מסצ'וסטס, 1776: הגברת הראשונה לעתיד חששה מחיסון, אך מאבעבועות שחורות היא חששה הרבה יותר. בעלה של אביגיל אדמס, ג'ון אדמס, שהה בפילדלפיה – זה עתה פורסמה הכרזת העצמאות המהפכנית של ארה"ב – ורעייתו החליטה שהיא וארבעת ילדיה יתגוננו מפני המגפה. החיסון נגד אבעבועות שחורות כלל אז הליך שנוי במחלוקת: הדבקת המטופל כך שיחלה בגרסה קלה של המחלה הקטלנית. "בעזרת הא־ל נעבור כולנו בלי פגע את המחלה הזו", כתבה אביגיל לבעלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משפטנית במחלוקת: דינה זילבר מסיימת כהונה
– סקר: המנדטים של סער – לא על חשבון הציונות הדתית
– דעה: הבטן הרכה: אסור ששריטות יהפכו לעיקר החוויה ההורית
בשחר המהפכה האמריקנית נאבק העולם באבעבועות שחורות, כפי שהוא נאבק היום במגפת הקורונה. כמו הקורונה, האבעבועות "נגרמו מנגיף מידבק ביותר שמועבר מאדם לאדם וגורם למחלה", הסביר ג'ונתן סטולץ, רופא מוויליאמסבורג שבפנסילבניה, מחבר הספר "רפואה, משוכני המערות ועד דור ה־Y". במושבות האמריקניות לבדן מתו במגפה יותר מ־100 אלף איש. מדענים בכל העולם חיפשו בדחיפות חיסון יעיל נגד המגפה.
כיום בני אדם בכל העולם עומדים לקבל חיסונים שימנעו הידבקות במחלת הקורונה. ב־1776, טיפול המניעה היחיד היה חיסון פרימיטיבי שפיתחו איש הדת הפוריטני קוטון מת'ר והרופא זבדיאל בוילסטון בבוסטון, בשנות העשרים של המאה ה־17. הטיפול נחשב למסוכן וכמה מושבות אמריקניות החרימו אותו, אבל אנשים רבים התעלמו מהחרם. ביוני 1776, כאשר מסצ'וסטס הקפיאה את האיסור על חיסונים, רופאים רבים הגיעו לבוסטון כדי לחסן את הציבור, ואביגיל אדמס יצאה לשם עם ארבעת ילדיה. היא תמכה בבעלה כשעבר את תהליך החיסון המייסר ב־1764, והוא רצה שמשפחתו תרכוש הגנה גם כן.
"זו הייתה דילמה איומה", כתבה ההיסטוריונית פת'ר שוורץ־פוסטר בספרה "הנשים הראשונות". הטיפול כלל את גירוד העור בתרכיב שכלל את נגיף האבעבועות השחורות. אם ההליך הצליח, אבעבועות קטנות היו מופיעות על העור בעשרת הימים שלאחריו.
יחד עם ילדיה – אביגיל ("נבי") בת ה־11, ג'ון קווינסי בן ה־9, צ'רלס בן ה־6 ותומס בן ה־4 – נסעה אדמס לבוסטון, הרחוקה 16 קילומטרים מכפר מגוריהם בריינטרי ("עץ הדעת", מדרום לבוסטון), כדי להתחסן בידי ד"ר תומס בולפינץ'. אלפים נהרו אז לבוסטון. "כזו רוח התחסנות לא נראתה מעולם עד כה, העיר וכל אחד מבתיה מלאים ככל האפשר", כתבה גברת אדמס לבעלה. "היו לי תחושות רעות רבות כשעלתה המחשבה להגיע לכאן בעצמי, אולם חשבתי שחובתי ללוות את ילדיי בהליך החיסון, וכל רגשותיי נעלמו ברגע שהתחסנתי, ואני שמה מבטחי בהשגחה הא־לוהית הנדיבה שתישא אותי בשלום עד לסוף".
המשפחה חוסנה ב־12 ביולי. "הקטנטנים עמדו בטיפול בגאווה", כתבה גברת אדמס. "הם חולים מאוד ומקיאים בכל בוקר, אבל אז הם נרגעים". אחר כך החלה ההמתנה: האם הטיפול אכן עבד? אביגיל, שבמכתבים ביניהם כינתה את בעלה "חברי היקר ביותר", כתבה שנבי וג'וני הפגינו תסמינים של המחלה כמתוכנן, אולם טומי לא, ולכן הרופא "חיסן אותו שוב היום, מחשש שהחיסון הראשון לא פעל".
ב־29 ביולי, יותר משבועיים אחרי החיסון, גברת אדמס דיווחה על עצמה: "ללא כאבים, ברוח טובה, אך חלשה ותשושה". היא ציינה ש"האבעבועות השחורות מתנהגות באופן מוזר מאוד בעונה הזו… שלושה מארבעת הילדים חוסנו פעמיים, ושניים מהם – צ'רלס וטומי – לא הראו ולו תסמין אחד".
ג'ון קווינסי, שכמו אביו עתיד גם הוא להיות נשיא ארה"ב, חווה את התסמינים הקלים ביותר, אולם "נבי אדמס הייתה חולה מאוד, עם חום, כאבי גוף איומים ואבעבועות מתפרצות", מספרת שוורץ־פוסטר. "צ'רלס וטומי לא הגיבו לחיסון, ולכן הוא נוסה שוב. צ'רלס חוסן עוד שלוש פעמים – כאשר החיסון האחרון היה גירוד 'פעיל' יותר, שהבטיח שהוא יחלה במחלה האיומה כאילו נדבק באופן טבעי". אביגיל קיוותה שהטיפול יסתיים לאחר שלושה שבועות, אולם הרופאים הזדקקו לזמן נוסף כדי להבטיח תוצאות.
ג'ון אדמס התייסר כשהמתין למכתבי רעייתו. "אני מתוח עד אימה בהמתנה לדיווחים נוספים", כתב לה. הוא זעם כששמע על העיכובים בטיפול. במכתב ב־3 באוגוסט התלונן שהרופאים קיבלו יותר מדי מטופלים. "אין רופא שיש לו ראש או ידיים מספיקים כדי לטפל באלף חולים… הלוואי שהייתם באים כולכם לפילדלפיה, ועוברים את המחלה כאן".
גברת אדמס כתבה שנבי סבלה עד כדי כך שלא הייתה יכולה "ללכת, לעמוד, לשבת או לשכב בנוחות כלשהי". אולם "כרגע כל תשומת הלב שלי מוקדשת לטיפול בצ'רלס הקטן, החלש והתשוש". ב־2 בספטמבר גם צ'רלס היה בדרך להחלמה. "זהו בוקר נפלא", כתבה אביגיל לבעלה. "באתי לכאן עם כל אוצר הילדים שלי, עברנו את אחת המחלות הנוראות ביותר שטבע האדם יכול לסבול, ואיש מאיתנו לא אבד".
מגפת האבעבועות השחורות המשיכה לעשות שמות בכלכלת המושבות בזמן ההכנות למלחמה נגד הבריטים. הגנרל ג'ורג' וושינגטון, שהחלים מאבעבועות שחורות ולכן היה חסין, היה מגדולי התומכים בחיסון. בשנת 1777, "וושינגטון חיסן את כל חייליו ואת כל המתגייסים לצבאו", כתב סטולץ בספרו על תולדות הרפואה. "החיסון ההמוני בחסות הממשלה היה הראשון מסוגו באמריקה".
בשנת 1798 הודיע הרופא הבריטי אדוארד ג'נר על חיסון מודרני, המנצל את מחלת אבעבועות הפרות כדי למנוע אבעבועות שחורות. "השמדת האבעבועות השחורות, הנגע הנורא ביותר שסובל מין האדם, חייבת להיות התוצאה הסופית של הטיפול הזה", הכריז. בסופו של דבר האבעבועות השחורות אכן מוגרו בכל העולם.
בשנת 1802, האקדמיה האמריקנית לאמנויות ומדעים בבוסטון הצביעה פה אחד לקבל לשורותיה את ג'נר. מכתב ברכה נשלח אליו מאת מזכיר האקדמיה, ניצול האבעבועות ג'ון קווינסי אדמס. בשנת 1825 מונה אדמס לנשיאה השישי של ארה"ב, 24 שנים לאחר תום כהונתו של אביו. אמו אביגיל כבר נפטרה מנגע אחר, שהחיסון נגדו לא פותח עד סוף המאה ה־19: קדחת הטיפוס.
