת בסוכה.
בחג הסוכות אנחנו עוזבים לכמה ימים את הבית הקבוע. אוכלים בסוכה, מארחים בה וישנים בה. מעלינו סכך שאינו גג אטום, ובתפילות אנחנו מכנים את חג הסוכות "זמן שמחתנו". הרב יונתן זקס, שכיהן במשך 22 שנה כרב הראשי של הקהילות העבריות המאוחדות בחבר העמים הבריטי, קרא לסוכות "חג חוסר הביטחון". הוא הסביר כי "אמונה אינה ודאות - אמונה היא האומץ לחיות עם אי ודאות". מבחינתו, הסוכה מזכירה שאין בחיים הבטחה שהכל יסתדר, ובכל זאת אפשר למצוא בהם מקום לשמחה.
הרב זקס מדבר על האמונה שנדרשת כדי לחיות בלי ודאות. הרב אלן לו, רב וסופר אמריקני, מצא את אותו רעיון במבנה הסוכה עצמו. הוא תיאר את הסוכה כ"בית שמפנה את תשומת הלב לכך שהוא אינו מעניק לנו מחסה". בהמשך כתב ששום מבנה של עץ ואבן אינו יכול להגן על האדם לחלוטין מפני חוסר הסדר שסביבו. בסוכה הפגיעות נשארת גלויה והופכת לחלק מהחוויה.
הכי מעניין
חייל מילואים חרדי מחטיבת החשמונאים מנענע ארבעת המינים סמוך לגבול סוריה | צילום: אייל מרגולין, פלאש 90
השהות בסוכה מוגבלת מראש לכמה ימים, וגם סוכה שנבנתה היטב נשארת מקום זמני. אנחנו מעבירים אליה את החיים הרגילים שלנו ויודעים שהשהות הזאת תסתיים במהרה. הצירוף בין מבנה זמני לבין שמחה הוא לב העניין. בסוכות השמחה מתקיימת גם בתוך מציאות שאינה יציבה לגמרי, ולכן היא אינה תלויה ברגע שבו כל הסכנות נפתרות.
הרעיון נוגע בנקודה ישראלית רגישה במיוחד: כשהביטחון מתערער, אנחנו מחזקים גבולות ומשקיעים בעוד אמצעי הגנה, מתוך תקווה שהפעם נהיה מוכנים יותר. זו אחריות בסיסית של המדינה כלפי אזרחיה, וגם צורך אנושי פשוט. גם מערכת ההגנה הטובה ביותר לא יכולה להבטיח מה יקרה מחר.
בישראל הפער קיים כל הזמן. אנשים מתחתנים בזמן מלחמה, משפחות חוזרות ליישובים שמהם פונו, והורים ממשיכים לרשום ילדים למסגרות ולתכנן את השנה הבאה. הסכנה לא חלפה - אבל החיים ממשיכים.
עוד כתבות בנושא
אנחנו לא יכולים לנהל את חיינו לפי רמת האיום שסביבנו. לחזור הביתה, לתאם חופשה בחו"ל או לקבוע חתונה פירושם לא לתת לחוסר הוודאות להחליט במקומנו. ההחלטות מתקבלות בלי הבטחה שהכל יהיה בסדר, מתוך רצון להמשיך לבנות חיים גם כשלא הכל פתור.
אנחנו נמצאים בכמה ימים של מגורים ושמחה במבנה זמני, מסדרים בו שולחן ומזמינים אליו אנשים שאנחנו אוהבים. אנחנו יודעים שהסוכה אינה מעניקה את תחושת ההגנה של הבית הקבוע, ובכל זאת אוכלים בה ונשארים לדבר עוד קצת אחרי הארוחה.
גם כשהאתגרים סביבנו חג הסוכות מזכיר לנו שהחיים לא מחכים לרגע שבו הכל בטוח, הם כבר כאן.