החיבור בין שבועות למתן תורה הוא החיבור הטבעי, הרי ביום זה ניתנה "מערכת הפעלה" של העולם. משמעות הדבר, שגם אומות העולם וגם העם הנבחר מוצאים את מקומם בתוכנית הא-לוקית. דבר זה עומד לכאורה בסתירה עם המדרש שהקב"ה הציע לכל אומות העולם לקבל את התורה, אבל הם דחו אותה, בגלל שזה סותר את מהותם. בסופו של דבר, התורה ניתנה רק לעם ישראל, כך שגוי ששומר שבת חייב מיתה. המשמעות, שרק עם ישראל הופך להיות הנציג הבלעדי של התוכנית הא-לוקית.
כדי להבין מה העולם קיבל ביום זה, יש לחזור לתחילת הבריאה. האדם הראשון, לפני החטא, היה נקי מכל "חיידק" (יצר הרע), ולכן גופו היה טהור (הגשמיות אינה מזיקה). לאחר החטא, הוא וכל הבריאה איבדו מקדושתם, ובכך יש אפשרות להוריד את העולם לטמיון. בפועל, זה מה שקרה בדור המבול ודור הפלגה עד שהקב"ה החליט לנתק את הבריאה ממעשה האדם (לאחר המבול), ואין יותר עם אחד ואחדות אחת, אלא כל מיני לאומניות (דור הפלגה 70 אומות).
כל זה מביא את הבריאה לנקודת משבר לפי התוכנית המקורית. הקב"ה מתחיל בחיפוש אחר "האדם" שיבין את משמעות הבריאה (אברהם) ומחליט שדרכו יוחזר העולם למסלול המקורי. הרב יצחק הונטר ז"ל מסביר בספרו 'פחד יצחק', שלא לחינם ירדו בני יעקב למצרים ב-70 נפש ולא שינו את לשונם (לשון הקודש). זה קרה כיוון שכל אחד מצאצאיו של יעקב יתקן את אחת האומות באחדות נפלאה, ולמרות שהם באים מ-12 השבטים (כשלכל אחד יש "דרך" משלו). לפני פטירתו של יעקב אמרו השבטים "שמע ישראל השם…." יוצא, שתחילת תיקון חטא אנשי הפלגה מתחיל בירידתם למצרים ושהותם שם 210 שנים, עד שמי שהצליח לשמור על "הגחלת" של האמונה יזכה לצאת ולהימנות בתור עם ישראל.
עניינו של עם ישראל בעולם אינו בלהיות חופשי משעבוד מצרים, כי אם בתיקון דור אנוש (בו החלה העבודה זרה בעולם). התיקון יעשה על ידי קורבן פסח (ביטול עבודה זרה מצרית), "בלכתך אחרי במדבר בארץ לו זרועה" (אמונה אבסולוטית בגדלות השם) ובקבלת עשרת הדברות, למרות שרובן הן מצוות הגיוניות הקשורות למערכת חברתית סטנדרטית, דוגמת מצוות כיבוד אב ואם ומצוות שבין אדם לחברו.
עיקר החידוש באותן מצוות הוא שמעתה יש לקיימן. לא משום שהשכל האנושי מבין אותם ומורה עליהם, אלא רק בגלל שהקב"ה נתן אותם, כך שאין אפשרות לפרשנות מה נקרא "אדם".
והנה, בירידת התורה לעולם דבר חדש מתגלה. מעתה הנהגת העולם תהיה תלויה אך ורק אם עם מקבלי התורה יקיימו את התורה, כמו שנאמר: "כי אם שמוע תשמע" – הגשמים ירדו בזמן המתאים, ברוך אתה בשדה וכו'. ואם לא תשמע – השמים יהיו כברזל, והייתם לשמה ולשנינה וכו' (פרשת בחוקותיי ופרשת כי תבוא).
ההיסטוריה של עם מקבל התורה תיווצר בהתאם ליחס שייתן לאותה תורה. מעבר לכך, העולם ובמיוחד ארץ ישראל יחזרו למצב שלפני דור המבול. ישנן מצוות שהארץ תגיב להן לפי התנהגות היושבים בתוכה: ארץ אשר עיני הקב"ה עליה מתחילת שנה ועד לסוף שנה, בשנה לפני השמיטה "ונתנה הארץ תבואה לשלוש שנים ,ואם לאו, הארץ תרצה את שבתותיה". בכך שציווי שניתן לאדם הראשון שייזהר לא להרוס את עולמו של השם, מתקיים בעם ישראל ובארץ ישראל.
יחד עם זאת, איבדנו את הלוחות הראשונים שעליהם נאמר: "חרות על הלוחות – אל תקרא חרות אלא חירות", וחירות ממלאך המוות (יצר הרע), כפי שמביא הרב דסלר (בחלק ב' דף 28). ובכל זאת, נאמר על הלוחות השניים: "פסול לך שני לוחות כראשונים …." דהיינו, שיש אפשרות למרות מעשי העגל לחזור למצב שלפני החטא, אולם זה מצריך עבודה קשה יותר.
כל הנאמר מבטא את תפקיד עם ישראל, אבל אומות העולם היכן הן בכל הפאזל הזה? שתי אפשרויות לפנינו: האחת, רבותינו הודיעונו שאין עם ישראל יצאו לגלות כדי להרבות גרים. השנייה, על מנת לגלות לעולם כולו שהקב"ה אחד ושמו אחד ויבואו כולם לתודעה שאין עוד מלבדו ואפס זולתו, כפי שהדבר יגיע לשיאו בהתגלות משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
הכותב הוא רב בבית המדרש של המרכז האקדמי לב
