ליל הסדר בלי טעויות: המדריך השלם ללילה הגדול

ליל הסדר, הרגע בו עם ישראל חוגג את יציאתו ממצרים והפיכתו לאומה, הוא אחד הלילות החשובים בלוח השנה היהודי. הנה מספר דגשים שכדאי לשים לב לפני שאנו מתיישבים סביבו.

ידיעת הדברים

כדאי מאד שעורך הסדר יקרא היטב את ההוראות המופיעות בהגדה של פסח לפני כל שלב בהגדה ויסביר לכולם מה צריך לעשות.

קערת הסדר

ג' מצות שמורות: זכר למצות שאכלו אבותינו במצרים. נוהגים לקחת מצות שמורות משעת קצירה ויש שמחמירים להשתמש דווקא במצות יד.

מרור: זכר למרירות השעבוד.

כרפס: נוהגים לקחת חסה או חזרת זכר ליציאת מצרים. נוהגים לקחת ירק שטובלים אותו במי מלח. נוהגים להשתמש בסלרי, פטרוזיליה, תפו"א, בצל, מלפפון וכדו' כל אחד לפי מנהגו. את מי המלח יש להכין מכוס מים עם כמה כפיות מלח.

זרוע: זכר לקרבן הפסח. יש הנוהגים לקחת זרוע של כבש או בקר או כנף של עוף, ויש נוהגים לקחת רגל של עוף או בקר. את הזרוע אפשר לבשל ולצלות מעט על האש.

ביצה: זכר לקרבן חגיגה.

חרוסת: זכר לטיט שעבדו בו אבותינו. יש מנהגים שונים כיצד להכין את החרוסת. ניתן ברשת למצוא מתכונים מכל העדות.

את ירקות העלים יש לקנות בתוצרת מפוקחת ולעקוב אחר הוראות השטיפה וההשריה להכשרת הירקות מחרקים.

יש מנהגים שונים לסידור הקערה ובהגדות של פסח יש תרשימים שונים. הספרדים וחלק גדול מהאשכנזים נהגו לסדר את הקערה לפי מנהג האריז"ל: להניח למעלה את שלושת המצות, ומתחתן בצד ימין הזרוע ומצד שמאל הביצה. מתחתם באמצע מרור ומתחת למרור - בצד ימין חרוסת ובצד שמאל כרפס, ומתחתיהם באמצע חזרת (או חסה).

חז"ל אמרו שיש לחלק לקטנים קליות ומיני מתיקה בתחילת הסדר כדי לעוררם להישאר גם בהמשך. מומלץ להכין גם שאלות וחידונים ברמות שונות עם פרסים למהלך הסדר כדי לתת לכולם מוטיבציה להישאר עד סוף הסדר.

קדש

כוס הקידוש היא הכוס הראשונה מתוך מצוות שתיית ארבע הכוסות בליל הסדר שכולם חייבים בה ולכן כולם צריכים לשתות כוס יין שלמה בסיום הקידוש.

לכתחילה יש להקפיד שכל אחד ימזוג לחברו את היין לתוך הכוס. ונוהגים לשתות דווקא יין אדום. ניתן גם להשתמש במיץ ענבים תירוש אך מי שמסוגל עדיף שישתה יין משובח יותר.

יש לשתות מתוך כוס שמחזיקה לכל הפחות רביעית יין (כ-75 מ"ל). לכתחילה יש לשתות את הכוס כולה. אם זה קשה - אפשר לשתות רק רביעית מתוך הכוס. אם הכוס מכילה רק רביעית ניתן גם לצאת ידי חובה ברוב הכוס.

את השתייה יש לעשות לכתחילה בבת אחת ואם זה לא מתאפשר אפשר ללגום בכמה פעמים בהפסקות קטנות.

את כל ארבעת הכוסות יש לשתות בהסבה על ידי הטיית הגוף והראש לצד שמאל תוך הישענות על גב הכיסא. כדאי שעורך הסדר יזכיר לכולם שיש להסב בכל פעם לפני שתיית הכוסות.

למנהג הספרדיות גם נשים צריכות להסב, ולמנהג האשכנזיות יש שנהגו שלא להסב ויש שנהגו להסב. ואם שכחו להסב אינן צריכות לשתות שוב.

מי ששכח להסב בשתיית ארבע הכוסות: לדעת השולחן ערוך עליו לשתות שנית בהסבה, ולדעת הרמ"א רק אם שכח בכוס השנייה שותה שנית אבל בשאר הכוסות אינו חוזר לשתות.

ורחץ

נוטלים ידיים בלא ברכה לפני אכילת הכרפס כדין דבר שטיבולו במשקה שיש ליטול ידים לפני אכילתו. ויש נוהגים שכל אחד נוטל לחבירו דרך חירות.

כרפס

יש לחלק לכל אחד חתיכה קטנה פחותה מכזית כדי לא להיכנס לספק ברכה אחרונה. טובלים את החתיכה במי מלח או בחומץ ומברכים עליה "בורא פרי האדמה" ומכוונים גם על המרור שיאכל בהמשך. מי שאכל בטעות יותר מכזית אינו מברך ברכה אחרונה.

יחץ

בוצעים את המצה האמצעית משלושת המצות. את החתיכה הגדולה שמים בצד לאפיקומן ואת החתיכה הקטנה משאירים בין שתי המצות.

יש שנוהגים להטמין את האפיקומן בשלב זה כדי שהילדים יחפשו אותו אחר כך כדי לגרום להם להישאר עד סוף הסדר.

מגיד

בהגדה יש מקומות שבהם נוהגים לכסות את הקערה ולגלותה, להוריד אותה מהשולחן ולהחזירה או לסובב אותה מעל ראש המסובים תוך כדי שירה, או לקחת מקל ולהציג וכדו'. המטרה של המנהגים הללו היא כדי לגרום לשינויים שיגררו שאלות מצד המשתתפים, ולכן כדאי שעורך הסדר יעקוב אחר ההוראות המצויות בהגדה לפניו.

מוזגים את הכוס השנייה בתחילת ההגדה ושותים אותה בסופה לאחר הברכה.

כדאי להכין מראש חידונים, שאלות ותשובות מעניינות, הצגות עם הילדים הקטנים בנושא יציאת מצרים, פרסים וצ'ופרים. באמירת ההגדה אנחנו מקיימים מצווה מהתורה של "והגדת לבנך" ולכן יש להשקיע בה כמה שיותר ולערב את כולם - אך המוקד של הסדר הוא הדור הצעיר. כדאי לתזמן את הדברים מראש כדי שלא לייגע.

לפני שתיית הכוס השניה למנהג הספרדים אין מברכים על הכוס הזו ואילו למנהג האשכנזים מברכים בורא פרי הגפן.

רחצה

נוטלים ידיים לסעודה עם ברכה.

מוציא מצה

מברכים המוציא ועל אכילת מצה ואוכלים לכתחילה כזית אחד מהמצה העליונה וכזית נוסף מהמצה החצויה האמצעית. ולכתחילה יש להשתדל לאוכלם יחד.

כדאי לדאוג שלכל אחד מהמסובים בסעודה יהיו ג' מצות משל עצמו כדי שיספיק לכל אחד מספר הכזיתות הנדרש. ויש נוהגים שעורך הסדר מחלק לכולם חתיכה קטנה משלו ומוסיף מצות אם צריך כדי להשלים לכזית לכל אחד.

שיעור הכזית לנוהגים לשער על פי משקל (מנהג חלק מיוצאי ספרד) הוא 25 גרם, קרוב למצת מכונה שלימה. לנוהגים לשער על פי נפח (מנהג יוצאי אשכנז וחלק מעדות המזרח) השיעור הוא כשליש מצת מכונה. במצת יד קשה השיעורים דומים ובמצת יד רכה השיעור הוא קטן יותר. יש מהאשכנזים שהחמירו לאכול כפול מהכמות הנזכרת לפי שיטת החזו"א בשיעור כזית (כשני שליש של מצת מכונה).

מי שקשה לו לאכול את השיעור הנ"ל ישתדל לאכול את השיעור המלא במצה הראשונה ולאחר מכן יכול להקל לאכול לפי השיטה המקילה בשיעור כזית שהוא רק שליש ביצה (למשערים לפי משקל כשני שליש מצה ולמשערים לפי נפח כחמישית מצה).

מי שגם זה קשה לו ישתדל לאכול לפחות 2 כזיתות במוציא מצה ובאפיקומן. ואם אינו יכול לאכול יותר מכזית אחד לאחר קריאת ההגדה יברך על המרור ויסעד סעודתו ללא מצות, ובסוף הסעודה יטול ידיו בלא ברכת על נטילת ידיים ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל את הכזית כאפיקומן.

את המצות יש לאכול בהסבה ואם שכח להסב באכילת המצות (מוציא מצה, כורך ואפיקומן) למנהג הספרדים עליו לחזור ולאכול שוב בהסבה, ואם קשה לו יאכל לפחות כזית אחד בהסבה (אפיקומן). ולמנהג האשכנזים ישתדל לחזור ולאכול לפחות כזית אחד בהסבה (אפיקומן) ואם אינו מסוגל - בדיעבד יצא.

את אכילת המצות בהסבה יש לסיים עד זמן של כדי אכילת פרס. לכתחילה כ-4 דקות ואם אינו יכול - ישתדל לסיים לפני 9 דקות. אם המצות קשות לו מדי ואינו יכול לסיים בזמן הזה את אכילתן יכול לשרות אותם במים צוננים ולרככם מעט.

כדאי לדעת שיש מצות מיוחדות ללא גלוטן למי שיש רגישות ולכן כדאי להיערך מראש.

מרור

מכינים כזית מהמרור לכל אחד וטובלים אותו מעט בחרוסת, מחלקים לכל המסובים ומברכים לפני האכילה "על אכילת מרור".

את המרור לא אוכלים בהסבה.

כורך

לוקחים כזית מהמצה התחתונה, כזית מהמרור, טובלים בחרוסת ומחלקים לכל אחד מהמסובים. אוכלים בהסבה ואומרים הנוסח הנזכר בהגדה על הלל שהיה כורך את המצה והמרור יחדיו.

שולחן עורך

לכתחילה יש לסיים את הסעודה לפני חצות הלילה כדי להספיק לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה. אם זה לא מתאפשר אפשר לאכול את האפיקומן גם אחרי חצות.

רוב עדות ישראל נהגו שלא לאכול בשר צלוי בערב פסח מכל הסוגים. אבל דגים וביצים ניתן לאכול צלויים. יש מהעדות שנהגו לאכול בשר צלי בלילה הזה או לאכול את הזרוע הצלויה בסעודה.

יש שנהגו לאכול את הביצה בקערת הפסח בסעודה ויש שמשאירים אותה לסעודת הבוקר כדי לא לפגוע בשלמות הקערה.

מומלץ לא לאכול יותר מדי ולשמור מקום לאכילת האפיקומן כדי שלא תהיה אכילה גסה.

צפון

בסוף הסעודה מוציאים את החלק ששמרנו לאפיקומן ואוכלים לכתחילה 2 כזיתות בהסבה, ואם לא מצליח - יאכל רק כזית אחד.

אם האפיקומן הלך לאיבוד ולא נמצא - ניתן להשתמש במצה אחרת.

לאחר אכילת האפיקומן אין לאכול שום דבר. ולכתחילה ישתה רק מים. ויש מקילים לשתות גם קפה, תה או מיץ.

ברך

לאחר סיום אכילת האפיקומן מוזגים את הכוס השלישית ומברכים עליה את ברכת המזון ושותים בהסבה בסוף ברכת המזון לאחר ברכת הגפן.

מי ששכח בליל הסדר לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון אם רק אמר ברוך אתה בברכת בונה ירושלים ונזכר לפני שם ה' יאמר שם "יעלה ויבוא" וימשיך. ואם נזכר לאחר אמירת שם ה' יאמר "למדני חוקיך" וישוב לומר "יעלה ויבוא". אך אם סיים את ברכת "בונה ירושלים" יוסיף ויאמר את הנוסח שמופיע בברכונים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים…" . ואם התחיל כבר את ברכת הטוב והמטיב יחזור לראש ברכת המזון.

הלל

לאחר סיום ברכת המזון ושתיית הכוס השלישית מוזגים את הכוס הרביעית ואומרים עליה את ההלל ובסיומו שותים בהסבה את הכוס. למנהג הספרדים אין מברכים על הכוס הרביעית ולמנהג האשכנזים מברכים.

לכתחילה ישתדל לסיים את ההלל עד חצות ואם אינו מספיק יכול לסיים גם אחר חצות.

יש נוהגים למזוג כוס חמישית וקוראים לה כוס של אליהו הנביא. נוהגים שלא לשתות ממנה ולהותירה על השולחן כל הלילה ויש לכסות את הגביע - ולמחרת בבוקר לקדש על הכוס.

נרצה

נהגו ישראל לשורר את הפיוטים "חד גדיא" ו"אחד מי יודע" וכל עדה ומנהגיה.

מצוה לספר כל הלילה ביציאת מצרים.

ברכת המפיל: אם הולך לישון קודם חצות - למנהג הספרדים אומר ק"ש מלאה ויש שלא מברכים ברכת המפיל ויש המברכים ללא שם ומלכות. ואם הולך לישון אחר חצות בכל מקרה יברכה ללא שם ומלכות. ולמנהג האשכנזים אומר רק את ברכת המפיל בשם ומלכות ופרשה ראשונה של שמע.

חג פסח כשר ושמח!