ההכרעה של יקי שגיא ומשפחתו, תושבי קיבוץ בארי לנסוע בשבת שעברה להורים של אשתו בקריית מוצקין הצילו להם כנראה את החיים ממתקפת המחבלים שפשטו על היישוב. מאז הוא לא מפסיק להודות על מזלו, ובמקביל כואב על חבריו שנהרגו ונחטפו, כשבראש רצות המחשבות "מה היה קורה אם".
"התלבטנו הרבה אם לנסוע", הוא מספר, "בשבת ב-7:00 בבוקר בוואטסאפ הראשון שאני פותח, עוד לא הבנתי מה קורה. אנחנו מורגלים לסבבים וחשש לחדירות. ביני לביני אמרתי שיש חדירה ליישוב וחשבתי שזה מפגע בודד. יש לנו קבוצות וואטסאפ לכל שכונה, אני לאט לאט מבין שמכל שכונה כותבים, ולא מדובר במחבל ולא בודדים".
שגיא שנמצא כאמור בקרית מוצקין מנסה לתקשר משם עם חבריו מכיתת הכוננות שבקיבוץ. "אני מנסה להתקשר לחברים שלי מכיתת משמר וקולט שאף אחד לא זמין, אני מבין שכולם חוסלו. חבר שלי הרבש"ץ קיבל קריאה ופשוט רצחו אותו, הם פתחו את השער של הקיבוץ וכבשו את הקיבוץ, עשו בו כבשלהם, נכסו שם עם ג'יפים צהליים שגנבו מבסיס סמוך, אופנועים שהיו איתם מעזה, והתחילו לעבר בית בית". בינתיים הווצאפים לא מפסיקים. "יורים עלינו, שורפים לנו את בתים, צועקים לווטסאפ "בבקשה תגיעו", משבע בבוקר ועד עשר בלילה זה מה שרץ בווצאפ וקריאות נואשות לעזרה".
הבית שלכם ניזוק?
הם שברו את החלון, נכנסו אליו, גילו שאין אנשים בבית והמשיכו הלאה. למזלי הם לא שרפו אותו.
מה אמרו לך החברים כשאתם נפגשים, איזה תגובות קבלת?
כשאני הגעתי לים המלח כולם חיבקו אותי ואמרו לי, תודה ליקום שאתה כאן, תודה למקום שחסך ממך את התופת והזוועות שאנחנו עברנו ואת המראות. כולם פה אחד, אתה לא יודע מה נחסך ממך. אני קם בבוקר ויש לי תפילה כל בוקר, תודה על מה שהגורל זימן לי, אני אומר תודה ליקום שחסך את זה ממני, כי יש מצב שלא היינו מדברים עכשיו אם הייתי נשאר שם בסוף השבוע".
ומה אתה אומר לעצמך?
הקונדיטוריה שלנו נמצאת ליד המחלבה, הבעלים שלה הוא חבר מאד טוב שנמצא במרתפי החמאס עם אשתו ושניים מילדיו. הבת שלו בכיתה עם הבת שלי, והראש כל הזמן במחשבות מה היה קורה אם היינו נשארים. זו טרגדיה בפני עצמה, עשרות אנשים שאתה נושם איתם נמצאים בשבי, ואתה לא יודע מה עובר עליהם עכשיו.
בבארי גרים 1200 איש, בימים שעברו הם קמים מחדש ובונים את הקהילה החזקה והמאוחדת שלהם. "הקמנו מלא חמ"לים קטנים, כל אחד לקח תחום אחריות ורואים איך אנחנו מתחילים להרים את כל כך הקהילה מחדש, מאפס, מדברים איתנו על מינימום חודשיים רק בים המלח. זה אומר להקים בית ספר זמני, איך מייצרים שגרה לילדים, איך אנחנו מעסיקים את האנשים, המבוגרים".
שגיא הוא שף של קונדיטורית "ללוש" הממוקמת במרכז קיבוץ בארי, שניצלה מבזיזה ושריפה. "הקונדיטוריה נמצאת במתחם של חדר האוכל וההסבר שלי שהם פשוט לא הגיעו לשם כי לא היה שם ריכוז של תושבים". השבוע נפתח מחדש בית דפוס בארי שמבצע הזמנות לכל הארץ, וברובן לחברות, לרשויות ממשלתיות ומשרדי הממשלה "זה עוד מזל, בתוך כל הטרגדיה, שלבית הדפוס הם לא נכסו. זה המקור פרנסה המרכזי שלנו כי היה חשוב להפעיל אותו כמה שיותר מהר". לשגיא עוד אין אישור כניסה לחזור הביתה, אך לגבי העסק שלו הוא מצפה לשוב בקרוב. "אנחנו מקווים שיתנו לנו כמה שיותר מהר לחזור ולהפעיל אותו. יש פה הפסדים מטורפים, נצטרך לשקם את הכל ולהניע הכל מחדש, יש לנו לקוחות בכל הארץ".
אמרת שדווקא בתקופות ביטחוניות חמות, ובעתות מלחמה אנשים מכל הארץ מתקשרים מזמינים ומגיעים. אבל עכשיו זה אחרת.
עם ישראל זה באמת עם מקסים שבעתות משבר כולם נרתמים, אני מקווה שגם הפעם זה יעבוד באותה מתכונת, יפרגנו לנו וינסו להרים אותנו מחדש. ממש צריך פה את העזרה, התקופה שאחרי היא קריטית להבריא את העסק".
