חבל ארץ יבש וקר בצ'ילה אולי לא נשמע כמו המקום האידיאלי לגידול אורז — גידול שצורך מים רבים ומשגשג באזורים טרופיים, אך זן חדש של הדגן האהוב בעולם, שפותח על ידי מדענים במדינה הדרום-אמריקנית מוכת הבצורת, מעורר תקווה כי ניתן יהיה לגדל אורז גם בתנאים שנחשבו עד כה לבלתי אפשריים.
חאבייר מוניוס מנסה את הזן החדש, "חספה" (Jaspe), שפותח על ידי מומחים בתכנית טיפוח האורז של המכון הלאומי לחקר החקלאות (INIA) בצ'ילה, תוך שימוש בטכניקת שתילה חדשנית. מדובר באחת ממספר יוזמות מחקר עולמיות שמטרתן פיתוח זני גידולים שיהיו חסכוניים יותר במשאבים, לנוכח מצוקת המים ההולכת ומחריפה בחלקים שונים בעולם בעקבות ההתחממות הגלובלית.
שימוש בזן חספה יחד עם שיטת גידול שדורשת השקיה לסירוגין בלבד, הפחית את צריכת המים של משפחתו של חאבייר במחצית — זאת לאחר שגידול אורז התנהל במשך דורות בשדות מוצפים. במקביל, היבול גדל משמעותית: כל גרעין הפיק כ-30 צמחים — כמעט פי עשרה משדה אורז רגיל. "השקיה במקום הצפה של שדות אורז היא צעד היסטורי… לעבר העתיד", אמר מוניוס בחוותו שבאזור ניובלה, כ-5 שעות נסיעה דרומית לבירה סנטיאגו. בשנה הבאה, הוסיף, הוא מקווה להרחיב את שטח הגידול שלו מדונם אחד לחמישה.
גידול אורז, שבדרך כלל מתבצע באזורים לחים וטרופיים, הושפע קשות מבצורת-על חסרת תקדים שממשיכה זו השנה ה-15, ולטענת מדענים נגרמת כתוצאה משינויי אקלים. הצ'יליאני הממוצע אוכל כ-10 ק"ג אורז בשנה, אשר כמעט מחצית ממנו גדל במדינה, ו-80% מזה בשדות מוצפים, כך לפי מרכז המחקר SRI-Rice באוניברסיטת קורנל. שיטת ההצפה, שדורשת כ-2,500 ליטר מים עבור כל ק"ג אורז, משמשת ברחבי העולם כדי להילחם בעשבים שוטים ולשמור על טמפרטורת הסביבה עבור שתילים רגישים.
פחות מים, פחות מתאן
זן האורז חספה פותח על ידי מהנדסת החקלאות קרלה קורדרו ועמיתיה מ-INIA, באמצעות הכלאה של זרע צ'יליאני עם זרע רוסי, שמתאים יותר לאקלים יבש וקר. את הזרע המותאם מגדלים בשיטת SRI שפותחה במדגסקר בשנות ה-80. זוהי שיטה שכוללת ריווח בין השתילים, אדמה מועשרת והשקיה לסירוגין בלבד, במטרה לחזק את מערכת השורשים.
קורדרו הציגה את תוצאותיהן של כמעט 20 שנות מחקר, בכנס בינלאומי לחקר האורז שהתקיים במנילה ב-2023. התוצאות טרם פורסמו בכתב עת מדעי אחרי ביקורת ואישור רשמי, אך בשנת 2023 העניק שירות החקלאות והחי של צ'ילה, גוף ממשלתי תחת משרד החקלאות, אישור לשיווק המסחרי של הזן החדש מסוג אורז לבן ארוך.
מעבר לחיסכון במים ובזרעים, שיטת חספה-SRI גם מפחיתה את פליטת המתאן — גז חממה חזק המוכר בעיקר מפליטת פרות. על פי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), גידול אורז בשדות מוצפים תורם לכ-10% מפליטות המתאן שמקורן בפעילות אנושית, בשל ריבוי המיקרואורגניזמים במים הסטגנטיים.
"זה העתיד"
הזן חספה הוכח כעמיד יותר לסופות, הצפות וגלי חום. "הצמחים הרבה יותר חסונים, מה שמאפשר לגדל אורז גם ללא הצפה", אמרה קורדרו. מקיקו טאגוצ'י, מומחית לגידול אורז ב-FAO, אמרה כי העבודה הצ'יליאנית מהווה "גישה מבטיחה לשיפור ייצור האורז תוך הפחתת ההשפעה הסביבתית".
היא הצביעה על עבודות דומות ביפן ואמרה: "פיתוח זנים עמידים הוא אחד הכלים המרכזיים לחיזוק העמידות בפני שינויי אקלים". קורדרו הוסיפה כי הממצאים מצביעים על כך שהשיטה עשויה להצליח גם באזורים אחרים בעולם "שבהם מגדלים כמויות גדולות של אורז וסובלים מבצורת".
הצוות מקווה לבדוק את זן חספה בקרוב גם בברזיל — יצרנית האורז הגדולה ביותר באזור — וכן במדינות דרום אמריקה נוספות. "זהו העתיד", סיכם מוניוס. "אם אנחנו רוצים ביטחון תזונתי ודואגים לסביבה — זו הדרך".
