כמעט אלפיים שנה חלפו מאז שהרומאים בזזו את בית המקדש השני והובילו את מנורת הזהב בתהלוכת ניצחון ברחובות רומא. מאז נותר גורלה אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה היהודית. בין עדויות עתיקות, מסורות יהודיות, השערות ארכאולוגיות ותיאוריות שהפכו ברבות השנים לאגדות, ניסינו להתחקות אחר התחנות האפשריות במסעה - ולבדוק היכן היא עשויה להימצא כיום.
עוד כתבות בנושא
ובכן, כאמור, לאחר חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה, הובאה המנורה לרומא, יחד עם יתר אוצרות המקדש. הרגע ההיסטורי הונצח בתבליט המפורסם שבתוך שער טיטוס, למרגלות גבעת הפלטין. מבין כל הכלים שנבזזו, הייתה המנורה ככל הנראה בעלת הערך הרב ביותר: הן מבחינה חומרית, משום שהייתה עשויה זהב טהור, והן מבחינה סמלית, כייצוג מוחשי של תבוסת יהודה.
בתבליט נראים עבדים הנושאים את כלי המקדש: המנורה, שולחן לחם הפנים ועליו כלי הקודש, וחצוצרות הכסף. מממדיה ביחס לדמויות המקיפות אותה אפשר להתרשם כי הייתה גדולה במיוחד - בגובה של כמטר וחצי, כגובהו של אדם. בתחילה נשמרה המנורה במקדש השלום שבפורום אספסיאנוס, בין אזור הפורומים לרובע הסובורה.
הכי מעניין
מנורת המקדש בתבליט המפורסם בשער טיטוס ברומא. | צילום: יוסי זמיר, פלאש 90
היא נותרה שם לפחות עד השרפה שפרצה במקדש בשנת 192, בימי שלטונו של הקיסר קומודוס. לאחר מכן אין מידע ודאי על המקום שבו הוצבה. בשנת 455 נבזזה רומא בידי הוונדלים בהנהגת מלכם גנסריק. על פי המסורת ההיסטורית, המנורה נלקחה יחד עם שלל רב והובאה לקרתגו שבצפון אפריקה. בשנת 533 נכבשה קרתגו בידי בליסריוס, וכלי המקדש הועברו לקונסטנטינופול.
מכאן נעשה מסלולה של המנורה מעורפל עוד יותר. לפי כמה מקורות, שחלקם אינם חד־משמעיים, הורה יוסטיניאנוס להעביר את אוצרות המקדש לירושלים. לא ברור אם המנורה הייתה ביניהם, כיצד הועברה ומתי בדיוק אירע הדבר. מכל מקום, בשלב זה נעלמו עקבותיה. אחת ההשערות גורסת כי המנורה הגיעה לירושלים ונבזזה בידי הפרסים כאשר כבשו את העיר בשנת 614.
עוד כתבות בנושא
לפי גרסה אחרת, היא הותכה לאחר הכיבוש. אלא שאין לכך הוכחה ממשית, וההשערות הללו תרמו במשך השנים לצמיחתו של מיתוס שלם סביב מסעותיה והרפתקאותיה של המנורה. רבים עדיין סבורים כי בשל גודלה ומשקלה, המנורה כלל לא עזבה את רומא. לפי תיאוריה אחת היא שקעה בנהר הטיבר, ולפי אחרת הוסתרה בארמון הלטראנו.
מנורה אף מוזכרת ברשימת השרידים הקדושים המופיעה ב"טאבולה מגנה לטראננסיס", הלוח הגדול של הלטראנו. בנוסף לכך, בתקופות מאוחרות יותר, התפתחה האמונה כי היא מוחזקת בסתר במרתפי הוותיקן. אלא שתיאוריה אחרת גורסת דווקא כי הצלבנים מצאו את המנורה בקונסטנטינופול והשיבו אותה הביתה, כלומר לירושלים.
מתחם הר הבית | צילום: ג'מאל עוואד, פלאש 90
גם לפי גרסה זו, היא אבדה או הוסתרה לאחר שהגיעה לעיר, ואולי נלקחה או הותכה בידי הפרסים. אלא שגם כאן נותרת השאלה המרכזית ללא מענה: מתי בדיוק התרחש הדבר, ואם בכלל? ההשערה שלפיה המנורה שקעה בטיבר זכתה לחיזוק מחודש בשנת 2002, לאחר שהתגלתה כתובת שלכאורה העידה כי המנורה נצפתה במאה החמישית בקרקעית הנהר, סמוך לאי הטיבר.
לפי אותה גרסה, המנורה נפלה למים בטעות במהלך ביזת רומא. אלא שהסיפור, שמעולם לא נשמע משכנע במיוחד, נעשה מפוקפק עוד יותר בעקבות הגילוי משנת 2002: הכתובת שעליה נשענה התיאוריה התבררה כזיוף מן המאה ה־19. חיפושים אחר המנורה נערכו בטיבר כבר בשנת 1818, אך לא העלו דבר. עבור מי שקיוו לפתור כך את התעלומה, הייתה זו אכזבה מרה.
עוד כתבות בנושא
גם הסברה שלפיה המנורה מוסתרת בוותיקן ממשיכה לפרנס שמועות. בשנת 1996, במהלך ביקור בוותיקן, ביקש שר החוץ הישראלי דאז מהאפיפיור יוחנן פאולוס השני, ברוח ידידותית, להראות לו את המנורה. דבריו נתפסו כרמז לאמונה כי היא מוחזקת בידי הכנסייה, אולם ישראל מעולם לא הגישה בקשה רשמית להשבתה.
אחת התיאוריות המסקרנות ביותר, שנוסחה בשנת 1994, גורסת כי המנורה האמיתית מעולם לא הוצאה מירושלים. לפי ההשערה, המנורה המקורית הוסתרה לקראת חורבן בית המקדש, ואילו המנורה שטיטוס הציג ברומא הייתה העתק בלבד. גרסה אחרת מרחיקה לכת אף יותר וטוענת כי הייתה זו מנורה פגאנית שנלקחה ממילטוס ושימשה תחליף לכלי המקדש המקורי.
המנורה מחוץ לכנסת. | צילום: שאטרסטוק
התיאוריה נשענת בין היתר על הטענה כי המנורה המתוארת בשער טיטוס אינה תואמת במלואה את צורתה על פי המסורת המקראית. בהתבוננות מדוקדקת בתבליט, ניתן להבחין כי בבסיסה מופיעות שתי פלטפורמות משושות, שאינן נזכרות בתורה, ועליהן תבליטים של דמויות ומוטיבים זרים למסורת היהודית, ובהם גם יצורים דמויי דרקונים.
תומכי ההשערה מצביעים גם על דמות המנורה החרותה באבן מגדלא, שהתגלתה באתר בית הכנסת העתיק של מגדלא ואינה דומה לחלוטין למנורה המופיעה בשער טיטוס. אם המנורה המקורית אכן הוסתרה בירושלים, אולי במערכת תת־קרקעית מתחת להר הבית, הרי שהבעיה נותרה כשהייתה: איש אינו יודע היכן נמצא מקום המחבוא.
עוד כתבות בנושא
עד שיימצא פתרון לתעלומה, המבקרים בירושלים יכולים לפחות לראות שחזור מודרני ומרשים של מנורת הזהב. מאז שנת 2012 מוצב ברובע היהודי העתק שיצר מכון המקדש, ששחזר רבים מן הכלים ששימשו על פי המסורת בבית המקדש. המנורה ניצבת בתוך תיבת זכוכית גדולה ושקופה, בראש גרם המדרגות המוביל אל הכותל המערבי.
המנורה עשויה ברונזה ומצופה בכ־45 קילוגרמים של זהב טהור, 24 קראט. משקלה מוערך בכחצי טונה, ועלות יצירתה נאמדה בכשלושה מיליון דולר. בנייתה התאפשרה בזכות תרומתו של ואדים רבינוביץ', איל הון וממנהיגי הקהילה היהודית באוקראינה. ההעתק המוזהב אולי אינו פותר את התעלומה, אך הוא ממחיש את עוצמתו של הסמל שנותר חי במשך אלפי שנים.
דגם המנורה ברובע היהודי בירושלים | צילום: שאטרסטוק
המנורה המקורית עשויה להיות קבורה בירושלים, מוסתרת במחסן עתיק או מותכת ואבודה לעד. כל עוד לא תימצא ראיה מכרעת, גורלה יוסיף לנוע על הגבול שבין אמונה ואגדה.
אך בניגוד לכל חפץ חומרי, קדוש ככל שיהיה, העם היהודי נצחי. תשעה באב הוא ההוכחה החזקה ביותר לכך: היום המציין את החורבן נשמר במשך אלפיים שנה בידי עם שהוסיף לזכור, להתאבל, לקוות - ולשוב.
עוד כתבות בנושא
