מעולם לא אמרתי את זה בריאיון או בכלי התקשורת.

אבל החרטה שלי היא על שלא יצרתי לעצמי חופש. פעלתי בחופשיות רבה כלפי חוץ. אבל עם עצמי ובעיקר מול עצמי לא יצרתי חופש. חייתי תחת מסגרות נוקשות מאוד.

להגיד "אני מתחרט" זה משהו אלגוריתמי. כי אני לא מתחרט על משהו שעשיתי. כל חיי הייתי אדם מאוד פראי. עשיתי מה שאני רוצה, לקחתי חופש מופלג של יצירה, עשייה ומחשבה. אבל אני מרגיש שמעולם לא יצרתי לעצמי את הדרך הנכונה להרגיש בן אדם חופשי.

ובאותה נשימה אני אומר שמה שאני מתחרט עליו, זה גם מה שבנה אותי. נניח שאתה מגדל מפואר שעשוי כולו מתכונות נשגבות, כשיש איזו תכונה איומה באמצע. תוציא אותה, הבניין קורס. קשה מאוד לדעת מה להוציא ואיך. אז מה שאני מתחרט עליו, זה גם מה שבנה אותי.

יש ממתק שקוראים לו טוויסט. הוא עשוי מכל הטעויות האפשריות ובכל זאת הכול משתלב. למה? כיוון שיש בתוכו ופל רך, יש לו קרמל שאני לא יודע איך הם עשו כזה לא איכותי, יש לו שוקולד מתועש, זה משהו מגודל כזה. בסוף, כשאתה אוכל את זה, את כל הטעויות האלה, זה הממתק הכי טעים בעולם, למרות שכולו עשוי מכשלים.