סקר מכון דיירקט פולס שנערך בשבוע שעבר בהזמנת איש העסקים שלמה בן־צבי והקיף 569 נשאלים מקרב בני הציונות הדתית מגלה שקיימת בציבור הזה הסכמה נרחבת, כמעט מקיר לקיר, בסוגיית הר הבית. 77.6% מהציבור תומכים או תומכים מאוד (25.4% תומכים ו־52.2% תומכים מאוד) במתן חופש פולחן גם ליהודים במתחם הזה, לעומת 9.7% שמתנגדים או מתנגדים מאוד לכך (6.2% מתנגדים, 3.5% מתנגדים מאוד).
מבין מצביעי איחוד מפלגות הימין בבחירות האחרונות מקרב אנשי הציונות הדתית 82.1% תומכים או תומכים מאוד (23.1% תומכים ו־59% תומכים מאוד) בפולחן יהודי בהר, לעומת 10.6% מהם שמתנגדים או מתנגדים מאוד (7.2% מתנגדים ו־3.4% מתנגדים מאוד).
גם בקרב מצביעי הימין החדש הנתונים דומים: 82.5% תומכים או תומכים מאוד (30.2% תומכים ו־52.3% תומכים מאוד) בכך לעומת 2.7% מהם שמתנגדים (2% מתנגדים ו־0.7% מתנגדים מאוד). מקרב מצביעי הליכוד 76.9% תומכים או תומכים מאוד במתן חופש פולחן (36.5% תומכים ו־40.4% תומכים מאוד) לעומת 7.7% המתנגדים לכך (5.8% מתנגדים ו־1.9% מתנגדים מאוד). לעומת כל אלה, מקרב מצביעי כחול לבן מהציונות הדתית מחצית מהנשאלים השיבו שאין להם דעה בנושא או שזה איננו מעניין אותם. מבין הנותרים 27.2% מתנגדים או מתנגדים מאוד למתן חופש פולחן ולעומתם 22.7% תומכים או תומכים מאוד בכך.
שאלה נוספת נגעה בווקף הירדני, ובדקה אם לדעת הציבור יש להכפיף אותו לשלטון ישראל בלבד. גם כאן רוב מוחלט של הציונות הדתית – 81.1% תומך בהכפפתו לשליטה ישראלית לעומת 6.7% המתנגדים לכך. מקרב מצביעי איחוד מפלגות הימין בציונות הדתית 91% תומכים בהכפפת הווקף לישראל לעומת 3.5% המתנגדים לכך.
מקרב מצביעי הימין החדש בבחירות האחרונות סבורים 73.8% שיש להכפיף את הווקף לישראל בלבד לעומת 7.4% המתנגדים לכך. מקרב מצביעי הליכוד התוצאות מובהקות אף יותר: 78.8% תומכים בכך לעומת 0% מתנגדים.
הסקר בדק גם אם במסגרת הסדר אזורי כולל כדוגמת עסקת המאה של טראמפ יסכימו הדתיים הלאומיים להענקת סממני ריבונות בהר הבית לסעודיה. גם כאן נרשמת הסכמה כמעט מקיר לקיר: 78.6% מתנגדים לכך לעומת 8.3% התומכים בהענקת סממנים כאלו. מקרב מצביעי איחוד מפלגות הימין ההתנגדות גורפת אף יותר: 87.3%, לעומת 4.8% התומכים בהענקת סממני ריבונות לסעודים בהר.
שאלה אחרת העמיקה מעט ובדקה אם לדעת הציבור יש לאפשר תפילת יהודים בכל מתחם הר הבית למעט שטח המסגדים, או שמא רק באזור מסוים בתוכו שיוקצה לתפילות יהודים. רוב מוחלט – 58.9% – תומך במתן אפשרות לקיום תפילות יהודים בכל ההר, לעומת 29.1% הסבורים שיש לאפשר זאת רק באזור מסוים בתוכו שיוקצה לתפילות יהודים.
מקרב מצביעי כחול לבן מבין אנשי הציונות הדתית הנתונים מתהפכים – 30.4% בלבד סבורים שיש לאפשר תפילת יהודים בכל שטח ההר, לעומת 52.2% הסבורים שיש לאפשר זאת רק באזור שיוקצה לתפילות יהודים.
כיוון הרוח השתנה – וההנהגה אינה מזהה
אין סוגיות רבות על סדר היום שנרשם בהן קונצנזוס רחב כל כך בציונות הדתית כמו עניין הר הבית, כפי שמתגלה בסקר הנוכחי. זה אינו מובן מאליו, כשזוכרים שהציבור מפולג עמוקות באין־ספור נושאים שונים ומשונים. במשך עשורים ארוכים, עד לפני שנים ספורות ממש, הר הבית היה שכוח מלב ורק מתי מעט נאבקו על מעמד היהודים בו. היום, לעומת זאת, הדרישות העיקריות של המאבק הזה זוכות אצל חובשי הכיפות הסרוגות להסכמה כמעט מקצה לקצה.
הציבור הדתי־לאומי שינה כיוון בשנים האחרונות בנוגע להר הבית. זה לא רק הסקר הנוכחי אלא סדרה של סקרים לאורך השנים האחרונות שמוכיחה שבעבור הציונות הדתית, ולא רק בעבורה, אפליית היהודים לרעה בהר איננה סיפור שולי אלא כתם מכוער ומציק. מעצר יהודים שמתפללים במתחם או מניפים בו דגל וההטרדה הבלתי פוסקת של יהודים במקום הקדוש, הולכים ונמאסים על ציבור בלתי מבוטל, שגם אם מסיבות שונות לא עלה להר בגופו – נפשו נקעה מכך. קהל גדול איננו מבין מדוע במתחם הזה חוקי המדינה אינם חלים, עקרונות הדמוקרטיה נרמסים וזכויות אדם בסיסיות נשמרות באותה אדיקות שבה הן נשמרו שם בתקופה העותומאנית.
אלא שלאור התוצאות החד־משמעיות בסקר מתחדד דיסוננס משונה, אי־הלימה בוטה. כשציבור רחב כל כך מעוניין בשינוי מהותי של ההתנהלות במקום הזה, במתן חופש פולחן ובהפסקת האפליה הגזענית, הדבר היה אמור להוביל במוקדם או במאוחר כדרכן של דמוקרטיות גם לשינוי המציאות בפועל. מישהו בהנהגה היה מזהה את הדרישה הציבורית המתעוררת, מאמץ אותה, מביא אותה לידי יישום וגורף את הרווח הפוליטי מכך בדמות ים של מנדטים.
בעניין הר הבית, כמה מוזר, זה עדיין לא קורה. האם ההנהגה הדתית־לאומית איננה מזהה את התמורה שחלה בנושא הזה בשנים האחרונות ומפטירה כדאשתקד, בהתמקדות בשלל נושאים אחרים – מלהט"ב ועד מתווה הכותל? הר הבית, זה ברור, איננו על סדר יומה מלבד נשיאת שמו בסיסמאות בלתי מחייבות באירועים חגיגיים, אותו שימוש שגם נתניהו יודע היטב לעשות בו. בזה, אגב, אין הבדל בין שקד לסמוטריץ', בין בנט לפייגלין בגרסתו הנוכחית ובין כל אלו לבין הרב רפי פרץ. בניגוד לתדמית הנחרצת המודבקת לכל אלה בתקשורת הכללית, בנוגע להר הם אינם מציעים לבוחריהם התנהלות מרשימה יותר מזו שראש הממשלה נוקט במקום הזה.
וייתכן שהר הבית הוא רק קצה הקרחון המעיד כמו תמיד על בעיה מהותית יותר. ההנהגה הדתית־לאומית, ואולי זו של הימין בכלל, איננה מתרעננת מבחינה אידיאולוגית. היא מציעה לקהל שכפי שעולה מהסקר כמֵהַ להתחדשות לאומית ולרנסנס דתי – עוד מאותו הדבר. לקהל דגם 2019 מוצעת מנהיגות מגִרסת שנות השמונים שעסוקה בעיקר בעצמה ובהישרדותה. מרוב פילוגי דמה ואיחודי סרק, שם למעלה לא עוסקים במהות, לא שומעים קולות מצוקה שהציבור – מתברר מהסקר – כבר שומע היטב, לא מבחינים בעוצמת התסכול, לא קולטים את עומק הפער ולא מפנימים את ממדי הבשורה הדרושה. הנהגה שלמה בורחת מבשורה.
