אינספור מדפים מצפים את קירות המרתף באוניברסיטת "אודנס" שבדנמרק, ומכילים את מה שנחשב לאוסף המוחות הגדול בעולם. באוסף ישנם 9,479 מוחות, כולם הוצאו, מגוויות של חולים שסבלו ממחלות נפש, במהלך ארבעת העשורים שבין 1945 ל-1985.
האוסף, שנשמר בחומרים משמרים בדליים לבנים גדולים המסומנים במספרים, היה מפעל חייו של הפסיכיאטר הדני הבולט אריק סטרומגרן., זה היה "סוג של מחקר ניסיוני שהחל ב-1945", הסביר לסוכנות הידיעות הצרפתית ג'ספר ואצי קראח, מומחה להיסטוריה של הפסיכיאטריה מאוניברסיטת קופנהגן. סטרומגרן ועמיתיו האמינו ש"אולי הם יכולים לגלות משהו על המקום שבו מחלות נפש ממוקמות, או שהם חשבו שהם עשויים למצוא תשובות במוחות האלה".
המוחות נאספו במהלך נתיחות של גופות של אנשים שאושפזו בכפייה במכונים פסיכיאטריים ברחבי דנמרק. חשוב לציין שהמנתחים מעולם לא בקשו רשות, לא מהנפטרים ולא ממשפחותיהם. "אלה היו בתי חולים לחולי נפש של המדינה ולא היו אנשים מבחוץ ששאלו שאלות על מה שקורה במוסדות האלה", אומר קראח.
"באותה תקופה, זכויות החולים לא היו הדאגה העיקרית. להיפך, החברה האמינה שצריך להגן עליה מפני האנשים האלה", אמר החוקר מאוניברסיטת קופנהגן. בין השנים 1929 ל-1967, החוק חייב את המאושפזים בכפייה במוסדות לחולי נפש לעבור עיקור. כמו כן, עד 1989, הם היו צריכים לקבל אישור מיוחד כדי שיוכלו להתחתן. דנמרק החשיבה אנשים "חולי נפש", כפי שכונו אז, "נטל על החברה (והאמינה ש) אם ניתן להם להביא ילדים, אם נשחרר אותם… הם יגרמו לכל מיני צרות". אומר ואצי קראח.
מנהל האוסף, הפתולוג מרטין וירנפלד נילסן, אומר ש"כל דני שמת נותח. זה היה חלק מהתרבות אז, נתיחה שלאחר המוות הייתה רק עוד הליך של בית חולים", אמר נילסן. ההתפתחות של הפרוצדורות שלאחר המוות והמודעות הגוברת לזכויות החולים הביאו לקץ האיסוף המוחות ב-1982.
לאחר מכן התפתח ויכוח ארוך ולוהט מה לעשות עם זה. מועצת האתיקה הממלכתית של דנמרק קבעה בסופו של דבר שיש לשמר אותו ולהשתמש בו למחקר מדעי.
גילוי סודות נסתרים
האוסף, ששכן זה מכבר בארהוס שבמערב דנמרק, הועבר לאודנס ב-2018. המחקרים שנערכו על המוחות שבאוסף לאורך השנים עסקו במגוון רחב של מחלות, כולל דמנציה, סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית ודיכאון.
"הוויכוח בעצם נרגע, ועכשיו אנשים אומרים 'בסדר, זה מחקר מדעי מאוד מרשים ושימושי אם אתה רוצה לדעת יותר על מחלות נפש'", אומר מנהל האוסף. חלק מהמוחות היו שייכים לאנשים שסבלו הן מבעיות נפשיות והן ממחלות מוח. "היו להם גם מחלות מוח אחרות, כמו שבץ מוחי, אפילפסיה או גידולי מוח", הוסיף.
כיום ישנם ארבעה מחקרים שונים שעושים שימוש באוסף המוחות. "אם זה לא בשימוש, זה לא עושה טוב", אומר ראש האגודה לבריאות הנפש במדינה לשעבר, קנוד קריסטנסן. "עכשיו יש לנו את זה, אנחנו צריכים להשתמש בזה", אמר, והתלונן על מחסור במימון למחקרים.
הנוירוביולוגית סוזנה אזנר, מומחית לפרקינסון העובדת בבית חולים מחקר בקופנהגן, משתמשת באוסף כחלק מפרויקט המחקר של הצוות שלה. היא אמרה שהמוחות ייחודיים בכך שהם מאפשרים למדענים לראות את ההשפעות של טיפולים מודרניים. "הם לא טופלו בטיפולים שיש לנו עכשיו", אמרה. "ייתכן שמוחותיהם של חולים בימינו השתנו בעקבות הטיפולים שקיבלו". כשהצוות של אזנר משווה את מוחות של חולים בימינו עם המוחות מהאוסף, הם יכולים "לראות אם השינויים האלה יכולים להיות קשורים לטיפולים", הוסיפה.
