אחרי שתקע גם השנה בשופר בשבת ראש השנה, מול מאות שטרחו ובאו מקצות ירושלים למכון המקדש, הרב ישראל אריאל בהחלט מתכוון ליטול לולב השבת. מצווה זו מצווה. ספרו "שופר ולולב בשבת", שיצא לאור בתשרי תשפ"ד - הפעם הקודמת שיומו הראשון של סוכות חל בשבת - מערער על המוסכמות המקובלות זה מכבר בעולם ההלכתי.
עוד כתבות בנושא
בזמן הבית, אין ספק, נטלו לולב גם כשיומו הראשון של סוכות חל בשבת: "יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב האצטבא (הכוונה היא לסטיו – חצר העמודים שהקיפה את ההר, א"ס), והזקנים מניחין את שלהן בלשכה. ומלמדים אותם לומר, 'כל מי שמגיע לולבי בידו, הרי הוא לו במתנה'. למחר משכימין ובאין, והחזנין זורקין אותם לפניהם. והן מחטפין ומכין איש את חברו. וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו" (סוכה ד, ד).
הלולבים נותרו בהר הבית מבעוד יום כדי למנוע את טלטולם ברשות הרבים בשבת, ובלבד שארבעת המינים יינטלו כסדרם בשבת. גם כשהאלימות הובילה לשינוי הנוהג לא בוטלה המצווה, אלא הועברה לביתו הפרטי של כל אדם. ואם מאן דהו עלול לחשוב שהדברים השתנו אחרי החורבן, המשנה בפרק הקודם (ג, יג) מודיעה שלא כך: "יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת. למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו".
הכי מעניין
במקדש, ואולי בכל ירושלים המקודשת, מחויבים מהתורה ליטול לולב כל שבעת ימי החג. אז מתי הפסיקו ליטול לולב ביומו הראשון של סוכות שחל בשבת, היום היחיד מימי החג שבו מצווים מהתורה בנטילתו בכל מקום? לפי התלמוד הבבלי (סוכה מג ע"א) ארבעת המינים דוחים את השבת ביום החג הראשון רק בארץ ישראל, שבה כבר יודעים מתי קודש החודש ושזהו אכן יומו הראשון של החג. בחו"ל לא היו נוטלים לולב בשבת ביום הזה, וזאת מאותה הסיבה שבה חוגגים שם יום טוב שני של גלויות – אי ודאות באשר לתאריך.
אולם בעמוד הבא בגמרא מתהפכת המגמה. מצוין שם שגם בני ארץ הקודש אימצו את הנוהג הבבלי ואינם נוטלים לולב ביום החג הראשון שחל בשבת, ורק במקדש היו מקיימים את המצווה כסדרה. אם להוסיף לבלבול, ב"ספר החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל", שחובר כנראה בארץ הקודש במאה ה־8, מצוין שבניגוד לבבל, בארץ ישראל עוד נטלו אז את ארבעת המינים ביום החג הראשון שחל בשבת. יש מי שסובר שהפסקה האוסרת על בני ארץ ישראל ליטול אותם בשבת נוספה לגמרא כעריכה במועד כלשהו אחרי המאה ה־8, כאשר ההלכה הבבלית כבשה את העולם היהודי וביטלה את מנהגי ארץ ישראל. הרב ישראל אריאל סבור שהמנהג הקדום נשכח אחרי הטבח שערכו הצלבנים ביהודי ארץ הקודש, שהשמיד גם את מסורותיהם.
נטילת לולב מול הר הבית. | צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90
נימוק המפרשים להפסקת נטילת הלולב בארץ ישראל הוא הצורך ליישר קו עם יהדות העולם, ובלשון רש"י "לא לעשות ישראל אגודות־אגודות". הדבר נובע כנראה מכך שהיישוב היהודי בארץ בעת ההיא היה דליל וזניח.הרב ישראל אריאל סבור שהחובה ליטול לולב ביום הראשון של סוכות גם כשהוא חל בשבת קיימת כיום, משום שמיליוני היהודים היושבים בארץ הקודש במספרים שלא היה להם אח ורע מעולם הם הקהל הרלוונטי, ואין צורך להתחשב ביהודים החיים בחו"ל. הרי גם בימי בית שני נטלו לולב בשבת אף שרק מיעוט מהיהודים חיו אז בארץ.
גם פרופ' יואל אליצור מעפרה ייטול לולב בשבת בביתו. הוא מנמק זאת בכך שירושלים כבר בנויה לתפארת, וממילא בארץ ישראל כולה שב לתוקפו הדין המקורי שבו נוטלים לולב מהתורה ביום הראשון גם בשבת. "בימי התנאים והאמוראים והראשונים ירושלים הייתה חרבה, ובדרך כלל נאסר על יהודים לשבת בה", כתב במאמר הלכתי לתחומין כט (תשס"ט), "אבל עכשיו, שזכינו שהעיר בידי ישראל וחיים בה בקביעות ישראלים רבים, כבר עכשיו היה מקום להחזיר את דין הלולב למקומו".
ארבעת המינים | צילום: שאטרסטוק
מכתב יד נידח מתברר שאפילו בצרפת של המאה ה־14 נטלו לולב ביום החג הראשון שחל בשבת. כך כתב רבי אברהם בן משה ממונייטו, שנמנה עם משפחת תלמידי חכמים חשובה הקשורה לבית מדרשם של בעלי התוספות: "ראינו לרבותינו שביום טוב ראשון של חג שאירע בשבת, שהם מטלטלין לולב ומברכין עליו". בתלמוד הירושלמי (עירובין ג, ט) מצוין שרבי אבהו, בן המאה ה־4 לספירה, "אזיל לאלכסנדריאה ואטעינון לולבין בשובתא" (הלך לאלכסנדריה וחייב את אנשיה ליטול לולב גם בשבת), מפני שכבן ארץ הקודש ידע מתי קוּדש החודש. אומנם היה מי שחלק עליו, אולם רק מכיוון שאין זה ודאי שבכל שנה יזדמן לאלכסנדריה יהודי מארץ ישראל שיוכל להעיד מתי קוּדש החודש.
הרב אריאל מצטט בספרו פיוט של רבי אלעזר הקליר, בן המאה ה־7 שהתגורר בארץ, שמשתמע ממנו שנטילת לולב ביומו הראשון של סוכות נהגה גם בשבת: "אגד נטועים אגוד ומאוסר, יום ראשון דוחים לשאת (לולב, א"ס) ולהלל, שאר ימים אם נגע (בלולב) – ייחשב בשבת חילל". הוא מתרעם על כך שבימינו, כששלומי אמוני ישראל מטלטלים בשבת כל דבר וסומכים על העירוב, הם מבטלים דווקא מצווה מפורשת בתורה מחשש מופרך לטלטול הלולב ברשות הרבים. ומלבד זאת, הוא מוסיף, בימינו גם בחו"ל יודעים היטב מתי חל חג סוכות מפני שהלוח העברי קבוע. גם אילו יחזור להתקיים קידוש החודש לפי ראיית הירח, האמצעים הטכנולוגיים של זמננו יאפשרו לעדכן על כך מיד כל יהודי בעולם.
פרופ' אליצור טרח לבקש את תגובותיהם של רבנים למאמרו ונענה בעיקר בכתף קרה. הרב יצחק זילברשטיין כתב לו ש"אין לנו לשנות את ההלכה עד כי יבוא מורה צדק", ובאופן דומה השיב גם הרב חיים קניבסקי: "חס ושלום! לא ייקחו לולב בשבת עד בוא המשיח!". דווקא הרב נחום אליעזר רבינוביץ היה פתוח לשינוי: "בוודאי בארץ ישראל נטלו לולב ביום טוב שחל שבת", הוא השיב, וציין ש"לשיטת הירושלמי לולב ניטל בארץ ישראל ביום טוב שחל בשבת ללא כל הסתייגות". הרב יוסף שלום אלישיב כתב שכאשר רוב ישראל יחיו על אדמתם, מה שצפוי להתרחש בשנים הקרובות מאוד, ישובו ליטול לולב ביומו הראשון של החג גם כשחל בשבת.
בשורה התחתונה: בשבת הקרובה, כמה וכמה יהודים ייטלו את ארבעת המינים כמצוות התורה - לעת עתה בבתיהם כפי שתיקנו לנהוג עוד בטרם חורבן, כאשר הר הבית הפך לזירת קטטות. אבל מי יודע? אולי בסוכות של השנה הבאה, שגם בה יחול יומו הראשון של סוכות בשבת, זה כבר יהיה נוהג ציבורי מובן מאליו.