האמן הבינלאומי וחתן פרס ישראל יעקב אגם הלך לעולמו בגיל 98. במשך יותר משבעה עשורים הוא חולל מהפכה בעולם האמנות עם יצירות המבוססות על תנועה, אור ושינוי, והפך לאחד האמנים הישראלים המוכרים והמשפיעים בעולם.
מעטים האמנים הישראלים שהצליחו להטביע חותם בינלאומי כמו יעקב אגם. לאורך קריירה שנמשכת יותר משבעים שנה, אגם יצר שפה אמנותית המזוהה עמו יותר מכל: יצירות שמשתנות בהתאם לזווית המבט, משלבות צבע, אור ותנועה, ומזמינות את הצופה להיות חלק פעיל מהיצירה.
אגם נולד בשנת 1928 בראשון לציון בשם יעקב גיפשטיין. את דרכו האמנותית החל בישראל, ובהמשך למד באירופה והשתקע בפריז, שהפכה לבסיס יצירתו ולנקודת הזינוק לקריירה בינלאומית. כבר בראשית דרכו הוא ביקש לפרוץ את גבולות הציור והפיסול המסורתיים וליצור אמנות שאינה קבועה, אלא כזו שנמצאת בתנועה מתמדת.
הכי מעניין
מבקרים במוזיאון אגם בראשון לציון, המוקדש ליצירתו של האמן הישראלי יעקב אגם | צילום: מרים אלסטר/FLASH90
מזרקת אגם בכיכר דיזנגוף בתל אביב | צילום: מרים אלסטר/Flash90
עובד ישראלי של יד שרה נושא דגל ישראל וחולף על פני פסל של הפסל הישראלי המפורסם יעקב אגם, בזמן שהם מתכוננים לקבל את פני ראש עיריית ניו יורק לביקור ב-1 בפברואר 2007 במכון יד שרה בירושלים | צילום: אוליבייה פיטוסי / Flash90
הגישה הזו הפכה אותו לאחד מחלוצי האמנות הקינטית – זרם אמנותי המבוסס על שינוי, תנועה ותפיסה משתנה של היצירה. בעבודותיו של אגם אין נקודת מבט אחת נכונה: כל צעד של הצופה, כל שינוי בזווית הראייה, חושף צבעים, צורות ודימויים חדשים.
במהלך השנים הוצגו יצירותיו במוזיאונים ובגלריות ברחבי העולם, והוא יצר גם מזרקות, כיכרות ויצירות ציבוריות בקנה מידה גדול. עבודותיו מוצבות בערים מרכזיות באירופה, בארצות הברית ובישראל, והן הפכו אותו לאחד האמנים הישראלים המוכרים ביותר בזירה הבינלאומית.
מעבר לחשיבות האמנותית, יצירתו של אגם מבטאת גם תפיסת עולם רחבה יותר: המציאות אינה חד-ממדית ואינה קבועה. היא משתנה ללא הרף, תלויה בנקודת המבט שלנו ומזמינה אותנו להתבונן שוב ושוב במה שנראה מוכר. אולי משום כך, גם בגיל מתקדם, יצירתו של יעקב אגם ממשיכה להרגיש חדשנית, מסקרנת ורלוונטית – תזכורת לכך שאמנות יכולה להיות לא רק דבר שמתבוננים בו, אלא חוויה שחווים בתנועה.
עם היוודע דבר מותו, ספדו לו במוסדות התרבות והאמנות בישראל. בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, שבה למד אצל מורי הדור המייסד ובהם מרדכי ארדון, אמרו כי אגם היה "מן האמנים הבולטים שצמחו מתוך האקדמיה ופרצו אל מרכזי האמנות החשובים בעולם". בבצלאל ציינו כי אגם נמנה עם האמנים הישראלים המשפיעים והחדשניים ביותר במאה ה־20, וכי לאחר שעבר לפריז גיבש את שפתו האמנותית הייחודית והפך לאחת הדמויות המרכזיות באמנות הקינטית ובאמנות העכשווית הבינלאומית.
עוד הדגישו באקדמיה כי ביצירתו פורצת הדרך חקר אגם תנועה, זמן, שינוי ותפיסה, וערער על מושג היצירה הסטטית באמצעות עבודות ששילבו צבע, אור, קצב והשתנות מתמדת. יצירותיו הוצגו במוזיאונים המובילים בעולם, בהם Solomon R. Guggenheim Museum, Museum of Modern Art, Centre Pompidou, מוזיאון ישראל ו־מוזיאון תל אביב לאמנות, והותירו חותם עמוק על דורות של אמנים, מעצבים, אדריכלים וחוקרי תרבות בארץ ובעולם.
יוסף קריספל, ראש המחלקה לאמנות והתוכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל, ספד לו ואמר: "יעקב אגם היה מן האמנים הישראלים הבולטים והמשפיעים ביותר, שצמחו מתוך בצלאל והגיעו להכרה בינלאומית יוצאת דופן. הוא הרחיב את מושג הציור והראייה אל מחוזות חדשים של תנועה, זמן ותפיסה, והפך את רעיון השינוי עצמו לחומר גלם אמנותי. מורשתו תמשיך להוות מקור השראה עבור קהילת האמנים בארץ ובעולם".
גם שר התרבות והספורט מיקי זוהר ספד לאגם: "קיבלתי בצער את הידיעה על פטירתו של האמן יעקב אגם, חתן פרס ישראל ומי שהיה מהבולטים והמשפיעים שבאמני ישראל בעולם. אגם היה אמן פורץ דרך, שהעניק ליצירה הישראלית שפה ייחודית ומעוררת השראה. מורשתו האמנותית תמשיך להאיר ולהשפיע על דורות של יוצרים בארץ ובעולם".
עוד כתבות בנושא
