דרך הכרת ה' של אברהם

קריאתו של אברהם אבינו מפרשת השבוע "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא, לג), מזמנת לנו הצצה לאופן שבו תפס הרמב"ם את מגמתו היומרנית במיזמים הגדולים שהעניק לעולם. יותר מעשרים וחמש פעמים הציב הרמב"ם את הקריאה הזו, "בשם ה' אל עולם", בראש כל אחד מספריו – בספר המצוות, בפתיחת כל אחד מי"ד חלקי משנה תורה, בפתיחת פירושו לכל אחד מששת סדרי משנה, בראש כל חלק משלושת חלקי מורה הנבוכים, במאמר תחיית המתים ועוד. מה ביקש הרמב"ם להעביר במסר זה, וכיצד הדבר יכול להיות רלוונטי לזמננו?

בסוף מורה הנבוכים מנסח הרמב"ם את מטרתו של האדם בעולם בשלושה צעדים:

שלמות האדם שיתפאר בה באמת היא: א) מי שיזכה בהשגתו יתעלה כפי יכולתו; ב) ושידע כיצד היא השגחתו על ברואיו בהבאתם למציאות ובהנהגתם; ג) ושבדרכיו של אותו אדם לאחר אותה השגה יתכוון תמיד לחסד צדקה ומשפט, כהידמות לפעולותיו יתעלה.

שלושת ההישגים מדורגים מלמעלה למטה, אך סדר רכישתם הפוך – מלמטה למעלה, מן הפשוט למופשט, ומכל מקום הם מופיעים רצוא ושוב בחיי האדם: אדם מתעלה מלמטה למעלה, ומתוך כך פועל מלמעלה למטה. דוגמה לדבר, אדם מעצב את אופיו שלא לכעוס, ואז הוא פנוי להבין עניין עמוק, והבנת העניין העמוק תביא למעשה טוב.

ההישג הגבוה ביותר בחיי האדם על פי הרמב"ם הוא הכרת ה', הכרת האמת. זו המטאפיזיקה, או במינוח בעלי הסוד – "מעשה מרכבה". בתרגום מסוים ומסויג לימינו אפשר לומר שהישג זה הוא הפילוסופיה של הבנת המושגים המופשטים והיסודיים, כמו: מיהו ה'? מהם החיים? מהו הטוב? מהי האמת? ומהי הנפש?

ההישג השני הוא להבין כיצד ה' מנהיג את העולם, או לשון אחר: להבין איך העולם הזה מתנהל. בהישג זה נכללים מדעי הטבע, שאז כונו בשם הכללי "פיזיקה", והיום התרחבו לשלל מקצועות כמו פיזיקה, ביולוגיה, כימיה וכדומה. שני צעדים אלו הולכים ומשתכללים מדור לדור.

ההישג השלישי הוא פעולות מעשיות של "חסד, צדקה ומשפט", פעולות שאינן יונקות מן המוסכמות החברתיות אלא מן החיקוי של ההישג הקודם, הכרה כיצד ה' פועל בעולם. זוהי מצוות ההידמות, המורה לפעול על פי דרכיו של ה'. להישג זה יש היבט אישי בעבודת המידות והיבט מדיני־חברתי בבניית מרחב של קהילה, עם וחברת מופת המממשים רעיונות אלו.

והנה, כאן מחבר הרמב"ם קריאה שהיא מרעננת גם בדור הזה, למבקש להיות אדם שלם: להיות מעורב בהישגים תבוניים ובהישגים מעשיים־חברתיים גם יחד. זוהי משמעות תיאורו של אברהם כשומר "דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, י).

 

עמודו של עולם

מסר זה, המיועד לכל בן אנוש, מהווה בעיני הרמב"ם את מטרת החיים של האדם. במשנה תורה מתאר הרמב"ם את פועלו של אברהם אבינו, מחולל מהפכת הייחוד, ואת פנייתו לכל העולם:

וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם".

וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָעָם מִתְקַבְּצִין לוֹ וְשׁוֹאֲלִין לוֹ עַל דְּבָרָיו – הָיָה מוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֵהוּ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת, עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְהֵם 'אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם'. וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִקָּר הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְחִבֵּר בּוֹ סְפָרִים, וְהוֹדִיעוֹ לְיִצְחָק בְּנוֹ. (משנה תורה, ספר המדע, הלכות עבודה זרה א, ג)

הרמב"ם אינו מסתפק בלהציג את אברהם, אלא הוא פעל כך בחייו. כמו אברהם, גם הרמב"ם מעמיד את הכרת ה' בראש מטרותיו ומסביר מהי הכרה זו. כמו אברהם, הוא מחבר ספרים ואף קורא את בנו־ממשיכו בשם אברהם. וכמו אברהם, גם הוא היה מנהיג לעמו. הרמב"ם רואה באברהם נביא ופילוסוף, חכם ואיש מידות, מופת של אוהב ה' באופן העמוק והטהור ביותר, ומכנה אותו "עמודו של עולם".

משמעותו הפשוטה של המונח "עולם" במקרא הוא נצח. "א־ל עולם" הוא אם כן א־ל נצחי. אבל הרמב"ם מסב את משמעותו, כמו בלשון חכמים, לכדור הארץ או היקום. אברהם פונה אפוא אל תושבי העולם להכיר באל שמעשיו נוכחים למול עיניהם. זוהי קריאה אוניברסלית, שיכולה להוות השראה לכל אחד מאיתנו.

אלא שכאן צריך לסייג את הדברים. על אף הישגיו הכבירים של אברהם, הרמב"ם מסביר בצער שמפעלו לבניית עולם של צדקה ומשפט בלא מצוות דתיות, קרס. אברהם לא הצליח להעניק לבני ישראל התמודדות חסינה לנוכח תרבות מצרים שהיו בתוכה, ובמבחן המציאות בני ישראל שקעו בעבודה זרה. יהיה זה רק מפעלו של משה רבנו, מפעל המצוות, שיעמיד חיסון לדורות הבאים, כדבריו:

וְכִמְעַט קָט הָיָה, וְהָעִקָּר שֶׁשָּׁתַל אַבְרָהָם נֶעֱקַר, וְחוֹזְרִין בְּנֵי יַעֲקֹב לְטָעוּת הָעַמִּים וּתְעִיָּתָם. וּמֵאַהֲבַת ה' אוֹתָנוּ וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְרַבָּן שֶׁלְּכָל הַנְּבִיאִים, וּשְׁלָחוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּתְנַבֵּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּבָחַר ה' בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה – הִכְתִּירָן בְּמִצְווֹת (שם).

והנה, כמו משה רבנו, רבנו משה בן מיימון מתאמץ להעמיד סיכום הלכתי של כל המצוות, ועם זאת, לשיטתו העשייה אינה מיצוי מלא ומושלם של תכלית האדם. במסגרת טעמי המצוות הוא מציג מטרה כפולה למצוות. מצד אחד כאמצעי גדול להכיר את ה', ומצד שני כמימוש וביטוי להשגת התבונה. העולם מזמן לנו עשייה רבה שמטרתה החדרת תודעה של אמת בחיים, ובעיני הרמב"ם זוהי עבודת א־לוהים, יהיו אלה אפילו מעשים של אכילה ושינה.

יצירתו ומעשיו של הרמב"ם מחברים בין עולם ההגות לעולם המעשה, בין התבונה לאהבה. וכמו בין בני אדם, כך בין האדם לאלוהיו – דווקא התבונה וההיכרות המעמיקה היא שמביאה לאהבה עצומה. בדורנו רבים מוצאים את הלהט הדתי במעורפל ובמיסטי. הרמב"ם מעמיד אופציה אחרת. לא חייבים להסכים איתו, אבל חובה להכיר באפשרות שהוא מציע. יצירת הרמב"ם מקיפה וענקית ולימודה דורש מאמץ, אבל זוהי קלאסיקה של יהדות דורשת א־לוהים במיטבה. שלושת הצעדים מביאים לניסוח תפיסה יהודית עמוקה ושלמה מבחינות רבות: גוף ונפש, תפיסה פוליטית ותפיסה אישית, עם ישראל ואומות העולם, תורה וחכמה, ועוד.

בהיבטים מסוימים מפעלו של הרמב"ם זקוק לליטוש ועדכון. הצורך ללטש ניסוח יהודי לרעיונות יסוד, שיכולים לבסס הן תבונה גדולה הן להט אמוני, ממתין ליוזמות חדשות. וכדברי הרמב"ם "כֶּתֶר תּוֹרָה – הֲרֵי הוּא מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לַכֹּל… כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה – יָבוֹא וְיִטֹּל" (תלמוד תורה ג, א).

בראש ספריו הציב הרמב"ם את קריאתו של אברהם אבינו מפרשת השבוע, וכמוהו חיבר בין הגות למעשה ובין תבונה לאהבה. בעידן של דתיות מיסטית ומעורפלת, חיבוריו מציבים אפשרות אחרת

 

הרב ד"ר יוחאי מקבילי הוא יוזם "מפעל משנה תורה". לאחרונה הוציא לאור את "מורה הנבוכים" בתרגום חדש ובביאור קצר ועדכני