ב־11 ביולי 1927, י"א בתמוז תרפ"ז, בשעה 16:00, רעשה האדמה בארץ ישראל. הגג של מסגד אל־אקצה קרס כמו גגות רבים אחרים בעיר הקודש. בשנים הבאות שופץ המסגד אט־אט, גגו פורק והוצאו ממנו מאות קורות עתיקות. חלקן התגלגלו למוזיאון רוקפלר כראוי להן, ואחרות המתינו עשרות שנים במחסנים ברחבי ההר.
בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת הגיעו כמאתיים מהקורות הללו לגריסה במפעלו של סוחר גרוטאות ארמני. ברגע האחרון הן ניצלו כאשר שני יהודים מעפרה קנו אותן במחיר בלתי מבוטל. עד היום שוכנות הקורות הללו במחסן ביישוב. חלק מהן נבדקו עוד קודם לקנייה בידי פרופ' נילי ליפשיץ מאוניברסיטת תל אביב. אחת מהן התגלתה כברוש מצוי בן 2,600 שנה ואחרת כאלון טורקי בן 2,800 שנה. לפיכך לא מופרך להניח ששימשו עוד בבית המקדש הראשון. כשהמוסלמים בנו את מסגד אל־אקצה הם שילבו בו כנהוג בעידן ההוא קורות ממבנים קדומים יותר שניצבו בהר.
הניסיון לבדוק את הקורות כולן בבדיקת פחמן 14 לא התאפשר בשל העלות הגבוהה – כ־300 אלף שקלים ישנים במחירי 1982. המחסום הכספי לא נפרץ לצער הלב בכל עשרות השנים שחלפו מאז. קורות אחרות נעלמו. חלקן אכן נגרסו לנסורת ככל הנראה. בנות המזל מאלו שנותרו בהר משוכנות במוזיאון האסלאמי במתחם. שארית הפליטה, כעשרים קורות פחות או יותר, מוטלות כבר שנים רבות לחסדי הגשמים והרוחות בצמוד לשער הרחמים. הווקף אינו מאפשר ליטול אותן, ומנגד אינו טורח לשמר אותן בתנאים הראויים להן. חלק מהחוקרים סבורים שמבחינה ארכיאולוגית הן כבר אבודות.
רוברט ויליאם המילטון, ארכיאולוג בריטי שבכמה משנות המנדט ניהל את שלוחת מחלקת העתיקות הבריטית בארץ ישראל, קיבל את רשות הווקף לתעד חלק מהקורות. התברר אז שכמאה מהקורות שפורקו מגג המסגד היו מעוטרות. מי שחוקר בשנים האחרונות את הקורות המעוטרות ההן הוא הארכיאולוג פרץ ראובן. התמונות וההסברים המופיעים כאן הם באדיבותו המלאה.
הקורה הרומית
מי יודע אם עוד נשאר משהו מקורת הברוש הזו, שאורכה המקורי היה כ־13 מטרים, אחרי שנים ארוכות של שהייה בגשם ובשמש ברחבת הר הבית. כשליש מהקורה המקורית נוסר בידי הווקף ואבד. בשנים האחרונות היא מושלכת לצד קורות אחרות בחצר שער הרחמים, מכוסה בברזנט שכנראה מזיק יותר משהוא מועיל לשימורה. לפני רעידת האדמה היא נשאה את תקרת אולם התווך של מסגד אל־אקצה, אולם במקורה היא הייתה ארכיטרב, כלומר קורה ראשית במבנה ציבורי מקודש, שנישאה על גבי חמישה עמודים. מי יודע, אולי היא אפילו ניצבה בראש הסטיו המלכותי שבנה הורדוס בהר הבית?
עוד פיסת תקרה
זהו חלק מקורה מעוטרת שניצבה עד רעידת האדמה בתקרת אולם התווך של המסגד. אורך הקורה כ־5.5 מטרים, ובמקורה היא שייכת לתקופה הביזנטית (המאות הרביעית עד השביעית לספירה) או לתקופה המוסלמית הקדומה (המאה השמינית). החלק הזה נשמר כיום היטב במוזיאון רוקפלר.
קורה ביזנטית מעוטרת
זהו חלק מרכזי מקורה מעוטרת שעשויה עץ ארז, השוכנת כיום אחר כבוד במוזיאון רוקפלר. הקורה הורכבה מכמה לוחות שאורכם הכולל כ־11.5 מטר. היא פורקה לאחר רעידת האדמה מתקרת אולם התווך של מסגד אל־אקצה, ובמקורה שימשה בכנסייה כלשהי בתקופה הביזנטית (כלומר, בין המאה הרביעית למאה השביעית לספירה). במדליון שבמרכז הקורה היה חקוק ככל הנראה צלב, אך הוא הוסר בידי המוסלמים.
דלת קדומה
חלק מקורה ששימשה במקור פריט ריהוט גדול, אולי מסך או דלת, שנמצאה אף היא עד רעידת האדמה בתקרת אולם התווך במסגד. היא מתוארכת לתקופה המוסלמית הקדומה (ראשית המאה השמינית), בעת בניית מסגד אל־אקצה בגרסתו הראשונה, אבל עשויה להיות קדומה אף יותר, מהתקופה הביזנטית.
לוח מוסלמי קדום
לוח מלבני גדול שנמצא לאחר רעידת האדמה בתקרת אולם התווך של מסגד אל־אקצה. הוא מתוארך לתקופה המוסלמית הקדומה, כלומר למאה השמינית לספירה. מוצב כיום במוזיאון רוקפלר.
קישוט תקרה מהמאה השמינית
לוח מלבני גדול שנמצא עד לרעידה בתקרת המסגד, כשהוא מעטר את אחת מעשרים הקורות המרכזיות שנשאו את תקרת אולם התווך. שימש כמעין קישוט תקרה ומתוארך למאה השמינית לפני הספירה.
