מחר (ד') יתקיימו בגרינלנד הבחירות אולי החשובות וללא ספר המתוקשרות בתולדות האי. כפי שקורה כל ארבע שנים, כ־50 אלף מצביעים מהטריטוריה הדנית – אוטונומית מאז 1979 – יבחרו 31 נציגים מתוך חמישה מפלגות עיקריות. לכאורה, עוד סבב בחירות רגיל. בפועל, אמירותיו המתמשכות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באשר לרצונו לספח את המדינה, העניקו תפנית כמעט קיומית ליום הזה.
המפלגה עם מספר המושבים הגדול ביותר בפרלמנט היא Inuit Ataqatigiit, או "קהילת העם", עם 12 מושבים. מי שמוביל את המפלגה זהו ראש הממשלה המכהן מוצי בואורופ אגדה. יחד עמו, כשותפה לדרך ולקואליציה, ישנה את מפלגת Siumut, או "קדימה" – מפלגה סוציאל-דמוקרטית עם 10 מושבים בפרלמנט. שתי המפלגות תומכות בעצמאותה של גרינלנד והבטיחו לקיים משאל עם על פרישת האי מדנמרק.
בנאום המסורתי לשנה החדשה, ראש הממשלה חידד שוב את המסר הזה כשהצהיר מול האומה כי "הגיע הזמן לעשות את הצעד הבא למען ארצנו, להשתחרר מהחבלים של עידן הכיבוש". מנגד, באופוזיציה נמצאות Naleraq, מפלגת מרכז עם 4 מושבים, המפלגה הדמוקרטית עם 3 מושבים שתומכת באוטונומיה אך מתנגדת לעצמאות, ומפלגת Atassut או "סולידריות" עם 2 מושבים, שותפה למפלגת Venstre הדנית.
בהתאם להסכם שנחתם בשנת 2009 עם דנמרק, לגרינלנד יש את הזכות לקיים באופן חוקי משאל עם שיכריע באשר לעצמאותה. עד אז, דנמרק שומרת על השליטה ועל הניהול ב־32 תחומים שונים, כולל תחום מדיניות החוץ והגנתה של גרינלנד. בתמורה, ממשלת דנמרק תומכת במערכת הרווחה הנדיבה של גרינלנד עם סובסידיות בגובה של כ־500 מיליון דולר לשנה.
מדוע ארצות הברית ודנמרק נלחמות על מנת לקבל בעלות אקסקלוסיבית על האי? פשוט מאוד. על פי רוב הערכות, שטחיה של גרינלנד עשירים במשאבים טבעיים נדירים שעדיין לא נוצלו. בין היתר, מינרלים חיוניים לכלכלת ההייטק ולתעשיית הדלקים המאובנים. וזה לא הכול. סקר גאולוגי אמריקני גם זיהה פוטנציאל למשאבים נוספים, כגון נפט וגז טבעי.
תושבי גרינלנד טענו כי הם מסוגלים לנצל את המשאבים הללו כדי לשמור על רמת חייהם. עם זאת, בעבר, הפרלמנט כבר התנגד לפרויקטים מינרליים, שנתמכו גם על ידי האיחוד האירופי, משום שחלק מהמשאבים הנדירים המדוברים נמצאים בתוך מאגרי אורניום. לכן, בבחירות האחרונות, אחד הנושאים שבהם עסקה המפלגה שזכתה במירוץ – היה הצורך לאסור את כריית האורניום בשל סיבות אקולוגיות וסביבתיות.
באשר לדונלד טראמפ, הוא הציע לראשונה לקנות את גרינלנד כבר ב־2019, כלומר במהלך כהונתו הראשונה. בחודש דצמבר האחרון, עוד לפני שהושבע למנדט השני שלו, הטייקון תיאר את רכישת האי כ"צורך מוחלט" וגם לא שלל את השימוש בכוח צבאי או בכפייה כלכלית ככלי לגיטימי להשגת המטרה. על פי רוב הסקרים, כ־85% מתושבי גרינלנד מתנגדים לאיחוד עם ארצות הברית.
כאמור, ההגנה הלאומית של גרינלנד נמצאת באופן רשמי תחת אחריותה של דנמרק. לכן, לאחר איומיו של טראמפ, ממשלת דנמרק החליטה לשלוח תגבורות צבאיות לאי. עם זאת, האסטרטגיה שלה עד כה היא להתעלם מרעשי הרקע ולהתמקד אך ורק במה שטראמפ לא אומר, אלא עושה בפועל. ההימנעות ממלחמה נחשבת לגישה הטובה ביותר עבור דנמרק. לפחות עד שנשיא ארצות הברית יעבור ממילים למעשים.
